מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הנער שמחה בשירות ההגנה

שמחה מרתק את התלמידים
סמל ההגנה
שליית מוקשים בצי הבריטי, הפצת כרוזים ומאבק בטרור הערבי בתקופת המנדט הבריטי

אני בן 84. שירתתי 28  שנים בצה"ל, חלק גדול מכך בחיל המודיעין.
בתקופה שבה הבריטים שלטו בארץ, הייתי בן 13-14 המנדט הבריטי ניתן לתקופה של 30 שנה. אני מתייחס לסופה של תקופה זו, בין השנים 1944-1948.
אני ונער בשם שמואל שטייגארג המבוגר ממני בשנה, הצטרפנו לצי הבריטי. הגענו לשם בשל הרצון לדעת מה זה צבא. לצבא הבריטי לא יכולנו להצטרף מכיוון שהיינו צעירים מדי. לכן החלטנו להצטרף לצי הבריטי, אליו מתקבלים נערים בני 16 כנערי סיפון. לשם כך זייפנו מסמכים וחתמנו עליהם בעצמנו, במסמכים כתבנו שאנו בני 16 ו-16 וחצי. הצי הבריטי מצא אותנו מתאימים.
למדנו בבית הספר. השפה האנגלית עזרה לנו רבות. זוהי הייתה תקופה בה הבריטים, האמריקאים וברית המועצות  נלחמו נגד גרמניה.
לאחר אימונים, נבחרנו לאוניה "שולת המוקשים". תפקידנו היה לאתר מוקש שאותר קודם לכן על ידי האונייה. הורידו אותנו למים על סירה קטנה שקראנו לה "קליפה" משום שדמתה לקליפת אגוז. לאחר שהגענו למוקש היה עלינו להסיר ממנו זיזים בכדי לנטרל אותו.
המטרה שלשמה הצטרפנו לצי הבריטי הייתה להגיע אל הנשק.יום אחד הייתה בים התיכון קרוב למלטה סערה. הברזנט שכיסה את התותחים נקרע, ואנו התנדבנו לתקן אותם בעזרת מחט גדולה הנקראת ג'ינס.ניצלנו הזדמנות זו בשביל לבקש ללמוד איך מפעילים את התותחים, והקצין הראשון ראה את העבודה שעשינו עם המוקשים והדרך בה תיקנו את הברזנט והסכים. בהתחלה התנסינו על "יבש", ולאחר מכן נתנו לכל אחד מאיתנו להתנסות עם 8 פגזים.לאחר ששהינו באונייה כחודשיים, חזרנו להורינו והם היו מופתעים שהיינו בחיים.
חלק משיטות הלחימה של ההגנה היו הדבקת כרוזים, רובם בעברית, וחלקם בערבית ובאנגלית. הדבקת הכרוזים הייתה לא-חוקית, ומי שנתפס מדביק כרוזים נורה או נכנס למעצר של 5 שנים.הלכנו בזוגות, אחד עם הכרוזים מאחורי גבו, ושני עם קופסת צבע שבתוכה דבק שהריח כמו צבע.
הטילו עלינו להעביר נשק ממקום למקום, את הנשק ההגנה החזיקה במקומות מסתור והחביאה אותו מהבריטים ומהיהודים. חלק מהנשק הוחזק בתחתיות של מעליות, בין שקי סחורות בשוק, מקלטים ומרתפים עזובים בתוך ארגזים של בגדים ישנים. היה מיפוי מדוייק של מיקומי הנשק. אם היו תופסים אדם בן למעלה מ 18 עם נשק, היה נגזר עליו גזר דין מוות. אך אם היו תופסים אותנו, היינו בני פחות מ 18, היו מרביצים לנו, ומושיבים אותנו תקופה בתוך מחנה.
אני התנדבתי למען מדינת ישראל, ולקחתי על עצמי את הסיכון.כנערים לא יכולנו לירות, ולכן הדבקנו כרוזים והעברנו נשק.
אני רוצה לספר לכם על דברים שקרו קרוב להקמת המדינה. ביום הכרזת המדינה, 29 בנובמבר 1947. הערבים רצו לסכל את הקמת המדינה בארץ ישראל, ולשם כך הם הגבירו את הטרור. אחד האמצעים להשיג מטרה כזו הוא טרור. בתקופה הזו הערבים ניסו להצר את צעדי היהודים על ידי הלשנה לבריטים על עליות לא חוקיות, החבאת מוקשים מתחת לאוטובוסים, הצבת צלפים במקומות בהם עברו יהודים.
פעילויות טרור רבות הסתיימו בהרג ובפציעות רבות. חיסול 2 טרוריסטים ערבים: שאלות רבות עלו בנושא זה מי יבצע זאת? מתי יבצעו זאת ?אנחנו היינו בני 16 וחצי. אני ושמואל נשאלנו אם אנחנו מוכנים לעבור אימון מקדים לפני חיסול אנשי הטרור בעמדה של הערבים. אנו ראינו בפעולה זו סיכול, והיינו חדורי מוטיבציה. כל אחד מאיתנו קיבל אקדח גדול וכדורי תשעה מילימטר.
עברנו אימון במרתפים  שהיו בעומק של 10-12 מטר מתחת לאדמה. הקירות היו מצופים בעופרת בכדי שלא יהיו נתזים ורעש. התאמנו שם במשך שבועיים עם ירי למטרות. לאחר האימונים היינו בשלים למבצע זה.
 
יצאנו וחיכינו בשעה שלוש בבוקר בנתיב בו הם היו אמורים ללכת. שמענו אנשים מדברים ערבית, והבנו שזה המחבלים, שמואל נתן פקודה "באויב פגע" וירינו כל אחד בטרוריסט אחר. התחלנו לרוץ ושמענו אחד מהם צועק בערבית "תעזרו לי, היהודים פגעו בי".משוריין בריטי החל לירות בנו, היריות לא פגעו בנו, אך פגעו בקיר שלידנו. הגענו לרח' יפו בחיפה, ושם ראינו פתח של בית אליו נכנסנו ועלינו למעלה. הבריטים ראו לאן נכנסנו, ותוך דקות הגיעה חוליה של צנחנים בריטים שנקראה "כלניות", שמענו את הנעלים, בסוליות הנעליים היו מסמרים. היינו צריכים לקבל החלטה לעבור לבניין האחר או שהבריטים ירו עלינו. חזרנו מעט מטרים אחורה, רצנו וקפצנו כ-4 מטרים. היה לנו רצון רב להגן על מדינת ישראל. לאחר שהגענו לגג השני, ירדנו במדרגות למטה, וברחנו למקום שבו היינו צריכים להחביא את הנשק. שמואל איבד את המחסנית הריקה, והודענו על כך לממונים עלינו. קיבלנו החלטה לאסוף את המחסנית. לאחר שלושה ימים מצאנו את המחסנית מתחת למרזב, והחזרנו אותה למקום שבו החביאו את הנשק.המוטיבציה והרצון להשיג את המטרה הביאו אותנו להתגבר על הפחדים.היינו השמחים באדם, והיינו אהובים על המעטים שידעו על מבצע זה.
צלף רשע ופוגעני במיוחד, ערבי, שצלף בצורה מאוד מוצלחת, ברחוב הבנקים בחיפה שהוביל מהשכונות הערביות למטה. בכדי להגיע לחנויות היה צריך לחצות את רחוב הבנקים. יום אחד אישה עם שני סלים חצתה את הרחוב, נורתה ומתה.ההגנה החליטה שיש לחסל את הצלף הזה. נודע כי הוא מוסלמי שהגיע מחוץ לארץ בכדי לעזור לערבים. אנשי הגנה רבים נפצעו בניסיון לחסלו. יהודי מבוגר שהגיע מרוסיה, בן כ- 45, הוא אמר שמתוך ניסיונו במלחמת העולם השנייה, ניתן להדביק מוקש על הקיר החיצוני בלילה, וכשיחזור בבוקר לעמדתו, צלף של ההגנה יפגע במוקש, והוא יתפוצץ.למשימה זו פחדנו להתנדב. אני מצטער על זה עד היום.הביאו צלף מעמק יזרעאל שישמש כצלף, ושני נערים ידביקו את המוקש ויסמנו אותו בצבע זוהר.
התבקשתי להעביר את רובי הצלפים מעמק יזרעאל,  לרחוב הבנקים. מסע שלקח יומיים. בבוקר, הצלף הערבי פגע בילד, וכך ידענו שהצלף הערבי נמצא שם.הצלף מעמק יזרעאל פגע במוקש, והיה פיצוץ גדול שהעיף את הצלף הערבי, והרג אותו.לאחר המקרה, לא ירו מרחוב הבנקים ירייה נוספת עד אפריל 1948.
 
פרט להתמודדות מול אויבינו הייתה התמודדות מול הורינו. אחי הגדול שהיה באצ"ל תמך בי. אמי הייתה אומרת לי "אני מקווה שלא תביא לידי כך ששערותינו  ילבינו טרם עת", הדבר הזה זעזע אותנו, אך התגברנו ולא סיפרנו.
 
בזמן שירותי בהגנה, למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה. בית הספר התמקד בלימודי ארץ ישראל, והזכות של היהודים לחיות זה. בית הספר לימד ערכים, והגנה על הארץ. בית הספר נתן חופש ולא שאלו שאלות ולא אמרו להורים, והיו שותפי סוד לנו, הם התחשבו בנו ונתנו לנו הקלות, נתנו לנו ללמוד במרווחים בין פעילות לפעילות. אני זוכר את עצמי משלים לימודים עד 1 בבוקר. בית הספר  נתן כל זאת מכיוון שידע שאנו עוסקים בכך.הסודיות הייתה בדמנו. אך קרה מקרה שבו חייל יהודי בריטי במדים בריטים, של הצבא הבריטי, דובר עברית, לקח חופשה והגיע לאנשי ההגנה, וביקש לעבוד בשביל ההגנה. מסתבר שהאיש היה הרפתקן, והיה בוגד, וסיפר למפקדיו הבריטים את המידע שהיה בידו על ההגנה.ההגנה הייתה בכל הארץ, והיה ארגון עם עשרות אלפי מתנדבים, שמעטים  מהם עסקו בפעילויות צבאיות.
רוב הפעילות שלי הייתה באזור חיפה.גרשון ריטוב ששמו הבדוי היה "רותי", היה אחראי על כל אזור חיפה.חודש לפני הקמת המדינה 15 במאי 1948, פסח, מלחמה לכיבוש חיפה, היהודים כבשו את חיפה בעיקר בעזרת ההגנה. לאחר מכן חזרנו לתקופה מואצת של לימודים בבית הספר הריאלי. בשנת 1949, כבר הייתה לנו בגרות.השתתפתי בהקמת קיבוץ "עין קציר". לאחר הקמת "עין קציר" החלו הגיוסים ליחידת המודיעין בצה"ל, ונמצאתי כדובר ערבית. במשך 28 שנים מילאתי תפקידים שונים.
 העשרה:
ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה. הארגון הוקם ב-1920 ופעל עד להקמת המדינה ובשלהי מאי 1948 הפך הארגון לצה"ל
 
תשע"ה   2015

מילון

ההגנה
ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה. הארגון הוקם ב-1920 ופעל עד להקמת המדינה ובשלהי מאי 1948 הפך הארגון לצה"ל

ציטוטים

”" התנדבתי למען המדינה ולקחתי על עצמי סיכון. המוטיבציה והרצון להשיג את המטרה התגברו על הפחדים" “