מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הצעת הנישואים הכי מהירה לסבתא מרים

אני וסבתא
מחנה עולים ויקיפדיה
סיפור החיים שלי הוא על החיים בילדותי, בנעורי ובשנים היותר מאוחרות של חיי.

קצת על עצמי לספר ידעתי….

שמי מרים לוין לבית וינברגר נולדתי בפולין אשר באירופה בעיר לודז'. תאריך הלידה שלי הוא  2/4/49. זה הוא תאריך שהמצאתי לעצמי בערך בגיל 8 מאחר ולא רשום לי תאריך הלידה המדויק אלא רק השנה. הדבר הפריע לי, שאלתי את אמי מתי נולדתי התשובה הייתה ראש חודש ניסן שבועיים לפני ליל הסדר. מאחר שידעתי כיצד לחשב ולהעביר בין התאריכים של לועזי לעברי ערכתי חישוב ויצא לי ה – 1 באפריל. התאריך לא היה לרוחי והחלטתי ואמץ לעצמי את ה-2 באפריל.

לפני כ-15 שנה לאחר שאמי נפטרה סידרתי מסמכים בביתה ושם מצאתי את תעודת הלידה המקורית שלי מפולין ובה התאריך 2 באפריל.

העלייה שלי

עליתי מפולין בחודש דצמבר בשנת 1950. הייתי בת שנה ושמונה חודשים. עליתי עם אמא שלי ואח שלי הגדול. אבי הגיע שלושה חודשים לפנינו בגלל שאבי הבריח יהודים שהיו מסורבי עליה והיה נגדו צו מעצר נגדו לכן והוא נאלץ לעלות לפנינו. עלינו ארצה כי אחי הגודל חזר יום אחד מהגן ושאל מה "זה יהודי והאם אני יהודי?" ברגע זה אמא שלי אמרה לאבא שלי, שזהו צריך לעלות למדינת היהודים לישראל. בגלל גילי הצעיר אינני זוכרת כלום מהעלייה, אלא מהסיפורים שסיפרו לי.

לארץ הגענו לשלושה שבעות למחנה עולים בעתלית ומשם להר טוב כי אבא שלי קיבל מהמדינה לנהל שם צרכנייה. מהר טוב עברנו לכפר בשם חרב לאת.

החיים בישראל

הלכתי לגן בחיבת ציון כפר צמוד לכפר שלנו. אני מאוד אהבתי לקרוא וכשהייתי בת 3 וחצי אחי התחיל כיתה א' הוא לימד אותי לקרוא וכתוב. כשהייתי בת 4 וחצי שברתי את מרפק יד שמאל ואושפזתי חודש בבית החולים תל השומר, כשהורי באו לבקר פעמיים בשבוע אז הגננת שלחה לי ספרי קריאה לבת החולים.

למדתי בשני בתי ספר יסודיים, מכיתה א' עד ו' למדתי בכפר הרא"ה (בית ספר דתי). בגיל 10 התחלנו ללכת לתנועת נוער בני עקיבא. בכיתות ז' – ח' למדתי בבית ספר ממלכתי "אחד העם" בחדרה. באותו תקופה בכל ביתי הספר היסודיים בארץ למדו ביסודי מכתה א' -ח', עוד לא היו חטיבות ביניים. בימים הראשונים חזרתי הביתה בוכה מכיוון שבבית הספר הממלכתי אמרו את שם השם המפורש ללא כיפה, ולי זה הפריע כי הייתי דתייה.

למדתי בשני בתי ספר תיכון: הראשון היה תיכון חדרה בו למדתי בכיתות ט' ו-י' זה היה בית ספר לא דתי. בכתות יא' ו-יב' למדתי בתל אביב (תל אביב יפו) כי עברנו דירה. חוויה הזכורה לי מאוד מכיתה יא' זו צעדת שלושת הימים מבית שמש לירושלים.

שעות הפנאי בילדות – משחקים, שירים ועוד

המשחקים ששחקתי בילדותי הם: קלאס, 5 אבנים, קפיצה בחבל, מחניים, הולה הופ, כדור רגל. שחקתי בעיקר עם חברים וחברות. אנחנו שיחקנו בעיקר בחצרות הבתים ובמגרש כדור רגל שהיה לנו בכפר. כן כיום רוב המשחקים משחקים, אולי בשמות שונים. כמו כן קראית ספרים. עשיתי עבודות יד כמו תפירה ועוד. נגינה בפסנתר ובחליל. היה חוג דרמה – בכל יום עצמות השתתפתי במופע שהעלנו בכפר.

