מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של סבא יוסי

תולדות משפחת מור

הסיפור שלי – יוסי מור

קוראים לי יוסף על שם סבא שלי, יוסף מוסרי.

נולדתי בישראל, בתל אביב בשנת 1944. גרתי בדירה קטנה בת שלושה חדרים בתל אביב ובה היינו סבא, שתי סבתות, שתי דודות, דוד אחד, הוריי, שלושת אחיותיי ואני. חיינו בצפיפות, ובלילה לעיתים ישנו שניים במיטה אחת. להורים שלי קראו שמעון ופולין ז"ל. אבי עבד במשרד האוצר ואמי הייתה עקרת בית.

את הכרזת המדינה אני לא זוכר במדויק (הייתי רק בן 4) אך לא אשכח שיום אחד סבי והורי לקחו אותי לרקוד הורה ברחוב אלנבי לכבוד החגיגות.

אחד הסיפורים שנחרתו בזיכרוני באותה התקופה היה בדיוק ביום הכרזת המדינה כאשר סבתי עמדה על המרפסת (גרנו אז בדרום תל אביב ליד יישוב ערבי) ודקה אחרי שהיא נכנסה הביתה נורה כדור בדיוק להיכן שהיא עמדה.

התקופה אז הייתה תקופת הצנע, והמחסור במזון היה בכל המדינה. עקב זה החליטה הממשלה להקצות לכל משפחה כמות מזון בסיסית, לדוגמה, למשפחה בת חמש נפשות הוקצתה כמות של 12 ביצים וקילוגרם בשר לשבוע. כיבסנו בגיגיות את הבגדים, זה היה קשה מאוד לשפשף ולנקות.

לא הייתי בגן אלא בתלמוד תורה. בגיל צעיר מאוד למדתי לקרוא ולכתוב. כאשר הייתי בן 6 עברתי לבית ספר רגיל. בית הספר העממי שלי "דן" היה בשיכון דן, הוא היה כקילומטר וחצי מביתי. כל יום היינו הולכים לבית הספר ברגל, בכל עונה, בכל מצב. כיוון שהייתי תלמיד מצטיין והמורים ראו זאת הם הקפיצו אותי ישר לכיתה ב'.

כשסיימתי את בית הספר היסודי עברתי לתיכון חקלאי "כפר סילבר"

כיוון שהייתי "חנון" ומפונק, אבי רצה שאני אהיה עצמאי ולכן רצה לשלוח אותי לבית ספר חקלאי עם פנימייה. בגיל 13 עברתי לפנימייה והייתי מגיע כל שבת הביתה לבקר את משפחתי. בפנימייה היינו לומדים חצי יום ועובדים חצי יום. התחלנו בשבע בבוקר וסיימנו בארבע או בחמש. עבדנו במלאכה בחוץ- כל חודש החלפנו מלאכה. זה היה קשה ועמוס. כפר סילבר הפך אותי מילד מפונק לילד עצמאי.

כיוון שהייתי תלמיד מצטיין בכפר-סילבר קיבלתי מלגה לארבע שנות לימוד באוניברסיטה בארצות-הברית. כשהגעתי לארה"ב קיבלה אותי משפחה מקסימה משפחת לטוש ואמצו אותי כבן. אבי המשפחה, סידני לטוש, היה נשיא התאחדות ציוני אמריקה בשיקגו.

הייתי מתארח אצלם בחופשות, בשבתות ובחגים, והפכתי להיות כבן משפחה לכל דבר.

כשעברתי לגור בארה"ב גרתי במעונות סטודנטים ומלבד הלימודים שלי באוניברסיטה הייתי מאד פעיל בקהילה היהודית באוניברסיטה. בנוסף הייתי פעיל מאד בלהקת ריקודי עם ישראליים. זו הייתה תקופה מדהימה.

הקשר עם המשפחה האמריקאית נמשך עד היום בביקורים לעיתים קרובות. בכל מאורע שמח או עצוב אנו נפגשים.

כשחזרתי לארץ התגייסתי לצה"ל. בתום שרותי הצבאי, הכירו לי את סבתא שושי ומיד "נדלקנו" זה על זה. במשך אותו זמן שושי עדיין הייתה חיילת כך שהיציאות היו בדרך כלל בסופי שבוע.

כיוון ועוד לפני שהכרתי את שושי הייתי מתוכנן לנסוע לעשות דוקטורט בארה"ב, לא היה לי הרבה זמן לחשוב ואז הצעתי לה להתחתן איתי ולהצטרף אליי לארה"ב והיא הסכימה.

הרבה זמן לפני החתונה לא היה לנו וההכנות לקראת החתונה והנסיעה לארה"ב העסיקו אותנו רבות. התחתנו ב-2.7.1969 ושלושה ימים לאחר החתונה הפלגנו ואת ירח הדבש בילינו על סיפון אניית פאר. זו היתה חגיגה אחת גדולה.

לאחר 13 יום הגענו לניו יורק שם קנינו מכונית. לאחר חודש ימים נסענו לאילינוי, שם הקמנו את ביתנו.

כיום יש לי 2 ילדים (שרון וגלעד) ו-5 נכדים (מיכל, כרמל, מעיין, יותם ואוריה).

לשמחתי כולם גרים בישראל.

אנחנו משפחה מאושרת.

הזוית האישית

החוויה הייתה מקסימה! למדנו אחד על השני המון, הקשר בינינו התחזק מאוד. זו חוויה שתלך אתנו לעולם.

מילון

מלגה
מענק ללימודים

ציטוטים

”"בכל העולם הרחב הרחוק, אין עוד כמו ארץ ישראל"“