מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הניצחון לדורות הבאים

תמונה של שלושתינו
תמונה שלי בעברי גיל 3-4
הסיפור מספר על הבית והמשפחה, העלייה והשואה

הניצחון לדורות הבאים
אני נולדתי ברומניה בשנת 1943, בתאריך 23 בינואר בעיר סאטו מארה ובעיר סאטו מארה היה הרבה יהודים מאוד דתיים שלבשו בגדים שחורים וארוכים כמו אנשים חרדים גם הנשים וגם הגברים.
ברומניה אני הכנתי מאכלים מסורתיים כמו:·       
  • ממליגה (מין דייסת קמח תירס)-ברומנית m?m?lig?·       
  • כרוב ממולא עם בשר·       
  • מרק בשם צ'ורבה דה פרישוארה-ברומנית ciorb? de perishoare·       
  • ומרק עגבניות עם בצקיות קטנות
 אמי (אמא שלי) (של גבריאלה):
אמי

 
אמי
אני נולדתי לאמא מרים שהייתה תופרת ולאבא וילי שהיה שען.
 
בגיל שנה וחצי אספו את כל היהודים מהעיירה ואספו אותם בגטו אני ואמא שלי היינו שם אם סבתא שלי, 3 אחיות של אמא וארבע בני דודים.
התנאים בגטו היו גרועים ואחרי כמה ימים אמא שלי מסרה אותי לחברה נוצרייה שתשמור עלי עד שאימי תחזור.
כל האנשים שבגטו נשלחו למחנה ריכוז האושוויץ ואחר שנה וחצי שנתיים חזרו רק אימי ואחות אחת.
אבא שלי וילי לא חזר כי היה חולה אז הגרמנים ירו בוא וחבר של האבא שחזר חיפש את אשתו של וילי (אמא שלי) והם התאהבו ויתחתנו ובעצם האבא שגידל אותי הוא חבר של אבא שלי .      
 
פגשתי את סבא אלכסנדר (בעלי) בחופש בקיץ אצל דודה שלי בעיר שדה והוא גם היה בעיר שדה אצל דודה שלו והדודות היו חברות ואז הם נפגשו ופגשתי את אלכסנדר התאהבנו במבט ראשון ואחרי שנתיים התחתנו.
ברומניה היינו צריכים להסתיר את המנהגים ביום שישי כשהיינו מדליקים נרות היינו מדליקים אותם בחדר סגור בלי חלונות כדי שהשכנים לא יראו והיינו מציינים את החגים במשפחה ולא בפומפי.
 
המקצוע שלי הוא רופאה ובעלי הוא מהנדס ברומניה כשפתחו את השערים לישראל אז ידענו קצת את השפה (עברית) כי רצינו לעלות לארץ אז למדנו את קצת את השפה (עברית) וכשעלינו היה קשיים והיה קשה לתקשר אבל הסתדרנו כשעליתי לארץ הייתי בת 26  נשואה לאלכסנדר עם ילדה בת שבעה חודשים, נעומי.
 
 תמונה של סבא וסבתא שלי: (גבריאלה)

 
ביום שישי אחד שאמא שלי הייתה איתי בחודש תשיעי היו לה צירים ומכיוון שהם היו אנשים דתיים הם לא נסעו בשבת אז אמא שלי לקחה כרכרה עם סוסים ונסעה לבית החולים וביום שבת נולדתי, למחרת ביום ראשון סבא בא לבקר את הבת ואת הנכדה החדשה והוא בא לברך אותי וכשיצא מהחדר מהתרגשות יתר הוא נפל ומת אז אני הייתי  הבן אדם האחרון שראה אותי דיבר אליי ובירך אותי. 
 
בחודש פברואר 1970 אנחנו אלינו לארצה זאת אומרת אני גבריאלה בעלי אלכסנדר ונעמי היא הייתה הבת הראשונה שלי בת שבע חודשים.
בארץ היינו אקדמיים אני הייתי רופא ואלכסנדר בעלי מהנדס.
אז היה בית עולים בעיר עפולה בשכונת גבעת המורה וקיבלנו שם דירה חדרים וסלון.
 
