מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העבר של סבתא ברכה

אני סבתא של בבריתה שלי
סבתא שלי מפעם
זיכרונות ילדות של סבתא ברכה

זיכרונות ילדות של ברכה קורין

שלום לכולם קוראים לי ברכה קורין נולדתי בהודו שבמומבי ב-27 בפברואר 1951. בבית היינו 12 אחים ואחיות אך שלושה נפטרו כשהיו קטנים. להורים שלי קראו שלום פזרקר ז"ל ורחל פזרקר ז"ל אבא שלי היה  ואמא שלי הייתה מנקה ואנחנו היינו עוזרים לה בכל מני דברים.   גרנו בשכונת עוני עם חדר אחד, סלון ומטבח ממש קטנים. הייתה מקלחת אחת בכל בניין. בשעות הפנאי הייתי יוצאת לחצר ומשחקת כל מיני משחקים כגון: תופסת,5 אבנים, קלאס, מחבואים ועוד, עם החברות שלי: אורה, שולה, חנה, ירושה ועוד. ועם חלק מהן אני עדיין שומרת על קשר. למרות שגרנו בשכונת עוני, בחגים ובשבתות היינו משתדלים להביא את הטוב ביותר שלנו למשל באוכל, במקום לאכול פיתה הודית וירקות מבושלים היינו אוכלים דגים או עוף או בשר עם אורז. אני זוכרת שהיה לבוש מסורתי לבנות שקרו לו סארי (חצאית ארוכה ומטפחת שמלפפים על הגוף)

בנוסף, היה לנו גם בית כנסת קרוב לשכונה והיינו הולכים אליו.

לבית הספר בו למדתי קראו מענית והוא נמצא בנווה נוי. למדו שם את כל המקצועות שגם כיום לומדים אך אני הייתי עולה חדשה ולא היה לנו מספיק כסף תמיד לקנות את כל מה שצריך והיה לי קצת קשה ככה, אך אני זוכרת כמה מקצועות שגם ממש אהבתי וגם הייתי מאוד טובה בהם כגון: ספורט (במיוחד בריצה), אומנות, מלאכה ועוד.

אני זוכרת שלא תמיד הלכתי לטיולים מבית הספר בגלל הכסף אך למסיבות חובה ואירועים מסויימים הייתי הולכת ומאוד נהנית.

בבית הספר היה גם חדר אוכל ואני ממש אהבתי את האוכל שם בצהריים ומכל המנות שהיו מכינים הכי אהבתי לאכול את מרק הגריסים שם הוא היה ממש טעים.

עליתי לארץ ישראל ב-1960 כשהרגשתי שייכת לעם היהודי ורציתי להיות בארץ ישראל כחלק מהעם. הגעתי במטוס של אל-על לבאר שבע, בנווה נוי, וגרנו בצריפים. בהתחלה לא ידעתי את השפה העברית אבל לאט לאט למדתי מאנשים סביבי ומבית הספר. ידעתי שתהליך העלייה לארץ יהיה קשה ויהיה לי קשה להשתלב אבל לא חשבתי עד כדי כך. כאשר הגעתי לבית הספר בפעם הראשונה הרגשתי כאילו  נפלתי מהשמיים ואין לי מה לעשות שם. במיוחד כאשר הילדים התחילו לצחוק עליי ועל העדה שלי, הרגשתי ממש לא טוב כי גם שמו אותי בכיתה ד עם תלמידים שכבר ידעו הכל (לכתוב, לקרוא) ואני לא ידעתי וכל הזמן הרגשתי לא בנוח שכולם מדברים/צוחקים/מסתכלים עליי במבט מוזר.

הזוית האישית

 

מילון

סארי
חצאית ארוכה ומטפחת שמלפפים על הגוף, שנהוג ללבוש בהודו

ציטוטים

”משפחה זה הדבר הכי חשוב ותמיד צריך להעריך ולאהוב כל דבר“