מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא רחל והנכדה דניאל

סבתא רחל ודניאל הנכדה
סבתא רחל
זיכרונות ילדות

נולדתי בשנת 1942 לפני קום המדינה, בתל אביב בבית החולים "הדסה" ברחוב בלפור. כיום הבניין נהרס ובמקומו בנו בניין מגורים גדול. הנני הבת הבכורה במשפחה, גרנו בילדותי בתל אביב.

אבי ז"ל היה פעיל באחת המחתרות כשהבריטים עדיין שלטו בארץ.

זכור לי שהייתי בת 6 בערך, באו חיילים מהצבא הבריטי ועשו חיפוש אצלנו בבית על מנת למצוא נשק. הם הפכו את כל ארונות הבגדים והמשיכו לחפש בכל הבית תוך כדי הפיכת דברים. אמי ז"ל שהיתה בהריון מתקדם עמדה ובכתה בפני החיילים שיפסיקו, וכשלא מצאו נשק, עזבו את המקום והלכו.

בזמן מלחמת העצמאות, כשהיו אזעקות, תושבי השכונה היו חופרים תעלות בתוך האדמה וכך היינו מסתתרים מההפגזות של אויבינו. לבסוף הסתיימה המלחמה ונפטרנו מהמנדט הבריטי, קמה לנו מדינה. אנשים רקדו במעגלים מרוב שמחה ברחובות על שיש לנו סוף סוף מדינה. ואז היה צנע- כך קראו אז למצב. לא היה הרבה אוכל, הכל היה בהקצבה. חילקו תלושים לתושבים ובתלושים אלו יכלו לקנות דברים בסיסיים כגון: חלב, ביצים וכו'… הבישול היה על גבי פתיליות ופרימוסים וכדי לתפעל אותם צריך היה לקנות נפט. היתה עוברת עגלה עם סוס, מוכרת נפט, והוריי היו יורדים עם ג'ריקן וממלאים אותו בנפט, וכך היו מבשלים לנו.

כדי לשמר את האוכל היה לנו מקרר קטן בבית, שהיה צריך לקרר אותו על ידי בלוק קרח. גם את הקרח היה צריך לקנות, היתה עוברת עגלה וסוס עם קרח, וכך היו קונים קרח ומכניסים לתוך המקרר. התור לקניית קרח היה גדול במיוחד לפני החגים, כי היה צריך הרבה קרח בגלל עומס התבשילים שהיה צריך לאחסן לימי החג. במשך השנים, הכל התפתח לאט אבל היה יותר טוב.

המשכנו לגור בתל אביב הלכתי לבית ספר יסודי שהיה מרוחק כחצי שעה הליכה מהבית. בבית הספר למדנו בתחילת השנה בשעות הבוקר, ואחר כך לא היה מסיק מקום לכל התלמידים, ונאלצנו ללמוד בשעות אחר הצהריים במקום בבוקר, מה שנקרא אז משמרת שנייה. ככה גדלנו, התפתחנו והתבגרנו, ולא הרגשנו איזה חוסר במשהו, כי כך היו כולם, לא היו הבדלים ומעמדות.

העשור של סבא וסבתא

בעשור זה גרנו בקדימה בבית פרטי, ועברנו לקריית השרון כדי להיות בקרבת הילדים. אנו גרים כאן בערך 8 שנים. במהלך השנים האלו נולדו לנו 3 נכדים בנוסף ל-4 שהיו מהשנים קודמות: ינאי ואפק אחים של  דניאל מביתנו נעמה. אורי והדר בני הדודים של דניאל מביתנו ורד. בזמן זה שני נכדנו הגדולים ירין ונויה מהבן עופר התגייסו לצבא, אחד מהם שירת ביחידה מובחרת,

השתחרר מהצבא וכיום הוא לומד באוניברסיטה מדעי המחשב, ואחותו נויה כיום משרתת בצבא מתפקיד מדסי"ת. לפני שנה וחצי חגגנו בר מצווה לנכדנו אפק שהוא אח של דניאל. בקיץ האחרון המשכנו לחגוג את הבר מצווה של אפק ויצאנו לשייט תענוגות עם ההורים והאחים של דניאל, וזו הייתה חוויה מהנה מאוד עם כל המשפחה.

דניאל ממשיכה לרקוד מגיל שנתיים והחלום שלה להיות רקדנית ואנחנו מאוד נהנים ממנה.

אנו מאחלים שהעשור שיהיה, יבוא עלינו לטובה, יהיה שמח עם הרבה עשייה והמשך נחת מהילדים והנכדים!

הזוית האישית

ברכה של דניאל: לסבתא תודה לך על כל הדאגה והתמיכה שלך כלפיי את סבתא נהדרת מתחשבת לכולם ואוהבת את כולם זורמת שמחה בכל מצב תמיד לידי שאני צריכה אותך אני אוהבת אותך תמיד לא משנה מתי בכל מצב את סבתא מתנה אי אפשר לבקש סבתא יותר טובה ממך אין עוד אחת כמוך את כל חיי את הופכת אותי לשמחה שאת מחייכת אני פשוט זכיתי בך את הסבתוש שלי!

 סבתא של דניאל: המשיכי לרקוד ושהחלום שלך להיות רקדנית יתגשם חשוב לנו שתדעי שאנחנו מאוד נהנים ממך. אנו מאחלים שהעשור שיהיה יבוא עלינו לטובה, יהיה שמח עם הרבה עשייה והמשך נחת מהילדים והנכדים.

מילון

פרימוס
פרימוס (שם גנרי) הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ.

ציטוטים

”סבתא מרבה לומר לנכדים שחשוב לשטוף ידיים כל הזמן. “