מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה ממרוקו של שלמה אוחנה

סבא שלמה והנכד אורי בבית התפוצות
סבתא וסבא ביום חתונתם
סיפור העלייה של סבא שלמה

שמי שלמה אוחנה נולדתי במרוקו בתאריך 1.4.1951, בעיר El-kelaa  להורים שמעון וסימי אוחנה ז"ל. גרנו בעיר El-kelaa בשכונה מעורבת כשש מאות יהודים וכתשעים אלף ערבים בכבוד הדדי ובשותפות עסקית.

למדתי בבית ספר יסודי יהודי "alliance אליאנס" בו קיבלנו יסודות קריאה וכתיבה תמה בעברית וכן בחשבון. את הבוגרים המשיכו למדו בתיכון "אורט" אליאנס בקזבלנקה. עלינו ארצה בתאריך 26/2/1962.

אבא כאדם דתי מאמין תפילותיו וכמיהתו הייתה לעלות ארץ ישראל לירושלים שהייתה בראש מעייניו. לאחר רישום בני המשפחה ע"י השליחים הציונים היו להורים שלושה חודשים להתארגן לעליה ארצה. הם לא ערערו ולא שאלו שאלות כדי לא לאבד את זכות העלייה לארץ לירושלים. את כל רכושנו ארזנו בארגזי עץ ענקיים מחוזקים בפסי פלדה. אני זוכר את עצמי כילד בגיל עשר עוזר לאבא בהכנות ואריזת התכולה שנקנתה  בכסף שאבא הצליח לקבל משותפיו הערביים לעסקים (מכיוון שחל אסור להוציא כסף ממרוקו). את רוב הרכוש כולל הדירה לא הצליח למכור. הוא עסק במסחר סיטונאי של זיתים, משמשים ותבואת בר היה קונה את היבול שבשטח ומכניס פועלים שמוכר לחברות ממשלתיות.

כאמור, עלינו ארצה בתאריך 26/2/1962. עלייתנו ארצה החלה בשעות הלילה עם הגעת האוטובוסים. בהתארגנות מהירה עלינו עם מזוודות נסענו ישירות לנמל קזבלנקה. לאחר רישום עלינו על אנייה ישנה ללא תנאים נאותים  להפלגה של מספר ימים לנמל מרסיי שבצרפת שם שכנו כחודש במחנה מעבר ליהודים. אחרי כחודש שהייה במרסיי טסנו במטוס אל על לישראל נחתנו בנתב"ג.

אחרי הליך רישום וקליטה מזורז ללא שאלות מה רצוננו, התיישבנו במושבה תל מונד שמסביב לה פרדסי הדרים בבעלות מושבים כפר הס חרות ועין ורד. שכנו שש נפשות בדירה של 40 מ"ר ישנו במיטות מברזל ושמיכות צבאיות. מזלנו היה שבמרסיי אבא עשה קניות של מוצרי חשמל וטקסטיל שחלקם מכרנו בימינו הראשונים בארץ כי המשלוח של התכולה הביתית שארגנו במרוקו הגיע לישראל רק לאחר מספר חודשים.

להוריי הייתה קליטה קשה. היה מיתון בארץ בשנים 1962-1966 וכל דאגתו של אבא היה לכלכל את המשפחה גם במצב הקשה. לא שמעתי את הורי מתלוננים, ותמיד שידרו אופטימיות וסבלנות ושהמצב יסתדר. אלו הערכים המלווים אותי ואני מנסה להקנות לצאצאי. אבא התחיל לעבוד בקטיף תפוזים וכילד בסיום הלימודים הייתי מגיע לפרדס בו אבא עובד לסייע לו בקטיף כדי להשלים מכסה יומית של מספר מכלים פרי הדר.

כילד בכל חופשת למודים עבדתי במושב חרות, כפר הס בחקלאות גומות אויר ובניקוי ואיסוף הפרשת יבשה של התרנגולים מה שמשמש כזבל אורגני לחקלאות. הגעתי למושבה בגיל 11 התחלתי לימודי בסוף כיתה ו' בבית יסודי ממלכתי שמיועד לילדי תל מונד (ילדי המושבים למדו בנפרד כאשר גדר מפרידה ביננו). ההתאקלמות בבית הספר הייתה יחסית לעולה חדש טובה הודות לכך שבאתי ארצה עם ידע טוב בחשבון וידע בסיסי בקריאה וכתיבה תמה בעברית. בסיום כיתת ח' התקבלתי ללמוד בתיכון ארבע שנתי בכפר בתיה בתנאי פנימייה. למדתי במגמת מכשור ואלקטרוניקה. ברצוני לציין לטובה את יחס הנהלות הפנימייה והתיכון. זאת הייתה תקופה מאתגרת בחיי חברה וההכשרה לחיי היום יום כאדם עצמאי ובעל ידע מקצועי ודעות מגובשות  בתחומים רבים. בסוף כיתה י"ב גויסתי לשרות הצבאי בחיל הים כמכשירן המתחזק למכשור רב בנושא הניווט של ספינות צוללות (צוללת דולפין תאומה של דקר שטבעה בים התיכון) וכלים אחרים. את רוב שרותי הצבאי עשיתי בבסיס שארם א-שייח שלחוף ים סוף.

