מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבא תני גבע

סבא תני גבע והנכד אורי גבע
קיבוץ דורות
קורות חיים

הסיפור של סבא שלי

איך ולמה הקמתי את מפעל השום של קיבוץ דורות.
לקיבוץ דורות יש היום מפעל תבלינים גדול (שום דורות) שמייצר היום סוגים רבים של תבלינים המשווקים בהצלחה רבה בארץ ובעולם כולו. סיפור של מפעל התבלינים מתחיל בגלל היותו של קיבוץ דורות בעבר מגדל השום הגדול ביותר בישראל.על מנת לשווק את השום היפה ביותר במחיר גבוה היינו צריכים לזרוק לאשפה כרבע מכמות השום שהגיע לבית האריזה.(זרקנו את כל בצלי השום שלא נראו מספיק יפים וראויים לשיווק(מאות טונות בשנה))את השום הפסול לשיווק זרקנו למזבלה של הקיבוץ שהייתה בוואדי ליד הקיבוץ.
באותם ימים הייתי בתפקיד של מרכז משק של קיבוץ דורות שאחראי על כל ענפי הייצור של הקיבוץ.
באחד הימים הגיע פקח של  "המשרד להגנת הסביבה" שראה את כל השום שזרקנו למזבלה והודיע לי שהוא נותן לי אזהרה לבל נזרוק שום למזבלה אם הוא יתפוס אותנו פעם נוספת משליכים שום למזבלה הוא יתבע את הקיבוץ בגין זהום הסביבה והקיבוץ ישלם קנס כספי גבוה מאוד.
ביקשתי לקיים התייעצות עם מגדל השום על מנת שנחליט מה לעשות עם כל השום הפסול. אחרי הרבה לבטים החלטנו לנסות ולייצר מוצר חדש שלא היה בשימוש בישראל ולהשתמש בכל השום שלא נראה יפה וראוי לשיווק לקלף אותו לכתוש אותו ולמכור אותו לשוק כשום כתוש מוכן לשימוש מיידי. מאחר שהיה מדובר על כמות שום גדולה מאוד (150 טון בשנה בשלב ראשון) נדרשנו לפתח ולהמציא מכונות שיוכלו לעשות את כל העבודה באופן אוטומטי וללא עבודת ידיים.
היינו צריכים להמציא מכונה שיודעת לפרק את הפקעת של השום לשיני שום בודדות /מכונה שיודעת לקלף כל שן שום בנפרד בלי לפגוע בשן /מכונה שיודעת לכתוש ולארוז את השום הכתוש בצנצנות. היו הרבה רעיונות, עשינו המון ניסיונות עד שהצלחנו לבנות את המכונות שיעשו את העבודה כמו שרצינו ובהצלחה. עם סיום הפיתוח של המוצרים ומכונות הייצור נכנסנו לשלב חדש שבו צריך לחשוב איך לשווק את המוצר שאף אחד לא מכיר את המוצר הזה וגם לא יודע איך לצרוך ולהשתמש בו .
החלטה ראשונה הייתה לשווק את המוצר כמוצר קפוא ועל ידי כך נצליח גם לשמור על איכות טעמו גם על התכונות הרפואיות שלו וגם לתת למוצר חיי מדף ארוכים ככל האפשר. (הצלחנו לאפשר למוצר חיי מדף של 18 חודש) ההחלטה השנייה הייתה לשווק את המוצר בשלב הראשון רק למסעדות בגלל שבמסעדות עובדים שפים מקצועיים ומהם נוכל לקבל משובים וחוות דעת לגבי איכות המוצר והאם הוא באמת יכול להוות תחליף לשום טרי. ואכן כך היה השפים במסעדות מאוד אהבו את המוצר , לדעתם הוא היה זהה בטעמו לשום הטרי וחסך לשפים הרבה עבודה בקילוף והכנות השום לבישול. ההצלחה הייתה גדולה משחשבנו והחלטנו למכור את השום גם לשוק הפרטי (מכולות וסופרמרקטים) הצרכנים בארץ אהבו מאוד את המוצר והיינו צריכים לייצר כמות גדולה יותר כדי לייצר עוד מוצרים לשוק הפרטי.
