מאגר סיפורי מורשת

מספר מילים על עצמי,

שמי יוסף בר ציון, לשעבר ברוברסקי, בן לאיטקה ולבן-ציון. נולדתי בשנת 1938 בעיר מונטווידאו  שבאורוגוואי, בתאריך 4.4.1938, למשפחה שהיגרה מגרודנו – שהייתה שייכת אז לפולין, והיום שייכת לבלרוס. הורי, שתי אחיותיי רחל ונחמה (אנה) ואחי דויד, נולדו בגרודנו. אני היחיד שנולד באורוגוואי. בגלל המצב הכלכלי הקשה ביותר באירופה באותן השנים, אבי היגר לאורוגוואי לבד בשנת 1928.

אני הורי ואחיי בעלייתי ארצה 01/08/57

כעבור שנתיים הוא הצליח לחסוך מספיק כסף כדי להביא את כל המשפחה לשם. גם באורוגוואי המצב היה קשה מאד. אבל בתור בעל משפחה בת שלושה ילדים, אבי קיבל עבודה במקצוע הנגרות שלו, שלושה ימים בשבוע. כמובן שזה לא הספיק. כדי לעזור בפרנסת המשפחה, אמי הייתה מקרצפת רצפות של מהגרים רווקים וגם מכבסת בידיה את הכביסה שלהם.

המצב נמשך כך שנים. ב-1937 קרה נס. לילה אחד אמי חלמה על מספר, כנראה בעל 4-5 ספרות. למחרת בערב הם ראו את המספר הזה תלוי בחלון של חנות למכירת כרטיסי פיס. הם החליטו לבזבז כסף יקר וקנו אותו. לאחר כמה ימים זה קרה, הם זכו בהגרלה! זה שינה לגמרי את מצבם. הם רכשו בית בעזרת משכנתא ארוכה, ואבי – יחד עם שני שותפים – הקים נגריה קטנה. למדתי בשעות הבוקר בבתי ספר עירוניים. אחר הצהריים, במקביל לבית הספר העממי, הלכתי לבית ספר יהודי. שם למדנו ביידיש, את השפה, היסטוריה יהודית, שירים וכו'. סיימתי 12 שנות לימוד. בבית דיברנו יידיש. עם הזמן, שפת המקום – ספרדית, נכנסה הביתה יותר ויותר.

 נוער ציוני

החל מגיל 10 נעשיתי חבר בתנועת נוער יהודית, "הנוער הציוני". זו הייתה תנועה צופית, וגם קיבלנו שם יסודות ציוניים וחלוציים. הצטרפתי לתנועת "הנוער הציוני". "הנוער הציוני" באורוגוואי וגם בארצות אחרות: הייתה תנועת נוער יהודית ציונית, חלוצית וצופית שנולדה בארצות אירופה המזרחית כמו פולין, רומניה וכו'. המטרה הייתה לחנך ילדים ונערים (כמובן גם לנערות) לעלות לארץ ולהצטרף לקיבוצים קיימים וגם להקים חדשים. הפעולות היו גם צופיות וגם ללמוד על הארץ ולאהוב אותה. היו שיחות בפעולות וטיולים בסופי שבוע שבהם היו פעולות צופיות ובחופשות הקיץ היינו יוצאים למחנות קיץ. התנועה הייתה מחולקת לשכבות ולכול שיכבה הייתה עניבה בצבע שונה.

בגיל 15 היו עוברים קורסים להדרכה לשכבות הנמוכות יותר. בגיל 18 היו יוצאים לחוות הכשרה למשך שנה ללמוד ולעבוד בחקלאות וגם ללמוד לחיות ביחד בצורה שיתופית. בסיום שנת ההכשרה ולאחר התארגנות קצרה למה שקראו גרעין עלייה ומפליגים לארץ ישראל. לא כולם היו נשארים בתנועה עד הסוף והיו  כאלה שפרשו בשלבים שונים בדרך.

לפי המקובל אז באותם התנועות, בהגיענו לגיל 18 היינו צריכים להכריע: האם להצטרף לחווה חקלאית של התנועה במסגרת גרעין עלייה – למשך שנה, ובסיומה לעלות ארצה ולהצטרף לקיבוץ, או לעזוב התנועה. אני, בהסכמת התנועה והגרעין, הלכתי לבי"ס חקלאי – פנימייה, ללימודי רפתנות ומוצרי חלה. בסיום השנה חברתי לגרעין שלי בחוות הכשרה.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1957, כשהייתי בגיל 19, יחד עם הורי ואחיי.  עלינו ארצה, כמובן באנייה. הגענו ארצה בתאריך 15.9.1957, ישר לקיבוץ כפר גליקסון. 5 שנים לאחר מכן הגיעה לקיבוץ מברזיל ויויאן. נוצרה אהבה, ובל"ג בעומר 1963, התחתנו. כשנה לאחר החתונה עזבנו את הקיבוץ, והתחלתי לעסוק באומנות,  וזה הוביל אותי לארגון תערוכות של אמנים, קודם בארץ ולאחר מכן גם בחו"ל.

באורוגוואי בזמן ילדותי היה מחסור בחומרים ומצרכים  בזמן מלחמת העולם השנייה. בכ"ט בנובמבר באו"ם הוחלט על חלוקת פלסטינה והקמתה של מדינה יהודית יצאנו לרחובות רוב היהודים בקהילה בשמחה גדולה, שגם אני ומשפחתי לקחנו חלק בחגיגות ובשמחה.

הזוית האישית

סבא יוסף בר ציון  וסבתא ויויאן השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדם רועי.

קישור לסיפורה של סבתא: "סבתא ויויאן אסתר רייספלד מסאו פאולו"

רועי וסבא בזמן בזמן תיעוד הסיפור