"מלחמת יום הכיפור" המלחמה החלה ביום כיפורים בשעה 14:00 החלו בהפתעה צבאות מצריים להפציץ בכל סיני ולצלוח את תעלת סואץ. בצפון טנקים סוריים שוטפים את רמת הגולן בשתי הגזרות לא היה מענה נאות, הפיקוד הצהלי וראשי המדינה לא הכינו את הצבא והעם למלחמה הרת האסון לישראל שבה נהרגו ונישבו אלפי חיילים.

ביום כיפור בשעה אחת עשרה בבוקר, באו לגייס אותי, כאיש קבע, בבית הכנסת. תוך שעות נאספנו כמות גדולה של חיילים בשדה התעופה בלוד משם עלינו על מטוס לשדה תעופה בשארם א-שייח. בשלב הנחיתה על המסלול שניזוק קשה מהפצצת מטוסי קרב המצריים, הטייס הצליח להנחית בשלום את המטוס ובו מספר רב של חיילים וקצינים. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היינו מקדימים להגיע בעשר דקות לשדה בשארם כאשר מטוסי-קרב מצריים מעלינו כך התחילה מלחמה קשה ועקובה בדם. בסיום חמש שנות שירות צבאי החלטתי להשתחרר לאזרחות.

באוגוסט 1974 התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית במערכות ניווט למטוסים, לטילים ולחלל. תוך כדי עבודה עברתי הכשרה  בתחום ניהול והדרכה. הוכשרתי להיות טכנאי אלקטרוניקה ומילאתי תפקידים בקווי יצור ובניהול פרויקטים. בימים של ביקור משפחות במפעל הייתי מצרף את משפחתי ואת נכדי אורי.

שם נחשפתי למערכות טילים וחלל וכן ללוויין אופק. במסגרת יום העשרה לתלמידים נתתי הרצאה בכיתה על נושא חלל. לאחר ארבעים ושלוש שנות עשייה ויצירה בהם נהניתי, פרשתי לגמלאות ביולי 2018.

בגיל צעיר הייתי מודע לנושא החברתי נלחמתי למען השכבות החלשות בחברה בידיעה מי שאין לו ייצוג הולם לא יזכה ליהנות מזכיותיו ומשיפור מצבו .לכן במסגרת פעילותי למען הקהילה נבחרתי כחבר מועצת תל מונד בתפקי זה הייתי כשמונה שנים. כחבר קואליציה. שימשתי כיו"ר וועדת כספים וועדת תרבות וחבר במספר וועדות שונות. כמו כן שימשתי כחמש שנים כסגן ראש המועצה בהתנדבות.

את אתי אשתי היקרה, אשת חינוך, מורה בעלת תואר אקדמאי בתנ"ך, הכרתי במסגרת פעילות מפלגתית. בשנת 1979 נשאנו והבאנו לעולם שלושה בנים: אוהד, יהונתן, ועומר, שהעניקו לנו שבעה נכדים מקסימים שאורי שמעון  הוא הנכד הבכור. אנחנו מאוד נהנים להיות במחיצתם והנכדים נהנים מאוד במחיצתנו "והם רבים" מי ישן בבית של סבתא וסבא.

כמשפחה מלוכדת רוב השבתות וכל החגים חוגגים במשפחה המורחבת והמלכודת.

 

הזוית האישית

שלמה אוחנה: נכדנו אורי תמיד נהנה לערב אותנו בפעילויות בית הספר לכן היה טבעי שאורי שמעון ינדב אותי לפרויקט הרב דורי. הפעילות העמיקה  וחיזקה את הקשר בינינו. זה המתכון למשפחה מלוכדת תומכת ועוזרת.

אורי: היה לי  כייף כי סבא שלי שאני מאוד אוהב היה איתי במפגשים וסיפר לי את סיפור עלייתו לארץ  וקליטתו בארץ. למדתי על שירותו הצבאי של סבא שלי. אהבתי בתוכנית הקשר הרב דורי את הגיבוש של כולם ביחד וגם את כל הטיולים שעשינו ביחד.

אני אוהב בסבא שלי את זה שהוא זורם איתי בהרבה דברים כמו בתמונות שלנו וגם שתמיד אנחנו באים ביום שישי לסבא וסבתא שלי ועושים ביחד קידוש ונהנים ביחד וגם שסבא תמיד לוקח אותי ואת האחים שלי לארוחות בוקר במסעדות גם לקח אותי שלוש פעמים לבקר את הדוד עומר ואת הילדים בגרמניה/מינכן.

מילון

מיתון
מיתון תקופה בה הכלכלה מואטת בכלל המשק. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אבא כאדם דתי מאמין תפילותיו וכמיהתו היו לעלות ארץ ישראל, לירושלים, שהייתה בראש מעייניו“