מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור של ישראלה

ישראלה וחברי הקבוצה בקשר הרב דורי
ישראלה כנערה
סיפורה של צברית

שמי ישראלה, קראו לי בשם זה על שם מדינת ישראל, שם משפחתי לוי. נולדתי בשנת 1952, גדלתי במושב שנקרא בית חנניה, הנמצא ליד זיכרון יעקב.

הוריי

אמי עלתה לארץ ב"מרבד הקסמים" מתימן, במטוסים שהביאו עלייה מתימן. אבא שלי נולד דור ראשון בארץ. אמא שלי בישלה מאכלים של אשכנזים כי היא גדלה במשפחה פולנית במושב שגדלתי, היינו תימנים יחידים שם, כולם היו הונגרים ורומנים. הוריי היו ציונים וחשבו שיש צורך בשירות בצבא ולמלא את חובתנו כאזרחים טובים, לכן גם קראו לי ישראלה כי הם מאוד אהבו את מדינת ישראל.  הייתה לי משפחה מאוד מאוד חמה, היו לי ארבעה אחים, תמיד היו לנו אורחים וחברים בבית, בעיקר בחגים ובחופשים.

ילדות

בילדותי שיחקנו קלאס, גולות, חמש אבנים, גומי וחוטים. היום לימדתי את הנכד הקטן שלי לשחק 'חנה ילדה קטנה', שזהו משחק שמשחקים למטרת כיף עם הידיים.

כשהייתי הולכת לבית הספר הייתי צריכה לקחת בחשבון את זמן ההגעה לבית הספר כי הוא היה במרחק שני אוטובוסים שמתוכם הייתי הולכת גם ברגל. הייתי צריכה לחזור מהר כדי לעזור בבית כי הייתי הבכורה. בנוסף גם אהבתי גננות אז שתלתי שתילים וטיפלתי בגינה. היו שם גם תרנגולות, פרות, כלבים, אבל באופן אישי לא אהבתי אותם.

בימי הולדת אמא שלי הייתה מכינה לנו עוגת טורט עם קרם שוקולד ממרגרינה עם ליקר בננות והיינו עושים לחיים. בשבת אכלנו ג'חנון. כשהיינו ילדים לא היה בשר בשפע כמו שיש היום ולכן היינו אוכלים מג'דרה וסלט ירקות ואכלו בשר רק פעם בשבוע. לא היו גם גבינות למריחה אז מה שהיינו עושים הוא לקחת גבינה לבנה, בצל ירוק קצוץ, שמן זית ומלח ומכינים ממרח גבינה. אמא שלי גם הייתה עושה מקרונים ומגרדת למעלה גבינה מלוחה או ביצה קשה.

אהבה

גרתי במושב, הייתי מאוד יפה ואהבו אותי, כל הבנים אהדו ורדפו אחריי, כשהייתי בת 14 התאהב בי בן מושב והיה שר לי  סרנדות מתחת לחלון אחר כך התאהבתי בבחור במושב שהתחלנו ללכת ביד ויד (לא יצא מזה כלום).

הכרתי את בעלי כשהיה גר בכפר ביאליק, הוא היה בצבא קבע. התחתנו אחרי הצבא, התחלתי לעבוד בפיניציה, ונולדו לנו שני ילדים כמו שהזכרתי. אחרי 32 שנות נישואין התגרשנו וכל אחד הלך לדרכו.

ישראלה נערה

עבודה וקריירה

עבדתי במפעל פניציה, זה מפעל המייצר זכוכית, נכנסתי לעבודה אחרי נישואיי בשנת 1972, בפרוטקציה כי לא ידעתי כלום. אבא של בעלי היה קבלן משנה במפעל וסידר לי עבודה שם בתור פקידה. עבדתי שם במשך 44 שנה ומשם יצאתי לפנסיה. התחלתי שם במפעל כפקידה במחלקה מסחרית, אחר כך במחלקה הכלכלית, במשך השנים התקדמתי ובשלושים שנה האחרונות הייתי ראש לשכה של נשיא החברה. במסגרת עבודתי היה לי קשר עם חברי כנסת, שרים ומשרדי ממשלה. נשיא החברה שהיה ראש העיר (עודד טירה) היה קצין תותחנים ראשי ונשיא התאחדות והתעשיינים. נהניתי לעבוד שם מאוד, זהו היה תפקיד מלא כבוד, אתגרים ושעות עבודה.

לימודים והקמת משפחה

סיימתי את לימודי בביה"ס החקלאי פרדס חנה, הלכתי לשרת בחיל הרפואה, התחתנתי בשנת 1972. הכרתי בחור מכפר ביאליק ועברתי לגור בקריית ביאליק. התחתנו ונולדו לנו שני ילדים בת ובן. כיום בתי בת 42, איננה נשואה, עובדת בנוער בסיכון כאם בית, ובני בן 37 והוא עורך דין, בני היה אלוף הארץ באופני ערים. יש לי שני נכדים: נכד בן שלוש ששמו נבו ונכדה בת שנה ששמה תבור. האהבה שלי לנכדים, היא אהבה טוטלית, בשבילי הם לפני הכל.

הזוית האישית

ישראלה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר אורט דפנה, שם סיפרה את סיפור חייה ויחד עם התלמידים תיעדו את סיפורה.

מילון

מפעל פניציה
מפעל המייצר זכוכית

ציטוטים

”במסגרת עבודתי היה לי קשר עם חברי כנסת, שרים ומשרדי ממשלה“