מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא שלי ליליאן מנחם

חט״ב בן גוריון בפתח תקווה
דיון במסגרת התכנית
מעיראק לאיראן - ולארץ ישראל

סבתא ליליאן מספרת: הוריי החליטו לקרוא לי ליליאן כי הייתה ילדה בשם ליליאן שהוריי מאוד אהבו אותה והיא הייתה חולה במחלה קשה מאוד.י יום אחד אמרו להורי שהיא נפטרה, הוריי היו מאוד עצובים והחליטו לקרוא לי על שמה. נולדתי בעיראק בשנת 1959 למשפחת מלכה. הייתי הילדה הכי קטנה מבין ארבעת הילדים של המשפחה. שמות הילדים במשפחתי היו אורלי, דוד ויחזקאל (ואני). להוריי קראו רינה ומחלוף.

להוריי היה עסק גדול ומצליח. המשפחה מצד אמי היו עשירים מאוד. בגיל די צעיר עברה כל המשפחה לאיראן, שם שלטו האנגלים, והיהודים נהנו ממעמד מכובד ונוח. עברנו לאיראן ושם גרנו בשכונה בה גרו מעט יהודים ומוסלמים. בביתי היו שני חדרים שבהם היינו עושים הכל: מתקלחים, מבשלים ומתלבשים. היינו אוכלים רק אוכל כשר למרות שהמטבח בביתנו היה קטן מאוד. היינו נוהגים בדרך כלל לאכול גונדי, מרק, אורז ותפוחי אדמה שאמי הייתה מכינה לנו.

זיכרונות ילדות

בית הספר שלי היה במרכז פרס. היינו לומדים גיאוגרפיה, חשבון, עברית, היסטוריה של העם הפרסי ,טבע ועוד. אהבתי את כל המקצועות בבית ספרי. אם מישהו היה עושה משהו לא בסדר, היו משכיבים אותו לרצפה והיו נותנים לו מכות בכפות הרגליים עם ענף קשה או שהיו שמים עיפרון בין שני האצבעות ולוחצים אותם כעונש.  בתקופה שבה למדתי לא היו טיולים או מסיבות. יחסיי עם המורים היה לפעמים טובים ולפעמים לא. היה מורה אחד שאותו אף פעם לא אשכח – הוא היה עם עיינים ירוקות-דבש ושיער כמו בלונדיני.

נהגתי לכתוב יומן. בערך כל יום הייתי כותבת בו, רק בשעות הפנאי שהיו לי. הבנות נהגו להתלבש בשמלה או בחצאית עם חולצה וצווארון. הבנים נהגו להתלבש בחולצה עם צווארון ומכנסיים. לא היו לי חברים באותה תקופה, אך היו נוהגים לשחק ארבע אבנים. אהבתי לאכול בעיקר גונדי, זה היה המאכל האהוב עלי (בתקופה שבה הייתי ילדה לא היו ממתקים).

עלייה והתיישבות

עליתי לארץ ישראל בשנת 1984. עלינו ארצה אחרי שאבי נפטר. הגענו לארץ ישראל עם מטוס, הגענו לקיבוץ פרוד שבצפון. תקופת הקיבוץ הייתי עצובה, לא הכרתי חברות. למדתי את השפה העברית בבית הספר שבו למדתי. הרגשתי כעולה חדשה די עצובה, כולם דיברו שפה שונה ממני. גרנו האחים שלי, אני ואמי בבית עם ארבעה חדרים שבתוכו עשינו הכל. בעת הכרזת המדינה ישבתי ליד המקלטים במתח כדי לשמוע איך תתקבל ההחלטה באו״ם.

הזוית האישית

סתיו: למדתי להכיר את סבתא שלי יותר לעומק ורק הרווחתי מעבודה זו.

מילון

גוֹנדי
גוֹנדי הוא מאכל יהודי-פרסי של כופתאות עגולות ואווריריות מבשר עוף טחון, חומוס וקמח שעשוי מחומוס יבש. הגונדי מוגש עם המרק שבו התבשל, בדרך כלל על גבי מצע של אורז לבן. צבעו של הגונדי הוא צהוב, בשל השימוש בתבלין הנפוץ בפרס כורכום או זעפרן. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא בוכים על חלב שנשפך“