מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חתונתם של סבא רבא וסבתא רבתא פורסמה בעיתון דבר

באוטובוס בדרך לבית התפוצות עם סבתי.
תמונה מהעבר של סבתי .
אבא שלי חייט ותפר לי בגדים

סבתא חנה מספרת

נולדתי בחיפה בשנת 1949 שנה לאחר קום המדינה בבית חולים מולדה. אני הבת הבכורה מבין 3 אחים, הורי נולדו ברומניה ועלו לארץ בשנת 1948 לאחר שברחו מרומניה דרך הגבולות עם תרמיל על הגב לאחר ששהו שנה בוינה במרכז ריכוז של עולים.

כשהגענו לישראל, גרתי בבית אבן ערבי ישן בשכונת ואדי סליב בחיפה, על מנת שיהיה לנו על מה לישון אבי סחב ברגל מיטה מנשר עד הבית בחיפה. אבא שלי היה חייט ותפר לנו את הבגדים והצעצועים: לא היו לנו צעצועים וכסף וכאשר רציתי בובה אבי תפר לי בובה מסמרטוטים. בילדותי, אהבתי לאסוף מפיות נייר, היה לי דוד שעבד על אניית "מולדת" והוא היה מביא לי מפיות יפות מכל העולם.

 בילדותי

בין השנים 1949-1959 הייתה תקופת הצנע בישראל, הייתה הקצבת  של מוצרי מזון. בתקופת הצנע בארץ לא היה מה לאכול. שכן שלנו עבד באניה והוא היה מביא לי מחו"ל, פירות שלא היו אז בכלל בשווקים.

סבתא מספרת: "הכרתי את בעלי סבא דני בשנת 1966 לפני מלחמת ששת הימים והתחתנו בחודש ינואר 1968". סבתא סיפרה לי שיש לה חפץ שהם, סבי וסבתי שמורים עליו, עיתון דבר – זה היה עיתון פועלי ארץ ישראל, שבו פירסמו את ההזמנה לחתונה של הוריו של סבי בשנת 1943. בשנים האלה לא הייתה אפשרות לשלוח הזמנות לאורחים בדואר וכמובן שלא היה טלפונים ופלאפונים ניידים ולכן פרסמו את ההזמנה בעיתון על מנת שהקרובים והמשפחה יוזמנו לחתונה. בנוסף החתונה התקיימה בבית ולא באולם אירועים כמו היום.

הזוית האישית

אור: המפגשים היו מעניינים מאוד הם קירבו ביני לבין סבתי סבתא: המפגשים היו מעניינים מאוד, היה ניכר שהדור הצעיר לא מצליח להבין איך חיינו פעם , בלי טלפון בבית, בלי טלוויזיה, בלי טכנולוגיה ,בלי מכוניות ובאיזה משחקים שיחקנו והעסקנו את עצמנו

מילון

צנע
בין השנים 1949-1959 היה צנע בישראל , צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי של המדינה ובארץ זה התבצע ע"י הקצבת מוצרי מזון וצריכה.

ציטוטים

”אבא שלי היה חייט ותפר לנו את הבגדים והצעצועים“