מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבא שלי ודגל המדינה

אני וסבא והדגל שנחתם ע"י כל הנכדים.
סבא עם אמו ברוריה ואחותו הגדולה ציפה.
סבתו של יעקב בן צבי היא בין מעצבי דגל המדינה

"שלום, קוראים לי יעקב ואני נולדתי בראשון לציון בשנת 1929. בתקופה ההיא הרחובות לא היו סלולים והכל היה רק חולות, לכן לכל מקום שרצו להגיע, ניתן היה להגיע רק ברגל. היו הולכים ברגל לכל מקום: לגן, לשוק ועל מנת להגיע לשפת הים בתל אביב היה צריך ללכת לתחנת אוטובוסים, מרחק של כמה קילומטרים ובתל אביב להמשיך ללכת עד לשפת הים. לבית הספר היה מרחק גדול, גם כן צריך היה ללכת ברגל.

בתקופת האביב, לקראת ליל הסדר, הסבא היה שולח את הפועל עם העגלה למשפחה שלנו כדי להביא שולחנות וכיסאות לליל הסדר. היות ואנחנו משפחה גדולה מאוד, התאספנו בחדר האוכל הגדול בליל הסדר. כל המבוגרים ישבו בשולחן גדול, והילדים בנפרד. הגיעו כל המשפחה מגן יבנה, תל אביב, ירושלים וחיפה וכמובן אנחנו. בזמן קריאת ההגדה, כולם הקריאו, האווירה הייתה תמיד מרוממת ונעימה. כשהגיע הזמן לשאול מה נשתנה, כל הנכדים התחילו לשיר מה נשתנה. את התשובות כמובן סבא נתן לנו.

בתום מלחמת השחרור אשר השתתפתי בה, הייתי מגויס לפלמ"ח, חטיבת יפתח, גדוד שלישי, ונלחמנו בגליל העליון – בצפת, במטולה ובטבריה ופיקוד ליווי שיירות בגליל. בהמשך ביצענו לחימות במשמר העמק, רמת יוחנן, כיבוש רמלה, לוד ובסוף בנגב באזור ניר-עם ובית חנון שברצועת עזה. בסיום עלינו צפונה לבית שאן ושם לאחר זמן קצר פורק הפלמ"ח.

כשהייתי בן 21, הייתי ממקימי מושב בן-עמי הנמצא ליד נהריה. הקבוצה שהקימה את היישוב הייתה חלק מהלוחמים שלחמו באזור בגליל המערבי, מפקד הגדוד היה בן עמי פכטר שנפל בליווי השיירה לקיבוץ יחיעם. על שמו נקרא המושב: בן-עמי. בהיותי בבן-עמי היינו הולכים לנהריה בכל יום כדי להיפגש עם חברים, סבתא הייתה חלק מהחבר'ה ולפעמים הייתה מופיעה במדים, היות והייתה חיילת בחיל האוויר. בנהריה ראיתי בחורה צעירה ויפה, מאוד חיננית ששבתה את ליבי, לקח כשלוש שנים וחצי עד שהחלטנו להינשא. היינו מבלים הרבה בים, בטיולים. החלטנו להתחתן בחצר בית ההורים של סבתא, ולבנות את ביתנו בבן עמי מאז שנת 1956, ואנו גרים במושב באותו הבית, עד עצם היום הזה 2019."

סיפור חייו של סבא, שזור בסיפור קום המדינה. סיפור היסטורי חשוב שמלווה את סבא ואת המשפחה, הוא סיפור עיצוב הדגל הלאומי:

מקור הסיפור הוא מוזיאון ראשון-לציון. ראשון לציון נוסדה בשנת 1882. בשנת 1885, לרגל מלאת שלוש שנים לקיומה, הוחלט לחגוג במצעד עם הנפת דגל מתאים, אולם דגל לא היה בנמצא. נבחרו שניים לעיצוב הדגל והם ישראל בלקינד מייסד תנועת הביל"ויים ומנהיג אנשי ביל"ו במושבה, ופאני מאירוביץ אשת מנשה מאירוביץ' – סבתא של סבא שלי, יעקב בן-צבי. את הדגל הם עיצבו בבית הוריה של פאני, בית הביל"וי זאב אברמוביץ'. במקור הוחלט על בד לבן עם שני פסי תכלת כדוגמת הטלית, שמסמלת קדושה. הטלית נלקחה מאביה זאב אברמוביץ'. במרכז בין הפסים הוסיפו מגן דוד שגם הוא מסמן קדושה. הדגל התקבל וכך נישא בראש חוצות בתהלוכה בחגיגה בראשון.

ישראל בלקינד, תיעד את האירוע במכתב לחברו כמה שבועות אחרי ותיאר את דמות הדגל: "אני ופאני מאירוביץ' היינו עסוקים בינתיים בעשיית דגל וזו דמות הדגל אשר עשינו: יריעת אריג לבנה, שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע".

בשנת 1897, 12 שנים לאחר הנפת הדגל בראשון לציון, לקראת הקונגרס הציוני הראשון שהרצל יזם, הרצל הציג דגל דומה אבל במרכזו שבעה כוכבים. אולם הדגל מראשון לציון נבחר בתור הדגל הלאומי של עם ישראל והפך לסמל הלאומי לעצמאותה של מדינת ישראל. סיפור הדגל נתגלה לנו מאלבום המשפחות במוזיאון ראשון, לרגל כינוס מורחב של משפחת הבילוי זאב אברמוביץ'. השורש לכל המשפחות. הכינוס היה בחדש מאי 2015, בראשון- לציון.

הזוית האישית

יעקב בן צבי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי גיא שם טוב. התכנית נערכה בביה"ס דליות, יקנעם עילית, התשע"ט.

מילון

ביל"ויים
בית יעקב נלכו ונלכה. התנועה הוקמה לאחר הפוגרומים, "הסופות בנגב", אשר התחוללו ברוסיה בעקבות רצח הצאר בידי מהפכנים, בשנת 1881. מייסדי ביל"ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד, דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הדגל מראשון לציון נבחר בתור הדגל הלאומי של עם ישראל והפך לסמל הלאומי לעצמאותה של מדינת ישראל“