מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור שלי – חיים שהוקדשו לשירות הציבור

סבא יעקב, אריאל הנכד ורום החבר.
סבא יעקב כנער בן 12.
עבודה ציבורית וכהונה כסגן וממלא מקום ראש העיר קריית גת

ראשית הסיפור במרוקו

נולדתי במרוקו בשנת 1951 בעיר מרקש. אחת הערים הגדולות והחשובות במרוקו. הכינוי שלה היה "העיר האדומה" מפני שהמבנים שבה צבועים בצבע אדמדם. יש סברה שהשם מרוקו נגזר משמה של העיר מרקש. היהודים במרקש חיו ברובע מגורים מיוחד ליהודים שקראו לו "המלאח", שם מקביל לגטו בארצות אירופה. המלאח היה מתחם סגור והיו לו שערים כדי ליצור הפרדה מאזור המגורים של הערבים. היהודים חיו במרוקו במשך מאות שנים ויש הערכות שהם הגיעו למרוקו לאחר גירוש היהודים מספרד.

במשך שנים רבות היו יחסי שכנות טובים עם הערבים וקשרי מסחר. לעתים היו התפרעויות של הערבים, שרצו לפגוע ביהודים ואז השלטונות היו סוגרים את שערי "המלאח" כדי להגן על היהודים. המלכים במרוקו על פי רוב נטו חסד ליהודים, ראו בהם בני חסות והעניקו להם הגנה.

הסבא שלי, רבי יוסף פינטו זצ"ל, היה רב ידוע במרוקו ונצר לשושלת רבנים מפורסמת. כינו אותו "החכם". הוא היה מלמד תורה בבית הכנסת וחבר בבית הדין הרבני של מרקש. במשפחה סופר שהוא נחשב ל"עושה ניסים". לברכות שלו היה כוח לרפא חולים, לסייע לנשים עקרות ללדת ולרבים להשיג הצלחה בחיים.

עלייה לארץ – ילדות במעברות

ההורים שלי אליהו וריימונד – רוחמה זכרם לברכה, עלו לארץ בספינת מעפילים בשנת 1952. אני הייתי תינוק בן שנה. הם חיו זמנית במעברת "שער העלייה" בחיפה. נציגי המוסדות שאלו את ההורים שלי היכן הם רוצים לגור בארץ והם ביקשו לגור ליד המשפחה של אמא שלי, אשר גרה בחצור הגלילית. המוסדות המיישבים החליטו להעביר אותנו למעברה במושבה ראש פינה. שם עברה עלי ילדותי, באזור גלילי יפה נוף של הרים וצמחייה עשירה.

כעבור מספר שנים עברנו ממעברת ראש פינה למעברה ליד חדרה. למדתי בבית ספר יסודי "שילה" בגבעת אולגה ולאחר שסיימתי לימודים בבית ספר יסודי, נשלחתי ללמוד בבית ספר תיכון דתי "הימלפרב" בירושלים.

לימודים בבית ספר תיכון בירושלים

הואיל והיינו תלמידים עם נתונים גבוהים כינו אותנו "המחוננים". הפנימייה שבה גרנו הייתה בעין כרם. ישוב עם היסטוריה עתיקה בנוף הררי ירושלמי. בשל חשיבותו לנוצרים יש בו מנזרים רבים. האזנו לצלצולי הפעמונים ולמדנו תורה ותלמוד. בשנת 1967 אירעה מלחמת ששת הימים. אנו היינו בפנימייה. הייתה חרדה רבה שהתחלפה בשמחה עצומה, בעקבות הניצחון הגדול ושחרור העיר העתיקה ירושלים. מספר ימים לאחר שהמלחמה הסתיימה, הלכנו דרך שער מנדלבאום לראות את העיר העתיקה והכותל המערבי. היינו מאוד נרגשים ונפעמים מהמעמד ההיסטורי.

בתקופת התיכון התחלתי גם לכתוב סיפורים ושירים. סיפור שכתבתי, פנטזיה בהשראת אירועי המלחמה, בשם "אבנים נכספות", זכה בפרס ראשון בתחרות כישרונות צעירים. קיבלתי את הפרס בטקס שהתקיים בבנייני האומה בירושלים, בהשתתפות הגברת מרים אשכול, רעיית ראש הממשלה לוי אשכול.

