מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסיפור הרב דורי של סבתא

נכדי האהוב רם ואני
ביום חתונתי
ממרוקו לארץ ישראל

משפחתה של סבתא עליזה

נולדתי במרוקו בשנת 1949. אבא אברם עבד בהכנת אוכפים לסוסים, ואמא סעדה ערגה שטיחים בעבודת יד. החיים במרוקו היו טובים מאוד. גרנו יהודים ומוסלמים בקרבה האחד לשני והסתדרנו מצוין. כיבדנו האחד את השני.

בשנת 1954 עברנו לעיר הגדולה קזבלנקה. בשונה לכפר שלנו קזבלנקה היתה עיר גדולה, עם מרכז חיים גדול, בתי ספר וכו'.

לשכור דירה עלה כסף רב, ולכן היו משפחות שהחליטו לשכור דירה יחד. היו משפחות של יהודים ששכרו יחד דירה, והיו דירות שגרו בהן גם יהודים וגם מוסלמים.

אני נשארתי בבית לעזור להורים בגידול הילדים.

לאחר שלוש שנים בקזבלנקה, ההורים החליטו לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1963 התחלנו במסע לארץ ישראל. עלינו על אוניה ששטה לצרפת. אני זוכרת את האוניה מאוד גדולה ומפוארת. השייט ארך כ- 7 ימים. הגענו לצרפת בדיוק בחג הפסח. נשארנו בצרפת כשבועיים, ולאחר מכן עלינו על אוניה שלקחה אותנו לחיפה.

מקום המגורים הראשון שלנו בארץ היה קריית שמונה. גרנו בשיכונים. כילדה, אני זוכרת שהכל נראה ממש חדש ומסודר. היו ילדים נוספים בשיכון ולמדתי עברית מהר מאוד.

אבא לא מצא עבודה בקריית שמונה ולכן עברנו לגור במושב אדרת.

אבא ואמא (של סבתא) לא ידעו לקרוא ולכתוב בעברית. במושב אדרת היתה להם מורה שלימדה אותם קרוא וכתוב.

שלוש שנים אבא נסע מהמושב לתל אביב, שם עסק בתפירה של נעליים. הנסיעה מהמושב לתל אביב היתה קשה מאוד משום שלא היתה תחבורה ישירה. אבא נאלץ ללכת הרבה ברגל עד לקיבוץ, משם לתפוס טרמפים עד בית שמש ומשם אוטובוס לתל אביב.

נולדו לי עוד 4 אחים ואמא נשארה בבית לטפל בהם.

לאחר שלוש שנים עברנו לגור ביבנה. אבא המשיך לעבוד בתל אביב.

עכשיו קצת על סבא

סבא עלה לארץ בשנת 1950 עם אמו ועם שישה אחים. מהכפר טידילי לקזבלנקה ומשם עלו על אוניה לצרפת ואחר כך עלו על אוניה נוספת לישראל לנמל חיפה. מהנמל עברו למושב רוויה שבעמק בית שאן.

עוד קצת על סבתא וסבא

סבתא וסבא הכירו אחרי שעלו לארץ בשנת 1968 אחרי מלחמת ששת הימים. המשפחה של סבא נסעו לבקר את הדודה שלהם ביבנה. המשפחה של סבתא הכירה את המשפחה של הדודה של סבא עוד כשהיו במרוקו. המשפחות הכירו ושבוע לאחר מכן המשפחה של סבא הגיעה שוב ליבנה וסבתא וסבא התארסו.

לאחר החתונה, המשפחה חיה בעמק בית שאן. שם עבדנו בחקלאות – גידול עגבניות.

 

קישור לסיפור בפורמט PDF:   הסיפור הרב דורי של סבתא עליזה

סיפור אהבה סבתא עליזה: 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

קזבלנקה
קזבלנקה (מספרדית: Casablanca, "הבית הלבן"; בערבית: الدار البيضاء א־דאר אל־ביידא, בברברית: ⴰⵏⴼⴰ) היא עיר על חופה האטלנטי של מרוקו. אוכלוסייתה מונה כ-3.3 מיליון נפש (2010), והיא העיר הגדולה ביותר במרוקו, והנמל העיקרי של המדינה. העיר נחשבת למרכז הכלכלי של מרוקו, בעוד שבירת המדינה ומושב הממשלה הוא ברבאט.

מושב אדרת
אַדֶּרֶת הוא מושב דרומית לעיר בית שמש בחבל עדולם השייך למועצה אזורית מטה יהודה. בשנת 1959 נעשה ניסיון ראשון על ידי המדינה להקים את היישוב והוא יושב בעולים מרומניה. המושב הוכן מראש עם בתים מוכנים לקראת הגעת המתיישבים, שיועדו להתפרנס מגידול טבק וגפנים[2]. התושבים היו חסרים כל רקע חקלאי והתפרנסו מעבודה בקק"ל או בעבודות מחוץ למושב. בזו אחר זו עזבו כל המשפחות את המושב, חלקן אף וויתרו על הזכויות שהיו להן על הבתים והנחלות שניתנו להן על ידי הסוכנות היהודית. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי[3]. בשנת 1963 הוקם המושב מחדש ויושב על ידי עולים ממרוקו. העולים עסקו בחקלאות, בעיקר בענף הלולים, עד לשנות התשעים. כיום תושבי המושב עובדים בירושלים, בית שמש, גוש עציון, וגוש דן. בעקבות הרחבת המושב בשנת 1997, בין תושבי המקום נמנים גם עולים מארצות הברית, בריטניה, וקנדה. באדרת נמצאת מכינה קדם-צבאית שעובדת ומבוססת על אקולוגיה ועבודות סביבתיות.

שיכון
שיכון הוא סוג של בניין מגורים, אשר את בנייתו יוזמת לרוב הממשלה המקומית, או גוף ציבורי אחר. זאת, במטרה לספק פתרון דיור יעיל לאוכלוסיות גדולות, על פי אינטרסים וצרכים ציבוריים. לרוב, מוקמים שיכונים באזורים עירוניים עבור אוכלוסייה מעוטת-יכולת, אוכלוסייה עובדת הדורשת מקומות מגורים רבים בקרבת העיר, או במקרים מסוימים של צורך דחוף במגורים באזור כלשהו. השיכונים הנבנים ביוזמה ממשלתית, נמכרים לבסוף בעלות נמוכה ואף מסובסדת או משמשים לאחר מכן כדיור ציבורי.

ציטוטים

”החיים במרוקו היו טובים מאוד. גרנו יהודים ומוסלמים בקרבה האחד לשני והסתדרנו מצוין.“