מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העליה לישראל – לידה מחדש

עליזה אבשלום ואוריה כהן
עליזה בשמלת הריון מסורתית
סיפורה של עליזה אבשלום המתנדבת בעמותת "ידיד לחינוך"

שמי עליזה. כשנולדתי קראו לי עזיזה על שם סבתי, וכשבאתי לארץ עברתו לי את השם לעליזה כי אמרו שהשם עזיזה אינו עברי. שם החיבה שלי הוא ליז. שם המשפחה שלי היה אמסלם ואף הוא עוברת לאבשלום. לא הייתי שלמה כל כך עם השינוי כי שאר המשפחה בחוץ לארץ נשארו אמסלם.
 
נולדתי באלג'יר בעיר שקראו לה קולום בשאר. תאריך הלידה הוא 23.6.46 .ואני מרגישה שחוויתי לידה מחדש כשעלינו לארץ עם רוב בני המשפחה.
 
תינוקת

תינוקת
 
אני הבת השישית מתוך 8 ילדים. הרגשתי את האחריות שלי כשנולדה אחותי הקטנה, כי אני יותר גדולה. בילדותי קיבלתי יחס שונה לעומת הבנים, שהיו מקבלים יותר מהבנות, אבל אז זה היה מקובל והרגיש לי טבעי. יש לי 4 אחיות  2 אחים ואח אחד שנהרג בתאונת דרכים.
 
כשעליתי לארץ אחי הגדול בדיוק נפטר ועברתי משבר גדול שנמשך 3 שנים. עם אחי השני, הגדול ממני בשש שנים, יש לי את הקשר ההדוק ביותר. ההורים שלי לא למדו בבית ספר ולא באף מוסד חינוכי, אבל קיבלתי חינוך לערכים של יושר, עזרה לזולת וצניעות. אימא שלי הקפידה לחנך אותי לעזרה לזולת.  יום אחד בגיל 5,  כשהייתי עסוקה במשחק קלאס, עברה אישה מהקהילה היהודית שהכרתי, עם סלים וביקשה עזרה. לא נעניתי לבקשתה, והיא סיפרה לאמי, כי זה לא היה מקובל לא לעזור. לאחר המקרה אימא שוחחה איתי על כך והבהירה לי שככה לא נוהגים. זה הנחה אותי לכל החיים, וכך אני מעבירה זאת לילדים שלי ולנכדים. חוויות שזכורות לי:
 
ילדות עשירה הייתה לי במנהגים ובמסורת. זכורה לי במיוחד החוויה שהייתה לי. כל ילד שחלה בעיר והבריא, אמו הייתה מזמינה את כל הילדים של הקהילה היהודית לאכול מאכל מיוחד שעשוי מאטריות, שהיא הכינה. לאירוע זה התבקשנו כל אחד להצטייד בכף מהבית שלו. היו מקיימים זאת כסעודת הודיה להחלמת הילד.זיכרון נוסף שיש לי הוא שהאימהות נהגו לקחת את הילדים לרפואה לעץ מיוחד שגדל מחוץ לעיר, במדבר. העץ הפריש חלב/שרף שברגע שמרחו אותו על פני הילדים הוא הפך לחום. אבל סגולה גדולה הייתה לו בריפוי. קראו לו אום לבינה (אמא של הלבן). 
נחל גדול זרם במרחק מה מהעיר. נהגנו לנסוע כמה אימהות וילדים בכרכרה, (כי לא היו הרבה מכוניות) כדי לכבס את השמיכות לפני פסח. בשבילי זה היה יום מאוד מהנה ויוצא דופן, כי זו היתה הזדמנות להיות עם כל הילדים ולשחק בטבע. 
בערב תשעה באב כל הילדות בקהילה היהודית התרכזו בזיכרון של חורבן בית המקדש, על ידי הצבת אבן בפינת הקיר,התמקדו בעצבות של אותו הערב ובכו.
 
כשאמי נסעה לעיר הגדולה לסעוד את אחיותיי שהיו צריכות ללדת, נשארתי עם אבא ואחי. אמא היתה מאד חסרה לי והתגעגעתי אליה, אבל, כדי לא לפגוע באבא ולהמעיט בערכו, השתדלתי לא להביע זאת.אבא שלי דגל גם הוא בחינוך לערכים ובמיוחד הטמיע בנו כבוד, עזרה לזולת, דרך ארץ ויושר. היה לי כבוד גדול והערכה אליו עד רגעיו האחרונים. הוא  נפטר בשיבה טובה והשאיר לנו את ברכתו.
 
בגיל 15 לאור המהומות שהיו באלג'יר עלינו לארץ. היה זה אירוע מאוד חשוב לכולנו. לצערי לא כל המשפחה עלתה ארצה, ולאחר זמן מה שאר המשפחה עזבה לצרפת. הפירוד הזה היה מאוד עצוב, כי נשארנו עד היום מפוצלים. העלייה לארץ ישראל בשבילי ובשביל הורי ואחי היא כמו לידה מחדש. כל המעבר הזה היה בשבילי אבן דרך.

תלבושת מסורתית להריון

תלבושת מסורתית להריון
 
בשנת 1963 מלאו לי 17 שנים והתחתנתי. הקמתי משפחה ויש לי ארבעה ילדים ושמונה נכדים. בארץ למדתי תפירה ואני עוסקת במקצוע זה עד היום. הבן הגדול שלי מתגורר באוסטרליה. כשמלאו לבתו הבכורה 18 היא הגיעה לארץ לשרת בצה"ל. אני מתפללת שיום אחד יבוא ושכל בני המשפחה יעלו לארץ ישראל.
עליזה בחתונתה

עליזה בחתונתה
 
 כיום אני עובדת כמה שעות לפרנסתי, וגם נהנית מאוד בהתנדבותי בבית הספר, וכמובן מיישמת את החינוך של ההורים שלי, עזרה לזולת ונתינה.
 תשע"ו

מילון

אום אל-בינה
(אם הלבן) - עץ מיוחד הגדל באלג'יר, במדבר והיה משמש את היהודים שגרו שם כסגולה לרפואה. אם ילדים היו חולים בכל מחלה שהיא, היו מצטרפים לנסיעה בכרכרה אל העץ מספר אימהות וילדים. כשהגיעו לשם היו חותכים עלה מהעץ ומיד היה ניגר חלב נוזלי. את החלב היו מורחים בקוים מסויימים על הפנים, על המצח והלחיים וגם בצוואר. בדרך הביתה, הצבע הלבן שמרחו על הפנים היה הופך לחום והיינו נראים מאד מצחיקים, כמו שבט אינדיאני. כל מי שהגיע לאזור מהעיר שלנו, ידעו לאיזו מטרה הגיע אל העץ המיוחד. היהודים בקהילה באמת האמינו בכוחות הריפוי של השימוש בשרף העץ.

קלייה
טכס שהתקיים לאישה שהגיעה לחודש השמיני בהריון הראשון, ובו לבשה שמחלה מיוחדת שעברה במסורת בתוך המשפחה. את הטכס ערכו כסגולה ללידה קלה ולהצלחה ורפואה שלמה ליולדת. בטכס היו אפילו מאכלים ייחודיים שלא נאכלו בשום הזדמנות אחרת, פרט לאירוע זה. מרגע סיום הטכס, ניתן היה להתחיל להכין דברים לקראת התינוק העומד להיוולד.

ציטוטים

”העלייה לארץ ישראל בשבילי ובשביל הורי ואחי היא כמו לידה מחדש“