מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסמל והדמות של כל המשפחה- אימא סופי ז"ל

סבתא ויקי ונכדה גל במפגש הקשר הרב דורי
סופי כתינוקת
סיפור חייה בקצרה של סבתא ויקי ושל אמה היקרה סופי ז"ל

קוראים לי ויקי שני, נולדתי בשנת 1945 במצריים, קהיר. שם משפחתי לפני נישואים היה בן – טאטא.

ילדותי

כשהייתי בת שלוש, בשנת 1949, אני ומשפחתי עלינו לארץ ישראל ממצרים ועברנו לתקופה קצרה לבית עולים. הייתה לנו קליטה בארץ יחסית קלה כי אבא שלי ז"ל עבד במצרים בחברת "של", אשר היום היא חברת "פז" ולכן סידרו לנו לגור במתקנים של החברה. אחרי שנה עברנו לגור בשכון הבולגרים בכפר אתא (היום קריית אתא). שם למדתי ושם עברה ילדותי, למדתי בבית ספר עממי א.ד. גורדון ולאחר מכן בתיכון בדביר. עד היום אנחנו בקשר עם  הכיתה שלי. מפגשים יש לנו קבוצה בווטאספ.

את שרותי הצבאי עברתי בחיל הגדנ"ע במטכ"ל, שם הכרתי את דודו טופז ז"ל נשארנו בקשרים עד יומו העצוב. היום נשארתי בקשרים עם אחיו. במסגרת שרותי עשיתי מילואים בפקוד הצפון. במלחמת ששת הימים גויסתי לגיוס מילואימניקים בגבעת אולגה ושם צלם עיתונות צילם אותי ותמונתי פורסמה בעיתוני חוץ ובאלבומי מלחת ששת הימים. אחרי השרות הצבאי שלי אבי ניפטר בגיל 58 ועברתי לעבוד בחברת פז במקומו. עבדתי 30 שנה בחברת פז עד שמכרו אותה, כשסיימתי את עבודתי בחברה הייתי מזכירה של מחלקת הנדסה בנית ואחזקת תחנות שרות.

ויקי כחיילת בצבא מככבת בעיתון

התחתנתי ונולדו לי 2 ילדים הבכור שי ואחותו שרון וזכיתי ל11 נכדים.

אמי היקרה סופי, ז"ל

כשאבי נפטר בגיל 57 אימא שלי לקחה את הפיקוד. היא הייתה אז צעירה, רק בת 45. היא הייתה אישה אצילה שהצדק היה נר לרגליה, עזרה לכולם, אישה ששלטה ב5 שפות לפחות על בוריין. אימא שלי היא הסמל והדמות של כל המשפחה, עמוד התווך של כולם, היא ידעה בחכמתה וברוגע לגשר בין כל המשפחה. תמיד נתנה עצה טובה, תמיד מילה טובה וכשהיה צריך העמידה אותנו על הטעות. במצרים היא הייתה מורה וכשעלינו לארץ ולא ידעה את השפה עבדה בעבודות מזדמנות, לא בחלה בשום עבודה.

סופי בצעירותה

בהתחלה הייתה קופאית בצרכניה בכפר אתא, אח"כ פעילה בארגון אמהות עובדות, אחר כך סגנית ראש העיר בכפר אתא, למדה ספרנות והייתה ספרנית בספריית בורוכוב בכפר אתא, ילדים בזכותה אהבו לבוא ולקרוא. לאחר מכן הפכה להיות נשיאה בבני ברית וכמובן פעילה פוליטית, היא נפגשה עם כולם, גולדה מאיר, לוי אשכול, פרס, כל צמרת השלטון ותמיד בצניעות. בנוסף להכל הייתה גם מעבירה שיעורים פרטיים בהתנדבות.

בחתונה

לא היה תחום שהיא לא שלטה בו. כשפרשה לגמלאות עברה לגור בדיור מוגן בקריית ביאליק מעון רעות, היא המשיכה בתחביב שלה מנערותה – ציור. היא עשתה הרבה תערוכות בבית כץ בביאליק. כשהיה לה קשה ציירה הרבה ציורים במחשב שעד היום אני משתמשת בציור כברכה.

ציוריה של אימא סופי

הקשר בינינו היה חזק היא הייתה עבורי הכל!! חברה, יועצת, מנחמת, תומכת, והכל ביושר, היא הייתה הכותל שלי ושל כולם. אימא שלי נפטרה בגיל 94, היא תמיד הייתה יד מכונת, באהבה רבה ובשקט נפשי. היא הייתה השורש של המשפחה כולה וממנה צמחו ופרחו כל הענפים.

 

אמי זכתה לתשעה נכדים ו-18 נינים ולכל אחד נתנה את ההרגשה שהוא הכי יחיד ומיוחד. צוואתה הייתה שנישאר קרובים ומאוחדים. המשפחה בשבילה הייתה הכל ולכל אחד נתנה הרגשה שהיא הכי הכי בשבילו, ללא הפלייה, ידעה לתת מעצמה בכנות ולא לגרום לקנאה או מריבה. נולדו לה שלושה נינים לאחר מותה וכל אחד קיבל את שמה, נין בשם יוסף (סופי), עדי סופי ונעמי סופי. עד היום כמה היא חסרה לכולם.

אימא סופי ז"ל

כולם זוכרים אותה ואוהבים אות אהבת נפש.

סבתא ויקי וגל הנכד באחד המפגשים בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר

הזוית האישית

סבתא ויקי: אני מודה לנכד שלי גל שזימן אותי לקחת חלק בפרויקט המכובד הקשר הרב דורי בזכותו ננציח חלק מהמשפחה שלי. אחי הבכור כתב את הספר "רחוב שייח חמאזה 17 בקהיר" שהתפרסם בחנויות. זהו סיפור על משפחתנו ובו כל קורות המשפחה עד שעלינו ארצה. אחי אברהם בר-אב השתתף אף הוא בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "קריית עמל" בשנת 2017 ושם תיעד את סיפור משפחתנו

מילון

נר לרגליו
שימש כסמכות רוחנית, נתן השראה

ציטוטים

”" מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע"... “

”אימא שלי היא הסמל והדמות של כל המשפחה“