תמונה מהפנימייה התיכונית

 

שירות בצה"ל

לאחר סיום לימודי בבית ספר התיכון, שירתי בצה"ל, טירונות בגולני ושירות ביחידות שדה בתפקידי מטה. האירוע ההיסטורי באותה תקופה היה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. זו הייתה מלחמה קשה. הצבא הסורי הפתיע אותנו ורק בזכות אומץ לב ותושייה רבה של חיילי צה"ל  וכוחות המילואים, השגנו ניצחון על הצבא הסורי. לאחר השחרור שירתי במילואים והתנדבתי לשרת במילואים עוד עשר שנים נוספות, מעבר לתקופה בה הייתי מחויב לשרת והשתחררתי בדרגת רב סרן.

יעקב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים

 

נישואים ועיסוק בעבודה סוציאלית קהילתית בקריית גת

בשנת 1974 התחתנתי עם דבורה ועברנו לגור בקריית גת. דבורה הייתה מורה ולימדה בבית ספר יסודי, מאוחר יותר כיהנה כמנהלת בית ספר במשך 30 שנה. נולדו לנו ארבעה ילדים: ליאת, סהר, רותם-יהורם ונועם.

יעקב ודבורה בחתונתם

 

הסיפור העיקרי של חיי הוא השירות למען הקהילה. הקדשתי שנים רבות מחיי לטובת הציבור, לסייע לאוכלוסיות הזקוקות לתמיכה וסיוע ולעזרה לזולת. למדתי לתואר ראשון עבודה סוציאלית קהילתית באוניברסיטת בר אילן והוסמכתי כעובד סוציאלי קהילתי. עבדתי במחלקת הרווחה של עיריית קריית גת, ניהלתי את היחידה לעבודה קהילתית. יזמתי קורסים להכשרת פעילי שכונות ומתנדבים בקהילה. הדרכתי תושבים ופעילים בשכונות לעזור לתושבים שנמצאים במצוקה, לשפר את  מצבם ואת השכונות שחיו בהן. לאחר מכן הייתי מנהל כוללני של פרויקט עירוני גדול לשיקום שכונות המצוקה של העיר. יזמתי הרבה תכניות עבור התושבים בנושאי חינוך, רווחה, בריאות, השכלה ותעסוקה. בתחום הפיזי הפעלנו תכניות לשיפוץ הבתים, שיפור הסביבה שלהם ובניית מוסדות ציבור.

עבודה ציבורית כסגן וממלא מקום ראש העיר קריית גת

בשנת 1983 השתתפתי במערכת הבחירות לעירייה כמועמד למועצת העיר. נבחרתי לכהן במועצה בתפקיד סגן ראש העירייה. ומאוחר יותר ממלא מקום ראש העירייה. כיהנתי קרוב לשלוש קדנציות. כיהנתי כממונה על שיקום השכונות ושירותי הרווחה העירוניים. זו הייתה תקופה של עשייה רבה ופורייה לפיתוח העיר  ולקידום התושבים שלה. בניתי תשתית של קשרי עבודה וקבלת תקציבים גדולים מקהילת יהודי בולטימור בארצות הברית לשיקום השכונות. עסקתי בהקמת שירותי רווחה כמו מרכז יום לנערים שלא היו במסגרות לימוד. מועדונים בשכונות, הרחבת המתנ"ס העירוני, מרכז קהילתי "קמפוס הנביאים", גנים, מעונות ומרכז עירוני לגיל הרך. הקמתי עמותות וארגונים כמו סניף של "יד שרה" אשר סיפק ציוד ואביזרים לאנשים נכים וחולים, מרכז תעסוקה לנפגעי נפש, מרכז לטיפול בדיאליזה לחולי כליות, מרכז ללימודי תעשייה "תעשידע" ועוד.

בהמשך למדתי לתואר שני במנהל ציבורי ומדיניות באוניברסיטת בן גוריון. עסקתי בקליטת עולים מאתיופיה ושילובם בעיר ובקהילה. מאוחר יותר היינו צריכים לקלוט עולים רבים מארצות חבר העמים, ברית המועצות לשעבר. במסגרת תפקידי הבא כממונה על אגף ההנדסה העירונית דאגתי לתכניות בנייה של שכונות חדשות, מוסדות ציבור, מרכזי מסחר, פארקים ומגרשי ספורט. קלטנו עולים רבים שהשתלבו היטב בעיר.

הייתי שותף לקידום תכניות להרחבת העיר והגדלת שטח השיפוט שלה. לעשות אותה לעיר מודרנית ומפותחת. גם השתתפתי עם ראש העיר במהלכים להביא מפעלים חדשים וביניהם המפעל הגדול "אינטל".

