מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העליה ממצריים

נחמה
נחמה הילדה
סיפורה של נחמה דבח

אבי גדל כיתום. אביו ניפטר כשהיה בן שלוש שנים. אימו, סבתי, עדיין בחורה צעירה
אין באפשרותה לפרנס את עצמה ואת בנה הדבר היחידי שהמשפחה חשבה עליו הוא שהבן הקטן יגדל אצל המשפחה כי באותה תקופה לא היו מרשים לאישה פנויה להישאר בלי אחריות של המשפחה או להתחתן.

עד שנת 1948 היה במצריים יחסנו עם השכנים הערבים סביר. התייחסו אלנו יפה והיהודים היה להם מעמד בעלי עסקים בעלי חנויות זהב ומנהלי חשבונות. במלחמת השחרור בשנת 1948 בשכונת היהודים נפלו פצצות ופגעו בבתים עם הדיירים היהודים ועקב המצב המסוכן שנוצר ראו שאין להם מקום להישאר שם בארץ זרה וגם הערבים התנכלו. אמרו: הנה היהודים ובזו לנו ברכוש ובנפש ופלשו לחניות ובזזו מכל הבא ליד. הייתי בת 4. בשנת 1950 התארגנו ההורים עם נתינות צרפתית לעלות ארצה. עלינו באונייה עד צרפת נשארנו חודש. הסוכנות היהודית דאגו לכול צרכנו: מקום לישון כלכלה ומזון. גם אחרי חודש עזרו לנו לעלות ארצה בעוד אונייה והגענו לחיפה.

היה לנו דוד. אח אמי שגר בצריף. משפחה מבורכת בשבעה צאצאים. בנדיבות ובחמימות לב קלטו את משפחתנו המבורכת אף היא עם שישה צאצאים, בצריף קטן במעברה ברמלה, עיר מעורבת יהודים שהתחילו לבנות את מולדתם וערבים ששרדו אחר המלחמה. המצב הכלכלי קשה מאוד. לא היה מספיק עבודה. הדוד גם הדודה דאגו גם לפרנסה לא היה מקום מספיק לישון רק שתי מיטות רחבות ולכול משפחה הקצבה של מיטה אחת. המשפחה של הדוד עם 9 נפשות במיטה אחת ישנו כסרדינים גם אנחנו במיטה השנייה שמונה נפשות.

גם המאכלים הכי פשוטים במינימום הוצאות שהדוד הכין. כדוגמה הפול המיצרי עם הפתות שאפה לנו הדוד. בתנור מחמר שבנה במו ידיו היה בשבילנו ארוחת מלכים. אכלנו על הרצפה סביב שולחן עגול נמוך במחבתות גדולים שמספר נפשות אכלו באותו מחבת. אחרי חודשיים וחצי ששהינו אצל דודינו באהבה ובצנע ובחמימות הלב המשפחתית עברנו למושב רנן בנגב המערבי. הגענו למושב רנן שהיה מאוכלס ביוצאי תימן ועזבו את המקום,ו החלפנו אותם, זה מושב חקלאי ממוקם על אדמת ליס. אבי מעולם לא עסק בחקלאות ואנחנו ילדים קטנים האחות הגדולה הייתה בת 11 והקטנה בת שנה. נתנו לנו מיטות ברזל מהסוכנות כמספר הנפשות ומזרוני קש ושולחן מעץ ערום וכלי מטבח מנימליים. פתיליית נפט לבישול ומנורת תאורה שפועלת ע"י פתיל ששואבת את הנפט מכלי. מדליקים אותה ונותנת אור דרך הזכוכית לחדר. עם מנורה למדנו אכלנו שוחחנו בלינו ביחד. לא היה רדיו לא טלויזיה לא טלפון ,היה טלפון אחד רק במזכירות המושב .היה לנו תלושים מוקצבים לצריכת מזון בסיסי שוקולד לילדים בלבד וגם קקאו. במקום זה נתנו תה וקפה למבוגרים.לא היו משחקים שחקנו חבל עשינו בור קטן באדמה שחקנו משחק חמש אבנים , וגלעיני משמש .לבית- ספר לקחו אותנו עם עגלה או פרדה מכל מושבים רכזו אותנו במושב אחד היה מטבח בבית- הספר נתנו לנו ארוחת צהריים .בנוגע לעבודה קבלנו משק אבא עבד מאוד קשה בחקלאות בטוריה מעדר מגרפה.היינו ילדים קטנים והצטרכנו גם לעזור במשק במה שאפשר לימדו אותנו לגדל ירקות כגון ת"א עגבניות מלפפונים בצל גזר ובוטנים. ולהשקות בממטרות, ולשווק לתנובה. גדלנו פרה.המליטה עגלה, והנה יש חלב. גדלנו אפרוחים והנה יש לנו תרנגולות וביצים. גדלנו סוסה שהמליטה פרד שעזרו לנו בחקלאות,

נחמה ובעלה

מילון

תנובה
חברה ישראלית ליצור ושיווק מזון

ציטוטים

”היינו ילדים קטנים והצטרכנו גם לעזור במשק במה שאפשר“