מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המצור על ירושלים

צוותי האהוב שקד הודיה ושוש
סבתי הורי אחי איציק ז"ל ואני בעגלה
שושנה כהן מספרת על המצור בירושלים ועוד זכרונות

שמי כהן שושנה, ברוך שושנה לפני נישואי, נולדתי בירושלים, דור שמיני מצד אבי. זהו סיפורי:

סבתי הייתה רופאה גניקולוגית (רופאת נשים) בבי"ח "ביקור חולים" בירושלים. סבתי למדה באוניברסיטת קושטא (איסטנבול). אבי היה מרצה באוניברסיטת הר הצופים בירושלים. באחד הימים כשחזר מהרצאתו נפצע מכדור שירה עליו פדאיון (מחבל) בראשו והפך לצמח למשך למעלה משנה, וזאת כשאמי הייתה בהריון אתי.

לאחר כשנה הגיע מארה"ב פרופסור בקר וניתח את אבי. הוא הוציא את הכדור שהיה בראשו ואבי החלים, אך הפך לחרש ואילם. את השיחות בינינו ניהלנו בכתב. אנו כתבנו ואבא השיב בכתב או לחלופין אבא כתב ואנו השבנו בכתב. כך נעזרנו בו גם בשיעורינו. הוא ידע המון שפות. למדתי בבית ספר לבנות "למל" בירושלים. בכיתה א' מורתנו הייתה הגב' מרים שחר ומכיתה ב' עד סיום בית הספר בכיתה ח' לימדה אותנו אימה של מרים, הגב' דבורה שחר, אותה אהבנו מאוד. גם לאחר סיום לימודי המשכנו בקשר, וגם כשעברתי לגור בחיפה ועד מותה. המחנכת שחר לימדה אותנו כתב בדף משובץ (חשבון), כדי שכל אות תיכנס למשבצת.

לאחר בית ספר עממי למדתי בגימנסיה "רחביה" ובאוניברסיטה העברית. הפכתי למורה למתמטיקה ולימדתי בסמינר למורות "בית הכרם" בירושלים עד שעברנו לחיפה. נישאתי ויש לי 3 ילדים: בת ו-2 בנים. מהם יש לי 6 נכדים ו-2 נכדות, 3 נינות ונין בין 6 חודשים. כיום, לאחר פרישתי מהעבודה אני מתנדבת במרכז "משמעות", יש לי באחריותי ניצולת שואה שאותה אני מבקרת אחת לשבוע מבחירה, ואחת לשבוע אני פעילה בבני ברית ישראל.

בזמני החיים היו שונים. לא היו פלאפונים וטלוויזיות, היינו נפגשים עם חברות ומשחקים משחקי פעילות כמו 5 אבנים, קלאס, קפיצה בחבל, ומשחקי חברה כמו דמקה, מונופול וכדומה. בימי שישי היינו הולכים לתנועת הנוער ויוצאים לפעולה בתנועה. היינו יוצאים לטיולים, ישנים באוהלים. התקשורת הייתה טובה יותר עם המשפחה ועם החברים והחברות.

בהיותי בכיתה ג' בנובמבר 1947, פרצה מלחמת השחרור. ירושלים הופגזה והייתה נתונה במצור. העברת סחורה (מצרכים) לעיר הייתה כרוכה במאמץ צבאי (דרך כביש בורמה). בתקופת המצור לא סופקו מים לעיר. פעם ביום הגיעה משאית עם מיכל מים והמים חולקו לכל משפחה לפי מספר הנפשות, חצי דלי מים לכל נפש. גם מצרכי המזון חולקו בתלושים: לחם, בשר, ירקות וכדומה. באותה תקופה לא היה גז לבישול והתושבים בישלו על פתיליות ופרימוסים. הנפט לפתיליות ולפרימוסים חולק באותה צורה, הגיעה משאית והתושבים עמדו שעות בתור על מנת לקבל פח נפט. לא פעם קוששנו עצים, ענפים והדלקנו מדורה עליה בישלנו (מדובר על הורינו). למזלנו, בבנין שתי הקומות בו גרנו הייתה לנו גינה, שסבתי גידלה בה ירקות. היו לנו שני לולים ובהן תרנגולות מטילות כך שלנו היו גם ביצים מידי פעם, מוצר נדיר באותה תקופה. מדי כמה חודשים אני נוסעת לעיר הולדתי ירושלים. העיר השתנתה, אך למרות זאת אני מתרגשת.

