מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המתנה הגדולה שקיבלתי בחיי

סבתא מרינה ויובל מתעדים את הסיפור
סבתא מרינה בילדותה
לתת חיים זאת זכות ענקית

רקע קצר על ילדותי

נולדתי ב 4.12.1959 בלטביה, בעיר ריגה. אני בת יחידה לחיים ברוזגל ודורה ברוזגל, שם נעורים בודוביץ.

בשנת 1972, כאשר הייתי בת 12, עלינו ארצה. הוריי רצו לעלות לישראל מרגע שנפתחה אפשרות לעלות לארץ, אבל היו מסורבי עלייה במשך חמש שנים עד שקיבלו הזדמנות רגעית לעלות לישראל. הם השאירו את הבית שלהם, את כל רכושם והתארגנו לעלייה תוך 10 ימים.

כאשר עליתי לישראל, התרגשתי מאד ושמחתי, וברגע שירדתי מהמטוס, ישר הרגשתי שהגעתי הביתה. מיד לאחר העלייה גרנו באולפן עולים בקריית אליעזר בחיפה. לאחר חצי שנה עברנו לגור בחולון.

סיימתי תיכון בחולון בשם "תיכון חדש" והתחלתי את לימודיי באוניברסיטת תל-אביב במסגרת עתודה אקדמית במגמת מדעים מדויקים ומחשבים. במהלך הלימודים נשאתי לבעלי אלי שוסטרמן, שגם הוא למד באוניברסיטה בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה.

נולדו לנו ארבעה ילדים – סיגל, נועה, אלון ואדם. היום יש לנו שלושה נכדים מבתי הבכורה סיגל – יובל, נעמה, עידו. אני גרה בכפר סבא מעל לשלושים שנה ומאוד שמחה שזכיתי לעלות לארץ ישראל ולהקים בה בית.

סיפור אישי – המתנה הגדולה שקיבלתי בחיי

האדם שהצלתי היה חולה במחלה סופנית הנקראת לוקמייה (סרטן הדם). תרמתי מוח עצם לאדם זה ובזכות ההשתלה האדם הבריא. הטיפול שאדם זה קיבל הוא החלפת מח העצם שלו. כשמח העצם פגוע, הוא מייצר תאי דם עם סרטן. כדי לרפא אותו, מזריקים לאדם חולה את מוח העצם של אדם בריא וכך מנגנון היווצרות של תאי דם משתנה והאדם החולה מבריא. כדי שאדם אחד יוכל לתרום מח העצם לאדם אחר, חייבת להיות התאמה גבוהה מאוד בדנ"א. יכול להיות שאדם, שתרמתי לו, מלפני כמה דורות היה קרוב משפחה שלי, שלא ידעתי עליו. מסתבר שאדם זה עלה לארץ מבלרוס וקרובי משפחה של אבא שלי חיו בבלרוס לפני הרבה שנים. כפי הנראה קיים קשר בינינו, אבל הוא לא ידוע לנו.

ארגון " עזר מציון" עוסק באיסוף דגימות של מח העצם של כל האנשים בישראל, שמוכנים לתרום. הרופאים מבית החולים פונים לארגון זה עבור אדם חולה ומבקשים לחפש מישהו עם דגימה מתאימה.

לפני הרבה שנים מסרתי דגימת דנ"א שלי לארגון "עזר מציון" ושכחתי מזה. יום אחד הם פנו אליי ואמרו לי שנמצאת התאמה ביני  לאדם חולה הזקוק בדחיפות לתרומת מח העצם. הם שאלו אותי האם אני מוכנה לתרום. כמובן שהסכמתי.

פעם תהליך התרומה היה די מסובך ואדם שתורם היה צריך להתאשפז בבית חולים ליומיים לפחות והשאיבה של תאי מח העצם נעשתה בניתוח. היום התהליך הרבה יותר פשוט ופחות כואב. מחברים את האדם למכונה והיא עושה את תהליך השאיבה בצורה פחות כואבת והרבה יותר מהירה.

סבתא מרינה תורמת את מח העצם בבית חולים בלינסון.

 

מאוד סקרן אותי לדעת מי הנתרם, אבל ארגון עזר מציון לא מוסר את הפרטים, אלא רק לאחר שנתיים. בכל זאת קבלתי מכתבים ממשפחתו של הנתרם במהלך שנתיים אלה.

אחרי שנתיים קיבלתי את פרטי הנתרם ונפגשתי עם משפחתו. כיום אני נמצאת בקשר איתו ועם משפחתו .פעם בשנה, ביום הולדת שלי, אני מקבלת מהם זר פרחים גדול .לנתרם, ששמו מיכאל, יש שתי בנות וארבעה נכדים. נכדו הצעיר ביותר של מיכאל בערך בגיל של הנכד שלי יובל.

סבתא מרינה עם הנתרם בפגישה הראשונה.

מפגש מרגש בין התרם, אשתו ובנותיו וסבתא מרינה וסבא אלי.

מכתב תודה שסבתא מרינה קיבלה ממשפחתו של הנתרם.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

מח העצם
מֵחַ עצם (ידוע גם כמֹחַ עצם או לְשַׁד העצמות[1]) הוא הרקמה הממוקמת בחלק הספוגי של העצם, ובה נוצרים תאי מערכת הדם: תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם.

ציטוטים

”כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.“