מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העליה מאזרביגאן לישראל

אני וסבי בקשר הרב דורי.
סבי מיכאל בתמונה מגיל 18
סבי מספר על חייו כילד באזרביג'אן והעלייה לארץ ישראל

שמי מיכאל ציוני, נולדתי ב- 15 למרץ 1941 באזרבייג'ן.

גרנו בארמון עם חומה מסביב לבית. הייתה לנו דירה חורפית ודירה קיצית כך שמהלך החורף כאשר ירד שלג, התגוררנו בדירה חורפית אשר הייתה מחוממת ובקיץ החם התגוררנו בדירה שמותאמת למזג האוויר החם והקייצי.

דיברנו בשפה ארמית זוהי שפתם של אבותינו, הגמרא כתובה בשפה הארמית.

כל היהודים גרו באזור אחד כאשר אחד המנהגים המשותפים שלנו ביחד כיהודים היה לארגן ביחד טיולים משותפים לכל הקהילה.

היו לנו מאכלים רבים ומגוונים כגון סוגים שונים של כופתאות, אם זה במרק או מטוגנות ומאכל שקוראים לו "שיפטה" – גלילה של בשר עוף עם בורגול וכורכום. את השיפטה אכלנו ביום שישי בערב ואת הכופתאות היה נהוג לאכול ביום שבת בבוקר אחרי בית הכנסת.

העלייה לישראל

בגיל תשע עליתי לארץ ישראל, בדרכנו לארץ עברנו דרך טורקיה. בדרך מטורקיה לארץ, קרה לנו אסון, שתי אניות התנגשו ביניהן, תשעה אנשים טבעו וביניהם אמא שלי, גיסתי ואחייניתי. התעכבנו בטורקיה וכעבור שנה עלינו לארץ ישראל.

הגענו למחנה העולים "שער עלייה", לשם הגיעו העולים וכולם גרו בביתנים ארוכים יחדיו.

אנחנו גדלנו על מורשת היהדות הדתית – כיפה סרוגה. היהודים היו מאוד מאוחדים. אבי היה מארגן את כל היהודים בכדי שלא יחסר להם מבחינה כלכלית כלום. לאבי קראו אפרים ולאמי כוכבה.

ממחנה העולים "שער עלייה" העבירו אותנו למעברת פרדס כץ, שם חיינו בתנאים קשים מאוד. לא היה לנו חשמל וגרנו בצריף שהיה בנוי מקרשים, כאשר כל גודלו היה 25 מטר. בתוך הצריף הקטן הזה גרנו 6 נפשות ביחד, כאשר המקלחת והשירותים היו מחוץ לצריף. לא היו לנו מים חמים, היינו נוהגים לחמם את המים בתוך דוד מים שאותו הנחנו על פרימוס וככה היינו מתרחצים.

הפרימוס (ויקיפדיה)

למדתי בבית ספר "קוממיות", בהפסקות שיחקנו מחניים. לקחתי חלק בתנועת בית"ר ושם היינו משחקים בכל מיני משחקים וטיילנו המון, היה מאוד כיף בתנועה. עם סיום ביה"ס התגייסתי לצה"ל, שרתתי בגולני, כשהשתחררתי עבדתי בבניין ובגיל 25 הכרתי את אשתי, הכרנו בחתונה שאליה שנינו הגענו כאורחים. כעבור שנה מאז שהכרנו, התחתנו וקיבלנו מתנות רבות, בעיקר סרביסים.

עבדתי כל השנים בשיפוצים ומאוד אהבתי את העבודה שלי, התחביב שלי הוא ריקודי עם ולדוג ביחד עם הנכדים שלי.

קובץ תיעוד סיפור

הזוית האישית

סבא מיכאל ציוני וליהיא בתכנית הקשר הרב דורי.

למדנו אחד מהשני נהננו ממפגשי תכנית הקשר הרב דורי

מילון

פרימוס
פרימוס הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. ויקיפדיה

ארמית
אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה. עולי בבל בתקופת בית שני הביאו אתם לארץ ישראל את השפה הזו, שהייתה אז הלינגואה פרנקה (השפה הרווחת) של האימפריה הפרסית. הארמית שימשה גם בכתבי קודש יהודיים, כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי וארמית מאוחרת בספר הזוהר. מובאות בארמית קיימות גם במשנה. ויקיפדיה

ציטוטים

”"בשישי בערב היינו אוכלים שיפטה ובשבת בבוקר היינו אוכלים כופתאות בשבת בבוקר אחרי בית הכנסת"“