מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של "ספתא" מירי

סבתא מירי, אורי ועלמה בביה"ס
סבתא מירי בהיותה ילדה
סיפור משפחתי לא פשוט

ילדות ונעורים בתל אביב

גדלתי בכיכר דיזנגוף בתל אביב. ילדות מאושרת כבת יחידה להורים חמים, אוהבים ומחבקים.

 

 

חיי התנהלו בנחת ובאושר. הייתי מאוד חברותית בגן ותלמידה טובה בבית הספר. כמו הרבה ילדים למדתי נגינה בחלילית, שרתי במקהלה של בית ספר ואהבתי בעיקר את שיעורי המוזיקה.

מכאן התפתחה אהבתי הגדולה למוזיקה קלאסית הנמשכת עד עצם היום הזה. זאת הייתה אהבה כל כך גדולה ועל מנת שאוכל לשמוע הרבה, הרווחתי כסף במתן שיעורים פרטיים לילדים בכיתה א' וב', קניתי לי פטיפון ורכשתי לאט לאט תקליטים (זה היה מאוד יקר פעם) הייתי שומעת בחדרי מוזיקה וקוראת ספרים. אז עוד לא הייתה טלוויזיה וטלפונים.

בקלות עברתי לבית ספר תיכון ושם נתקעתי.

לא אהבתי את בית ספר, לא אהבתי את המורים, אהבתי רק את החברות והחברים שלי.

 

בתחום המוזיקה עברתי לנגן בכינור וגם את זה לא אהבתי והפסקתי לאחר מאבק עם הוריי.

התרכזתי בשנים אלו בקריאה של ספרי היסטוריה, ביוגרפיה של גדולי העולם ובשמיעת מוזיקה. לצערי המורה להיסטוריה שלי לא מילאה אחר צפיותי לשיעורי היסטוריה מעניינים והייתי צריכה להשלים את סקרנותי בקריאה עצמאית. עד היום אני מאוד אוהבת היסטוריה.

בסך הכל ילדות ונעורים נורמליים ומאושרים.

שירותי בצבא

השירות הצבאי שלי היה המשך לבית הספר התיכון: לא מעניין ומשעמם. אבל הייתה לו את התרומה הכי גדולה לחיים שלי פגשתי שם את סבא עודד.

 

סבא עודד

סבא עודד היה החתיך ההורס והחכם של המחנה הצבא ישבו שירתנו ומכולן בחר אותי ואני הסכמתי ומאז אנחנו חיים בעושר ואושר עד עצם היום הזה.

חיי עם עודד הניבו שני ילדים מקסימים. בן איתי שהוא אמן רב כישרונות בתחומי העיצוב והציור ובת דנה שהיא אשת עסקים מצליחה ומוכשרת.

 

יש לי ארבעה נכדים נפלאים, מוצלחים מצטייני לימודים ואוהבי ספורט. שני בנים גדולים, עומר שהתגייס לא מכבר ליחידת עילית בצבא, אסף תלמיד מצטיין בכתה י"א במגמת מחשבים והתאומים המתוקים בני שתיים עשרה כמעט עלמה ואורי איתם אני מבלה בכיף במפגשים הבינדוריים ומשחזרת בעזרתם את חיי הטובים והמאושרים

קריירה מקצועית

במהלך חיי מלאתי תפקידים מן הזוטר ועד הגבוה שבהם בעבודה בבנק הפועלים. התחלתי כמזכירה וסיימתי כדוברת הבנק. בתקופה זאת גם השלמתי השכלה גבוהה במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

לאחר 30 שנות עבודתי בבנק פרשתי ויצאתי יחד עם סבא עודד לשליחות בנקאית בברלין שבגרמניה ושם חיינו 20 שנה כמעט. במהלך השנים הללו השתמשתי בידע שרכשתי בהשכלתי האקדמאית והפכתי למדריכת תיירים בעיר ברלין בסיורים בנושא שואת יהודי אירופה.

 

מירי שורר – תיירות בברלין היה שם המותג שלי ובצניעות רבה אני אומרת, כי רכשתי לי שם של מדריכה מקצועית וידענית ושמי היה מפורסם בקרב התיירות הגדולה אשר התפתחה בעיר ברלין. זה מביא אותי בעצם לסיפורי אשר את כותרתו כינינו "סיפור משפחתי לא פשוט".

