מאגר סיפורי מורשת

בית ילדותו של אבי

אבי נולד בשנת 1902 בהונגריה בעיירה קטנה בשם רומולי בהרי הקרפטים. הוא גדל בבית יהודי דתי, כמו רוב כל יהדות מזרח אירופה באותם ימים. בבית הוריו ספג את האהבה לארץ ישראל, מולדת העם היהודי. בגיל שש עשרה עזב את הבית ללמוד את מקצוע השענות בעיר הסמוכה. שם שמע לראשונה על העליות לארץ ישראל שהתרחשו באותה עת.

אבי עולה לארץ בשנת 1925

באותן שנים העלייה לארץ הייתה כרוכה בקשיים מאחר והאנגלים, שבידם היה השלטון, לא נתנו ויזות כניסה לארץ. יש לנו תיעוד מוקלט בו מספר אבי איך הגיע לארץ למרות הקשיים הרבים עליהם היה צריך להתגבר. מאחר ולא קיבל ויזה לארץ, הצליח להשיג ויזה צרפתית שאפשרה לו כניסה לעיר ביירות בלבנון. יחד עם ארבעה נוסעים שהגיעו אתו באנייה לקחו טקסי למטולה, ושם שיחדו את עובד המכס שנתן להם להמשיך לטבריה.  בטבריה עבד קצת בתיקון שעונים אבל חלה בגלל החום הכבד ועבר לגור בחיפה.

בארץ לא היתה עבודה ואבי עבד בכל עבודה מזדמנת: בניין, סלילת כבישים, שתילת טבק ובתיקון שעונים. יחד עם זה היה גם חלק ניכר מהזמן מחוסר עבודה. לא מעט מהעולים התייאשו וחזרו לארצות מולדתם מאחר ולא התרגלו לאקלים ולאורח החיים בארץ. הרבה מהעולים לא המשיכו לשמור תורה ומצוות כפי שנהגו בבית הוריהם באירופה. אך לא כן אבי: הוא המשיך להיות שומר מסורת. בכל שבת ערך שולחן שבת וקידש על היין. כמו כן, חגג את כל החגים והלך לבית הכנסת. אחרי יציאתו לגמלאות נהג אורח חיים דתי מלא.

כשנתיים אחרי עלייתו לארץ התחיל לעבוד בבית החרושת למלט ״נשר״, מקום בו עבד עד יציאתו לגמלאות. הוא נשא לאישה את אמי קלרה, שעבדה במטבח הפועלים של בית החרושת. הם בנו את ביתם בנשר, שכונה קטנה למרגלות הר הכרמל בסמוך לבית החרושת. שם נולד אחי אביגדור ושם נולדתי אני. במשך כל השנים היה לנו משק עזר שכלל גינת ירקות, לול עופות, עזים ועצי פרי.

שלמה גרינשפון על רקע בית החרושת למלט

איך הציל אבי את כל בני משפחתו מהשואה הנוראה

אחד המבצעים הגדולים של אבי היה הבאתם לארץ של אחיו ואחיותיו. הוא אסף פרוטה לפרוטה, לקח הלואות, סידר להם ויזה בריטית והעלה אותם לארץ. הוא עזר להם במציאת עבודה והקמת ביתם בארץ. עובדה זו הצילה אותם מאסון השואה בהונגריה. ראשונה הגיעה אחותו רחל שהיתה הבכורה במשפחה. היא הגיעה עם בעלה אברהם (אברום) סלומון שמקצועו היה אופה. אבי בנה יחד אתו מאפייה בנשר, ושניהם היו הולכים לבתים למכור את הלחם בהקפה. אברהם רשם את המכירות בפנקס קטן ופעם בחודש, אחרי תשלום המשכורות בבית החרושת, עשה אברהם סבב עם הפנקס וקבל תשלום. אחריו הגיעה אחותו דבורה שהיתה בת שבע עשרה. היא עזרה במאפייה ובהמשך סידר לה אבי עבודה בבית החרושת. דבורה היתה יפה, היו לה הרבה מחזרים והיא התחתנה מהר מאד. לאחיו ישראל (איזידור), אשתו חנה'לה ושלושת בנותיהם הקטנות היה קשה להשיג ויזה. אחרי הרבה התרוצצויות הצליח אבי להעלות גם אותם לארץ. הוא קנה להם בכספו דירה בנשר והם שילמו לו את המחיר בהתאם להישג ידם. רביעית, העלה אבי את הלן שהיתה גם היא צעירה ויפה. לא היה קושי להשיג לה ויזה. גם לאחיו חיים ואשתו הדה לא היתה בעיה להשיג ויזה. חיים היה ספר שהיה מלווה את מלאכת התספורת בשירת אריות מתוך אופרות. כשהגיע תורו של יחזקאל הפסיקה ממשלת המנדט הבריטית להנפיק ויזות. אבי מצא בחיפה 'מאכר' שעשה פוטומונטז' מצילום של משפחת האח ישראל כאילו יחזקאל הוא אבי המשפחה. בעזרת הצילום הזה ואחרי הרבה מאמצים והסברים ליחזקאל במכתבים לגבי שאלות שישאלו אותו במשטרת הגבולות – הוא הגיע בשלום.

בזכות מבצע ההצלה של אחיו ואחיותיו זכה אבי למעמד מיוחד ומכובד בקרב כל בני משפחתו. הוא היה ה"שייח" הבלתי מוצהר. המשפחה העריכה, אהבה וכיבדה אותו מאד. אבי שלמה היה אדם מיוחד. בעל מזג נוח, אהוב על הבריות, אוהב ה' בכל נפשו ובכל מאודו. לא היתה בו מידת כעס והקפדה. אהב לעזור. מאיר פנים לכולם. הוא נפטר בשיבה טובה בשנת 1991בגיל 89.  תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

הזוית האישית

אוראל המתעד: חווויה מרגשת לעבוד לעבוד עם המבוגר ולשמוע את החיים שלו ושל משפחתו, וכך לפי הפתגם "מדינה שלא יודעת את עברה ההוה שלה דל ועתידה לוט בערפל" (יגאל אלון).

עדנה המספרת: שמחתי והתרגשתי להזדמנות להכיר את התלמיד בבית הספר הרב תחומי. התפעלתי מחריצותו, מדבקותו במטרה, מהתעניינותו בנושא ונכונתו למלא את כל המשימות.