ההצלחה בארץ הביאה אלינו גם התעניינות מהשוק מחוץ לארץ, לאחר לא מעט דיונים קיבלנו החלטה לשווק את המוצרים גם מחוץ לארץ .ההחלטה הזאת חייבה אותנו לבנות מפעל חדש לגמרי גדול ומודרני כי לרשתות שיווק מחו"ל היו דרישות איכות גבוהות מאוד הם דרשו מאיתנו בקרת איכות מחמירה מאוד ודרשו מאיתנו אריזות שונות מהאריזות ששווקו בארץ. פיתחנו אריזות מיוחדות ומכונות אריזה מיוחדות למוצרים ששווקו מחו"ל.
הלקוחות בחו"ל ובארץ אהבו מאוד את האריזות החדשות והמפעל גדל מאוד. מהר מאוד הבנו שההצלחה שלנו בשום כתוש מאפשרת לנו לייצר באותה דרך גם מוצרים/תבלינים נוספים שיש להם ביקוש גדול בחו"ל והתחלנו לייצר גם תבלינים קפואים נוספים (כוסברא/שמיר/פטרוזיליה ועוד…)בתקופה זו גם אבא שלי הצטרף למפעל בתפקיד של מנהל שיווק ומכירות אבא שלי קיבל החלטה שחשוב לבצע את השיווק עם חברה גדולה ומסודרת וחיבר אותנו עם "אוסם" שהפכה להיות חברת השיווק שלנו לשוק הפרטי.
במקביל גם התחלנו לשווק את המוצרים שלנו גם באמריקה / אנגליה וכל ארופה. בנוסף אבא שלי קיבל החלטה להקים קו מוצרים חדש ויחודי של שיני שום טריות קלופות ומצוננות לשוק המסעדות בישראל  – המוצר הצליח מעל ומעבר למה שחשבנו ורב המסעדות בישראל התחילו להשתמש במוצר החדש ופתחנו קווי חלוקה שסיפקו את השיניים הקלופות .
כך נוצר מצב שסבא שלי הקים את המפעל וניהל אותו ואבא שלי היה מנהל השיווק והמכירות המפעל הצליח מאוד וגדל בקצב גדול מאוד. היום סבא שלי כבר לא מנהל את המפעל אבא שלי כבר לא מנהל השיווק.
המפעל ממשיך להיות מפעל מצליח של קיבוץ דורות ומממשיך לשווק את המוצרים שלו בארץ ובחו"ל וכן לפתח מדי שנה מוצרים חדשים.
סיפורו של תני גבע-סבא של אורי ושל אורי גבע כפי ששמע מסבו.
העשרה
דורות: "דורות הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני ליד העיר שדרות, בתחומי המועצה האזורית שער הנגב. היישוב הוקם בחנוכה, שנת ה'תש"ב (1941) על קרקעות שנרכשו מתושבי הכפר הסמוך הוג' על ידי עולים מגרמניה שהצטרפו אליהם גרעינים מהארץ, מלטביה ומצ'כיה. שמו הוא ראשי תבות של שלושת שמות בני משפחת הוז (דוב, רבקה ותרצה הוז) שנספו בתאונת דרכים בכביש תל אביב-חיפה הישן ליד היישוב נורדיה שבשרון. דב הוז היה מהמנהיגים הבולטים של מפלגת העבודה וכן פעל רבות בהגנה ובהסתדרות. גרעין הקיבוץ נקרא "הבונה" וישב בחדרה במשך שש שנים. במהלך 1942 נקדחה באר המים, הילדים הגיעו מחדרה, הובא עדר צאן והנגרייה הועברה מחדרה לקיבוץ".
תשע"ו

מילון

אתבונן
אסתכל , אלמד

ציטוטים

”עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל“