מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבתא ורדה בן יקיר

סבתא ורדה והנכד עומר
סבתא ורדה ואחיה כשהיו צעירים
סבתא ורדה מספרת על חייה

אבי משה נולד בלנוביץ פולין לחיה ושלמה פוקס. סבתא חיה נסעה למכור את מרכולתה בעיירות השכנות וסבא שלמה היה נגר. לאבי הייתה אחות גדולה – הינדה. בשנת 1936 החליטו ההורים לשלוח את אבי ואחותו ארצה ולאחר מכן הצטרפו ההורים. בארץ התמקמו ההורים בנווה שאנן בתל אביב.

אמי נולדה בוויזרודיק פולין, לסבתא רוזה (שאני נקראתי על שמה) ולסבא יעקב (שאחי נקרא על שמו).

הוריה של אמי היו איכרים. לאמי היו שלושה אחים ואחות קטנה. בשנת 1941 כשבחוץ סופת שלגים עזה, דפקו הגרמנים בדלת ביתם והודיעו שכול אחד רשאי לקחת צרור של 20 ק"ג ולצאת לכיכר העיר ומשם נלקחו לגטו וישניביץ. בגטו בכל בית הצטופפו כ – 10 משפחות ושירותים אחד בכל בית. כל יום היו יוצאים הילדים בסתר מחוץ לגטו להביא מעט לחם וכל סוג של אוכל שמצאו למשפחותיהם. בשנת 1943 עברה שמועה בגטו שעומדים לקחת אותם להשמדה. בבית שגרו היה מרתף גדול שחציו היה מלא במים, שלימים הציל את חיה של אמי. כל המשפחות ירדו למרתף בתקווה להינצל מהנצים אך הבכי של התינוקות גילה את מחבואם. אמי החליטה לצלול לתוך המים וכל משפחתה של אמי יצאה החוצה ושם הגרמנים ירו בכל מי שנתפס. מידי פעם נשמעו יריות בחוץ ובמשך שלושה ימים שהתה אמי במרתף עד שנרגעו הרוחות. בערב של היום השלישי החליטה אמי לצאת ממקום מסתורה, עלתה על גג הבית והצליחה לקפוץ לשדה תירסים ולרוץ שכמה שוטרים נאצים יורים לעברה, אך ימי לא איבדה את העשתונות והמשיכה לרוץ עד אשר הגיעה למשפחת איכרים פולנית. הם לקחו אותה תחת חסותה והחביאו אותה למרות שידעו שהם מסכנים את עצמם אך הרבה מאוד בזכותם נשארה בחיים.

את המשך התלאות שעברו עליה אף לו הייתה מסוגלת לספר. שהגיעה ארצה קיבלה אותה אסתר, המטפלת שטיפלה בה בילדותה ודאגה לחסרונה. לימים הפכה אסתר להיות כסבתא בשבילי ובשביל אחי.

כילדה אני זוכרת כמה סבלה, כאבה והתגעגעה למשפחתה ועד יומה האחרון קיוותה שאולי בכל זאת מישהו ממשפחתה שרד. לא נשארה שום מזכרת שנוכל אנחנו אחי ואני להתרשם מהמשפחה שלא שרדה. אבל כן נשארה תמונה של אימי ואחייה הגדול שאותה היא ציירה מזכרונה.

היינו משפחה קטנה מאוד שמצד אמי לא שרד אף אחד ומצד אבי הייתה לנו סבתא חיה, סבא שלמה, והדודה הינדה. אמי תמיד דאגה בהגזמה שלא יחסר לנו דבר ואבי עבד קשה מאוד כטוחן בטחנת קמח עין חי ליד משטרת כפר סבא כשלימים נכנס כשותף.

אמי הייתה דתייה ואבי היה חילוני אך כיבד את רצונה של אמי ומדי שבוע היינו מקבלים את השבת בהדלקת נרות ובקידוש. לאחר מותה של אמי הקפיד אבי להמשיך את המסורת.

גדלנו בתל אביב אני למדתי בבית ספר דתי לבנות בלבד ואחי בבית ספר חילוני. אחי היה גדול ממני ב5 שנים, היה האח המגונן. אחי התגייס ושירת בצבא בחיל ההנדסה ואחרי השירות הצבאי התחתן עם עירית ושניהם נסעו לבלגיה ושם למד אחי רפואה.

גרנו בדירה קטנה של 2 חדרים שהסלון בערב הפך להיות חדר השינה של ההורים ואחי ואני היינו בחדר הסמוך. שם היינו מכינים שיעורים ומשחקים. השכנים בשכונה שגדלנו בה ברובם היו ניצולי שואה שהנושא המשותף היה איך אפשר יהיה לאתר ניצולי משפחה במידה ושרדו. חברותי מהשכונה היו חילוניות ואני זאת שלימדתי אותן את כל מזמורי השבת והחג.

היינו נפגשות אחר הצהריים בקלאס, מחבואים, חמש אבנים וקפיצה בחבל. בערב אחי ואני היינו מאזינים לרדיו לסיפורים שסופרו לילדים.

כשסיימתי את הלימודים התגייסתי לצבא ושם הכרתי את עמי סבא של עומר. לחתונה שלנו הגיע אחי במיוחד מבלגיה ששם למד רפואה ולימים סיים אותה בהצטיינות. אחרי שנה נולד אסף בנינו הבכור אבא של עומר, שאיתו עברנו לגור לתקופה של 5 שנים לבאר שבע, לאותו בסיס שהכרנו סבא עמי ואני. סבא עמי היה בקבע בחיל אוויר. בילינו הרבה בבסיס ששירת, שבתות שלא היה מגיע הביתה היינו מבלים יחד איתו בבסיס. השכונה שגרנו בה כולם היו באותו בסיס אותם חוויות ואותו הוואי. אחרי 3 שנים נולד עידו האח הקטן של אסף (דוד של עומר).

שלאסף (אבא של עומר) מלאו 6 שנים עברנו לגור ברעננה ושם התחיל אסף ללמוד בבית הספר, סבא עמי נשאר לשרת בבאר שבע ופעמיים בשבוע היה מגיע הביתה, וכך במשך כעשרים שנה היה סבא עמי על הקו בין באר שבע לרעננה.

כיום אסף משרת במשטרת כפר סבא ועידו עובד כעורך דין. אסף התחתן עם דנה (אמא של עומר) ולהם נולדו שלושה ילדים: נויה, עומר ומיה. עידו התחתן עם טלי ולהם נולדו שלוש בנות: שי, נועה ומיקה.

הזוית האישית

תודה על התכנית הנהדרת.

מילון

פולין
היא מדינה במרכז אירופה, הגובלת בגרמניה במערב, בצ'כיה ובסלובקיה בדרום, באוקראינה ובבלארוס במזרח, ובליטא, ברוסיה (מחוז קלינינגרד) ובים הבלטי בצפון.

ציטוטים

”בארץ התמקמו ההורים בנווה שאנן בתל אביב.“