יעקב ושר השיכון דוד לוי בפרויקט שיקום שכונות בקריית גת

יעקב וראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל ושר השיכון אריאל שרון ז"ל בסיור בקריית גת

 

קטע משיר שכתבתי לכבוד לובה אליאב

לובה אליאב היה מנהיג ציוני. הוא עמד בשנות החמישים בראש צוות ההקמה של חבל לכיש ובליבו קריית גת. הוא קלט ויישב עשרות אלפי עולים.

בשנת 2005 ערכו בקריית גת ערב הוקרה לכבודו והוא השתתף בערב זה. לכבוד לובה אליאב כתבתי שיר בסגנון "היפ הופ" שהושר על הבמה.

הנה קטע מהשיר:

לובה אנרג'י

הנה זה בא לי אורגינלי

הסיפור מונומנטלי

על אחד קצת לא נורמלי

משוטט בכל פינה

בדרומה של המדינה

יותר מחמישים שנה

וחורש – מה נשתנה?

בחבל ארץ כה שומם

את השברים הוא מקומם

את הרוחות הוא מרומם

כל אחד כאן משתומם

איך משוגע אחד מעז

על הקדמה פה לפנטז.

אכן האיש הזה

חולם וגם חוזה

חוזה עברי ראשון בנגב

משפריץ חזון על כל רגב

באבא לובה בא לתרום

הקמע של מרחב דרום…

 

עבודה בתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון בקרן רש"י

בשנת 1996 פרשתי מעבודתי בעירייה והתקבלתי לעבודה בקרן רש"י, במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. התכנית הופעלה בשותפות הקרן ומשרד העבודה והרווחה. מוניתי לתפקיד מנהל התוכנית לילדים ונוער בסיכון במחוז הדרום. קרן רש"י הוקמה על ידי משפחה של תורמים מצרפת, משפחת לוואן. הם תרמו מיליוני שקלים לפיתוח תכניות בתחומי חינוך, בריאות ורווחה.

במסגרת תפקידי הקמתי את עמותת "יחדיו" באר שבע והדרום, שהמשיכה בהפעלה ופיתוח תכניות לילדים ונוער בסיכון. נבחרתי לתפקיד מנכ"ל העמותה ועסקתי בהקמת תכניות רבות לילדים בסיכון ולמשפחות במצוקה. תכניות כמו כפר לנוער בסיכון במועצה האזורית בני שמעון, מרכז לטיפול בילד ובמשפחה בבאר שבע, מעון לנערות במצוקה בעומר, מעון לילדים בסיכון ועוד פרויקטים רבים לאוכלוסיות בסיכון ובמצוקה.

עוד תפקיד כמרצה ופרישה לפנסיה

לאחר סיום עבודתי בקרן רש"י עבדתי במכללת "אפיק" הממוקמת בראשון לציון, בתפקיד מרצה למנהל ציבורי ושלטון מקומי בישובים באזור הדרום. הכשרתי עובדים של הרשויות המקומיות בנושאים הקשורים לעבודתם עם הציבור בערים שלהם.

לאחר שסיימתי את עבודתי במכללה פרשתי לפנסיה.

 

הזוית האישית

איחולים מאריאל: אני מאחל לסבא שלי בריאות, הצלחה, שימשיך לבוא לבקר אותנו ולהיות הסבא הכי טוב בעולם – מאריאל הנכד.

איחולים מרום ליעקב: אני מאחל לך בריאות, אושר, הצלחה ושתחיה עד מאה ועשרים שנה. שתבוא לבקר את אריאל כמה שיותר ושתהיו שמחים – רום.

איחולים מסבא יעקב: אני יעקב מאחל לאריאל ולרום חיים טובים ומאושרים. לרום שיגדל ויצליח להגשים את חלומו להיות טייס. לאריאל שיצליח בחיים ויזכה להיות שחקן כדורגל מוכשר ברמה של שחקני קבוצת הפאר "ריאל מדריד" בספרד, אותה הוא אוהד.

מילון

מעברה
אזור מגורים זמני שהוקם במהירות על ידי הממשלה עבור העולים החדשים. הבתים היו עשויים מחומרים קלים. בתים מעץ, פחונים, אוהלים ואזבסטונים. החיים במעברה היו מאוד קשים כי לא היו אמצעים סבירים למחייה.

ציטוטים

”"לכל אדם צריך להיות חלום גדול שייתן לו טעם בחיים"“