בתקופתנו, חגגנו בת מצווה או בר מצווה בבית או בבית הספר. לא כמו היום באולמות. בבית ספר עממי למדו מכיתה א' עד ח'. כשהחלה העלייה ארצה הגיעו לכיתתי 3 בנות שהגיעו עם עליית הנוער ללא הוריהן. לביתנו קיבלנו את נאוה סומבולוביץ ,שגרה עמנו כשנה עד שהוריה הגיעו מצ'כיה. איתה אני בקשר עד היום.

הפתעה משמחת

לאחר פרישתי מהעבודה נסענו עם מועדון "גושן" מקרית מוצקין בהנהלת אינה גולדין (עתה היא גמלאית), עם המדריך משה בן עמי לטיול בירושלים. המסלול היה מוגדר אך שונה, והגענו לשוק מחנה יהודה. נכנסנו לאחד הרחובות, רחוב הבוסתן הספרדי, ותוך כדי הסבר המדריך ראיתי תמונה על קירות הבתים בו הופיע יצחק לוי ומשפחתו (תמונה שהכרתי מהבית כי גם יש לי אותה). בתמונה הופעתי אני בידי אבי בתחתית התמונה. יצחק לוי הזמר, אביה של יסמין לוי, כתב בעזרת יצחק נבון (נשיאנו החמישי) את ההצגה ״בוסתן ספרדי״ אותה הציגו.

יצחק לוי הוא בן דוד שלישי של אמי, אצלו ערכתי חזרות בפסנתר בתקופה שלמדתי פסנתר אצל גלינה ניקובה. בתמונה בגודל מטר על מטר שמונים (1.80×1.00) צולמו דודה בכורה, אמו, אביו דניאל וחיים שחגג בר מצווה. מהתרגשות למראה התמונה פרצתי בבכי וכמובן סיפרתי לפפו ורותי דנון ידידיי שאלה הם אני ואבי בתמונה. למחרת הבאתי את התמונה המקורית למועדון וטלפנתי לאחי לספר להם על המקרה. כמובן שהייתה עלייה משפחתית לירושלים: גם ילדי ונכדי באו לראות את התמונה.

טרגדיה משפחתית

בשנת תשמ"ז 1987, בתאריך  י'ג באב 08.08  קרתה טרגדיה משפחתית. אחי הצעיר ממני בשנה וחודש ואשתו, אחותה ובעלה (דהיינו 2 אחיות ו-2 גיסים) נסעו ליוון ובתאריך זה נספו. בראשונה טענו שזו תאונה אך לאחר שנה הגיע יווני שצילם מביתו להנאתו וקלט שלמעשה מכונית דחפה בזדון את המכונית בה נסעו ציפי ואיציק רחל ועזרא. בנותיו של איציק אחי: אחת ד"ר בקופת כללית והשנייה מהנדסת מזון.

הזוית האישית

שוש: שקד והודיה, התברכתי בכן בנות אהובות ומקסימות. אאחל לכן שנים ארוכות ומאושרות ונמשיך להיות בקשר. יקרות שלי.

שקד: אני מאחלת לך הרבה אושר ובריאות ושתמשכי להיות כמו שאת, טובת לב חמודה ומצחיקה שנמשיך להיות בקשר.

הודיה: אני מאחלת לך שמחה ובריאות, שכל סובביך יאהבו אותך, ושתמשיכי להיות נחמדה וטובה כמו שאת. שנמשיך להיות בקשר.

מילון

פרימוס
פרימוס (שם גנרי) הוא כירת קרוסין ניידת הפועלת באמצעות לחץ שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. (ויקיפדיה)

הפֶדַאיון
(בערבית: الفدائيّون) הוא כינוי משותף לקבוצות טרור שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות פיגועי טרור. (ויקיפדיה)

פתילייה
כירה ניידת הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”באחד הימים כשחזר מהרצאתו נפצע מכדור שירה עליו פדאיון (מחבל) בראשו והפך לצמח למעלה משנה“

”פעם ביום הגיע משאית עם מיכל מים והמים חולקו לכל משפחה “