מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מירי פקין – השראה להצלחה

רומי וסבתא מירי בתכנית הקשר הרב דורי
מירי וישראל ביום חתונתם
מילדות בשכונת מצוקה בירושלים אל הצלחה בכל התחומים

שמי מירי פקין, נולדתי ב 1951 בשכונת בקעה בירושלים, שכונת מצוקה, בת לאלישע וסימה שעלו ממרוקו ב-1948. אני הבת הבכורה ויש לי אחות ושני אחים. גדלתי בבית של חדר אחד עם עוד 3 אחים, עם מטבח ושירותים משותפים עם השכנים. רמת המחיה הייתה קרובה לעוני. חיינו בצמצום ובצנע.

כשהייתי בת 8 (כיתה ג'), עברנו לגור מבקעה בדירת החדר לדוידקה בירושלים לדירה גדולה יותר, שכונה שנחשבה לשכונה יוקרתית יותר מבחינה סוציו-אקונומית. היה פער ברמת הלימודים בין בית הספר שהגעתי ממנו לבית הספר החדש שלא הייתי מודעת אליו, והתבקשתי לעשות מבחני מיון לקביעת הכיתה אליה אכנס. בפועל, במקום להתחיל כיתה ד', נתבקשתי להישאר כיתה (שוב לעשות את כיתה ג') בהתאם לתוצאות המבחן. זאת הייתה חוויה מאד קשה עבורי כילדה, שיצרה אצלי תסכול וחוסר בטחון ולראשונה הרגשתי אכזבה גדולה. אני זוכרת שבכיתי המון וביקשתי מהמורה והנהלת בית הספר לתת לי הזדמנות להוכיח שאני אכן מתאימה לכיתה ד'. הייתה לי מורה מקסימה ואנושית שאני זוכרת שמאד רצתה לסייע לי והסכימה להקדיש לי זמן פרטי לסגור פערים. בסוף הנהלת בית הספר הסכימה לתת לי הזדמנות ולהוכיח שאני מצליחה לסגור פערים מהר בשליש הראשון של השנה. ואכן כך היה. הצלחתי! ובאמצע השנה העבירו אותי לכיתה ד'. ילדי השכבה חשבו שקפצתי כיתה, מה שחיזק את הביטחון שלי והמעמד שלי בכיתה, ובשבילי זאת הייתה חווית הצלחה וניצחון ראשונה מאד משמעותית שעיצבה את עתידי. קיבלתי מהחוויה הזאת כלים להתמודד עם אתגרים שנראים בלתי אפשריים. הוכחתי לעצמי שאין דבר העומד בפני הרצון.

התגייסתי לצבא ושירתי בחיל השריון. אחרי הצבא הכרתי את ישראל, סבא של רומי. הרומן שנרקם בין הבן היחיד להורים ניצולי שואה מפולין לבין בת עולי יוצאי מרוקו, שלמרות כל הקשיים והפערים התאהבו, התחתנו וביחד הקימו משפחה ונולדו להם 3 ילדים: בן – ערן, והתאומות רחלי ושרון. הכרתי את סבא ישראל לפני הצבא, במסיבת ריקודים לפני הגיוס, הוא היה גבר מרשים ומלא חיים. ישראל לא הפסיק לחזר אחרי ולכתוב לי שירים. כל שבוע הייתי מקבלת מכתב אהבה ממנו ובסוף התאהבתי לחלוטין. סיפור החיזור של ישראל הייתה עוד אבן דרך בעיצוב הביטחון והמסלול להצלחה.

בגיל 22 נכנסתי לעבוד בבנק לאומי כטלריסטית ושוב אותו ניצוץ של רצון להצליח בבנק חזר אלי. גיליתי בעצמי דרייב בלתי פוסק להתקדם לתפקידים יותר ויותר בכירים ומשמעותיים. וכך, בעבודה קשה, פיתחתי קריירה ענפה של תפקידים יותר ויותר בכירים בבנק. סיימתי תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים וכך התפתחה הקריירה שלי בניהול סניפים בבנק. מקופאית למנהלת בכירה ועוזרת מנכ"ל. התפקיד האחרון בבנק היה המאתגר במיוחד: ניהלתי סניף מסחרי גדול ברעננה בו ניהלתי כ 100 עובדים. תפקיד זה  מצטרף לעוד חמישה סניפים תחת ניהולי. הבקשה שאבוא לנהל את סניף רעננה, הייתה מלווה בהצעה יוצאת דופן מהבנק לממן לי את עלויות המעבר ושכר דירה בעיר החדשה – עוד אבן דרך יוצאת דופן של הצלחה. מרעננה עברתי לגור בצהלה בתל אביב ,קרובה יותר לכל משפחתי ולכל נכדי וילדי והיום אני חיה עם בן זוג מקסים – מנחם.

אני מאמינה וגאה שהצלחתי להיות דמות השראה למשפחתי, לבן זוגי, שלושת ילדי ועד לאחרון הנכדים (שמיני במספר), ולהנחיל את האמונה שהכל אפשרי והדרייב להצלחה טמון בכל אחד ואחד מאתנו, למרות הנתונים הסביבתיים הלא תמיד קלים והלא תמיד שווים. בין הערכים שאני מנחילה, אחד הוא גם אופטימיות והוכחות רבות שאין דבר העומד בפני הרצון ואין דבר שלא ניתן להשיג בעבודה קשה ובהתמדה.

בשנים האחרונות, רחלי וענב, ההורים של רומי, יצאו לשליחות בטורונטו שבקנדה. הקשר שלי לרחלי מאז שנולדה היה מיוחד מסוגו, ולכן ביקרתי בקנדה מספר פעמים בשנה. כשרומי נולדה נסעתי לביקור ארוך כדאי ללוות את הימים והחודשים הראשונים של רומי, נכדתי הראשונה. מבחינתי, הולדתה של רומי היה עבורי עוד אבן דרך בהקמת התא המשפחתי המורחב בארץ ובעולם ,הצביון של המשפחה, החום, המסורת, הנחלת המנהגים של חגי ישראל קיבלו סדר עדיפות ראשונה.

הזוית האישית

סבתא מירי: היום, שאני חושבת על העבר עולות בי מחשבות מרגשות וסיפורים נוסטלגיים שעיצבו את אישיותי ומסלול חיי. טוב להיזכר ולהעביר את סיפורי בין דורות.

הנכדה רומי: הייתה לי חוויה כיפית לבלות זמן איכות עם סבתא ולהכיר טוב יותר את הסיפור המשפחתי שלי.

מילון

צביון
אופי , תדמית

ציטוטים

”כל מה שתרצה להגשים - תצליח, בתנאי שיש לך רצון, נחישות והתמדה “