בבית העולים למדנו קצת עברית ונעמי הבת שלי הייתה במעון והיא הייתה חולה והיה לה קשה היה לה תקופה קשה והיא עברה מארץ לארץ ואנשים דיברו שפה זרה והאוכל היה שונה והיה לה בעיית עיקול וגם לנו היה קשה והיא הייתה מאושפזת בבית החולים שבועיים שלושה ומצאו מה הבעיה שלה בסוף.
 בגלל המחלה הייתה לה תקופה שהיא לא אכלה ושתתה מוצרי חלב אבל לאט  לאט שוב היא התחילה לאכול מוצרי חלב.
 
שהכל הסתדר התחלתי לעבוד בעיר יפו בתור רופא וגם בעלי קיבל עבודה בתל אביב ואז בחודש ספטמבר קיבלנו דירה בעיר בת ים והחיים שלנו התחילו להסתדר.
אחרי שנתיים נולד לי הבן שי ואנחנו מאוד, מאוד רצינו להיות ישראלים והשפה היתה קשה ואנחנו קנינו עיתון שניקרא עברית קלה ומאוד רצינו להיות ישראלים ולהתלבש כמו ישראלים ולאכול חומוס ותחינה כמו ישראלים ולדבר עברית והצלחנו בסוף ואנחנו אהבנו מאוד את הארץ ואחרי שבע שנים אחרי הבן שי נולד איתי ואכשיו יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים ואני מאוד,מאוד גאה בילדים שלי ולכן קראתי לסיפור הניצחון לדורות הבאים מיפני שאם אימי הייתה לוקחת אותי איתה למחנה עבודה בגטו לא היינו חוזרות וכל הדורות האלה לא היו מתקיימים.
 
במשפחה שלנו יש מנהגים שונים למשל:·       
בפסח-המשפחה אצלנו כולל אחי וילדים שלו ואני מכינה מאכלים שאמא שלי הייתה עושה כמו כבד קצוץ לחמניות פסח חצלים בטעם רומני ועוד מאלים טעימים שהמשפחה אוהבת.·       
בחנוכה-אני מכינה לבד סופגניות ולביבות תפוחי אדמה ומדליקים נרות עם כל המשפחה.   
 
אחרי שהכל הסתדר אז נסענו לטיול באיטליה עם כל הנכדים והילדים שלי והכלות והחתנים והיינו באגם גרדה ובעיר ורונה ואכלנו הרבה פיצה עם ארבע הגבינות וממש נהנו ועשינו המון דברים ביחד:·       
  • עשינו סוג של הפלגה קטנה באגם גרדה     
  •  ובורונה ראינו את הבית של רומאו ויליה  
 

 
  • היינו בגרדה לנד שזה פארק שעשועים ענק ומאוד כיפי כמו גרסה שונה ליורו דיסני.    
  • אותו טיול יום אחרי גרדה לנד נסענו לוונציה ושטנו בסירה כי בוונציה אין רחובות כל הבתים מגיעים למים לכן ממקום למקום שטנו בסירה

 

תשע"ו

מילון

צ'ורבה דה פרישוארה
מילה שפירושה מרק חמוץ, ובעברית היא מתייחסת בדרך

מחנה ריכוז
מחנה ריכוז הוא כינוי למתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה , ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.

גטו
שכונה או רובע של יהודים מגודר בחומה ומופרד משאר האוכלוסיה בתקופות שונות.

ממליגה
ממליגה היא מאכל רומני נפוץ העשוי מקמח תירס כדייסה. מוכר גם בשמו האיטלקי "פולנטה" ובשמו הגאורגי "ר'וֹמי". הממליגה היא אחד מהמאכלים הנפוצים ברומניה, בעבר שימש מאכל זה בעיקר כתחליף ללחם אצל העניים, אך במשך הזמן נעשה מאכל זה למאכל עממי, המוגש אף במסעדות היוקרה ברומניה.

סאטו מארה
סאטו מארה, היא עיר ברומניה באזור טרנסילבניה, בעלת אוכלוסייה של 115,142 תושבים. משמשת כעיר הבירה של מחוז סאטו מארה.

ציטוטים

”בכל דבר רע שקורה יצמח דבר טוב“

”הניצחון לדורות הבאים“

”אני הייתי הבן אדם האחרון שראה אותי דיבר אליי ובירך אותי “

”ידע זה כוח“