השירים ששמעתי בילדותי

בעלז, צימוקים ושקדים, א יידישיע מאמא ושירי להקות צבאיות. רוב השירים היו ביידיש, שירי עברית היו רק מהגן והרדיו. אבא שלי נהג לשיר לנו את השירים. שרתי מדי פעם לעצמי או אם אנשים שיודעים יידיש. אני זוכרת את רוב המילים של השיר.

איידישע מאמע דודו פישר yiddish songs

יום הולדת 15 – הטבעת שלי

ליום הולדת 15 קיבלתי מהורי טבעת זהב עם אבן שחורה מאורכת ועל האבן בלרינה מזהב. ביום של מועד יום ההולדת שהיה באמצע השבוע, אמי ביקשה שאגש לצורף, בעיר חדרה, שבה למדתי, ואבחר טבעת. אצל הצורף ראיתי המון טבעות ובחרתי את הטבעת עם הבלרינה. בקשתי מהמוכר להשאיר אותה אצלו ולתת לאימא שלי, שאמורה להגיע למחרת. בקשתי ממנו כשאימי תגיע לבחור לי טבעת שיגיד לה שזאת הטבעת שאני בחרתי. כשעברתי שם למחרת, אז המוכר אמר לי שאמי הייתה בבוקר וזאת בדיוק הטבעת שהיא בחרה.

הצעת הנישואין הכי מהירה

את בעלי, חנוך לוין, הכרתי בצבא, בחיל האוויר. שירתתי במצפה רמון כפקידת מבצעים וכאשר חנוך הגיע לביקור ניסה "להתחיל" אתי. אך אני סירבתי ואמרתי שאין סיכוי. חנוך שהיה עם עוד חבר אמר לו אני אצא איתה ולו פעם אחת. כעבור שנה נודע לו שנפרדתי מחבר שהיה לי ומיד הוא התחיל "לנדנד".

כשהייתי בחופשת שחרור קבעתי עם חברה ללכת לסרט. הגעתי עליה ומסתבר שהוא חיכה לי שם כי היא סיפרה לו שאגיע. למחרת חנוך הגיע אלי הביתה עם חבר ואמר לחברו: "תכיר את אישתי". תגובתי הייתה "שבחיים אני לא היה אשתך" והוא ענה לי "תראי שכן, זה רק עניין של זמן". אני חושבת שזאת הצאת הנישואין הכי מהירה שקיימת. אכן לאחר שנה ותשעה חדשים, בספטמבר 1970 התחתנו. כיום אנחנו הורים ליוסי ענבר – אמא של נדב ותומר וכן סבתא וסבא של נכדינו האהובים ניב, נדב, תום בן, אגם ושחר.

חפצים שעברו בירושה מהורי

מאחר שהורי הם ניצולי שואה החפצים היחידים שיש לנו הם חפצים שעברו מהורי אלינו ולא מהדורות קודמים. מאחר שיש לי כמה וכמה חפצים בחרתי לספר על הטבעת והשעון. הטבעת והשעון של אימי, ניקנו כאשר אני ובעלי חנוך ואבא שלי הלכנו לקנות לי טבעת עם יהלום אצל חבר משפחה שלנו.

שנים קודם לכן (בשנת 1953) נאלץ אבי למכור את טבעת הנישואין של אמא שלי. טבעת הנישואין של אימי נמכרה עוד כשהיא הייתה עדיין בבית היולדת לאחר שאחותי נולדה. אחותי נולדה בתקופה בה המצב הכלכלי בארץ היה קשה ולא היה כסף למחייה. הדבר תמיד הציק לאבי והוא הרגיש צורך לקנות לאימי תכשיטים במקום מה שהיה לה. ואז כשראה בחנות את הטבעות, והשעון הוא מיד קנה אותם לאימי לכבוד 25 שנות נישואיהם. טבעת אחת שמורה עימי והטבעת השנייה שמורה אצל אחותי.

הזוית האישית

סבתא מרים לוין מספרת לנדב את סיפור חייה מעלייתה לארץ כתינוקת, החיים בילדותה, בנעוריה הפגישה עם סבא והמשפחה שבנו יחד בארץ.

מילון

שער העליה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס", בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה.

ציטוטים

”אני חושבת שזאת הצאת הנישואין הכי מהירה שקיימת“