כפי שכתבתי למעלה נולדתי בגרמניה אולם הוריי, אנושקה ודניאל, לא נולדו שם. איך זה יתכן?

ובכן נכון נולדתי בגרמניה במרץ 1946 לאמי הביולוגית פולה מאירוביץ שהיתה ניצולת שואה מפולין. נולדתי במחנה עקורים ברגן בלזן.

 

היא בהיותה רווקה העדיפה לתת לי חיים טובים יותר ומסרה אותי לידי עלית הנוער על מנת שיעלו אותי ארצה ואגדל במשפחה יהודית. ואכן כך קרה. בגיל שנתיים, חודשיים לפני קום המדינה הועליתי עם עוד ילדה לארץ ונמסרתי לאימוץ, לדניאל ואנושקה אסא שהיו חשוכי ילדים. אין לתאר את חיי המאושרים עם זוג הורים חם אוהב ומפנק זה. ועל כך אני אסירת תודה לאמי הביולוגית שחשבה שמגיעים לי חיים טובים יותר.

הוריי המאמצים אותם אני מחשיבה עד עצם היום זה כהוריי האמיתיים אשר גידלו אותי לתפארת, נתנו לי חינוך מעולה, חום, אהבה וגם קיבלו את סבא עודד לזרועותיהם וראו לצערי את שני ילדי רק בילדותם היות שנפטרו שניהם בגיל צעיר יחסית. זכרם שמור אצלי כל יום.

למעשה לא חיפשתי את אמי הביולוגית כי לא חסר לי דבר בחיים. אולם בשנים האחרונות התחלתי לחפש כי קיוויתי למצוא אולי שארי בשר קרובי דם. ואכן לאחר חיפושים אינטנסיביים בשנה האחרונה מצאתי בארה"ב ששה בני דודים שהנם בניהם של אח ואחות של אמי הביולוגית אשר שרדו והיגרו אחרי המלחמה לארה"ב, הקימו משפחות מפוארות ונסעתי לארה"ב לפגשם. מצאתי שם משפחות יהודיות חמות משכילות ומצליחות.

בנוסף מצאתי חצי אחות, בת נוספת שנולדה לאמי הביולוגית אשר נישאה לפליט שואה במחנה העקורים שנתיים אחרי הולדתי אך נפטרה מיד לאחר לידתה. גם היא חיה בארה"ב וגם אותה פגשתי.

 

בקיצור היום בגיל 73 מבת יחידה עם משפחה קטנה הפכתי לבעלת משפחה מורחבת אתם אני בקשר ומקווה שקשר זה לא יפסק.

כיום אני פנסיונרית מאושרת. עובדת באופן חלקי בתחום שיווק ומכירה של חמרי יצירה לתכשיטים ואביזרי אמנות. חיה בתל אביב, עיר ילדותי האהובה, מבקרת הרבה בתאטרון, קולנוע וקונצרטים. סבא עודד אף הוא פנסיונר מאושר. חזר לנגן קלרינט, משתתף בתזמורת כלי נשיפה לחובבים המופיעה בעיקר בבתי ספר ובמוסדות ציבוריים והערך המוסף החשוב ביותר של חיינו הם נכדינו האהובים – עומר אסף עלמה ואורי הנמצאים במרכז חיינו. איתם אנחנו מבלים בחופשות סקי (את כולם סבא עודד לימד לגלוש) במשחקי טניס עם סבא ובמופעי תרבות ומשחקים אתי. בארוחות משפחתיות מדי סופ"ש (תמונה מס' 14)  אנחנו נהנים לראות אותם גדלים, מתפתחים ומאושרים, ומקווים לחיות בבריאות טובה ולאורך השנים שנותרו לנו איתם ועם הוריהם האהובים עלינו.

 

ולבסוף הערה לגבי כותרת הסיפור שלי. בכוונה כתבתי ספתא עם פ' ולא עם ב' כי כך מכנה אותי אורי נכדי האהוב. הפ' דגושה ושלושת האותיות הראשונות עם קמץ.

וכך זה נראה ונקרא     ס  פ   ת   א .

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

מחנה עקורים
מחנות עקורים הינם מחנות פליטים

ציטוטים

”כפי שכתבתי למעלה נולדתי בגרמניה אולם הוריי , אנושקה ודניאל, לא נולדו שם. איך זה יתכן?“