מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המשפחה

עידו וסבתא בקשר הרב דורי
סבתא בילדותה עם הוריה
משפחה היא מילה קטנה ביחס למה שיש מאחוריה

"הקשר הרב דורי" פותחת ומחזקת בפני כולנו את משמעותה של המילה משפחה. הגדרת משפחה: "קבוצה מהגדת יחידים בעלי קשר אבות לקבוצה שיתופית הדוקה." "המשפחה" היא מילה קטנה ביחס למה שיש מאחוריה!

נולדתי בקולוזוואר (קלוז'-נאפוקה) טרנסילבניה/רומניה בשנת 1947.  כל מה שיש בי בא מהוריי. התודעה הרוחנית, התרבותית והחברתית שלי היא תמיד תמצית הדורות הקודמים של משפחתי. אימא, שבאה מאירופה ההיא עם צריבות- "אושוויץ", "דנציק", "אוכסנזול", "ברגן ברזן", אהבה לספר להיזכר ולתאר את חייה כילדה, נערה וכבוגרת. תולדותיה הפכו אותי לאדם רגיש, סקרן, דבק במטרה. האהבה לספר וקריאת תולדות אנשים אחרים נתנה לי רגישות הבנה תמיכה ופרגון לכל מי שסביבי.

אבא הוא מניצולי "סוביבור". נחישותו להישאר בחיים הביאו אותו למחוזות רבים: הצבא ההונגרי, מחנה עבודה, התנגדות לכפייה, כליאה בסוביבור, השתתפות במרד, בריחה לפרטיזנים וחזרה לטרנסילבניה. אבא הספיק לחזור לטרנסילבניה עוד לפני תחילת אקציות הגרוש לאושוויץ של יהדות הונגריה. הוא לא איבד צלם אנוש והקים בראשית 1944 בית לאודים הניצולים שחזרו לאט לאט לעיר קולוזוואר. הוא היה אדם שכל חייו נתן ונתן ונתן לכולם, היה תמיד אחרון ברשימה של עצמו. ספורטאי, חתיך, בעל דעות סוציאליסטיות. נתן לי אופק רחב של עזרה לזולת, פיוס והקשבה, הכלה והכרה, ומעל הכל אהבת האדם – כל אדם באשר הוא אדם וקבלת השונה והאחר.

הוריי פיתחו אצלי את הטעמים, הריחות, ומשמעויות של חיי. עכשיו כשאני אימא לשלושה ילדים וסבתא לעשרה נכדים, אני מסתכלת בסיפוק רב על חיי: מילדה יחידה מפונקת של זוג ניצולים, שהייתי עבורם כל עולמם, הפכתי לראש שבט יחד עם בעלי דן. דרך ארוכה עברתי ממזרח אירופה לארץ ישראל. נחיתה לקיבוץ ניצנים, מעבר לבית ספר בלפור בתל אביב, סוף סוף התיישבנו ברמת יוסף והפכתי לישראלית מושלמת. הייתי בתנועת נוער, חברה סלונית, גידלתי את הוריי ועזרתי להם להיקלט בארץ. כל דבר שרציתי הגשמתי, אף פעם לא ויתרתי או שיניתי כיוון.

הוריי לימדוני לתת, להתחשב בכל אחד. עזרתי לילדים ולעולים חדשים כמוני להיקלט בבית הספר ובלימודים. עבדתי ועזרתי מגיל 13 לזוג ניצולי שואה עם ילדתם היחידה "המיוחדת" לנהל חנות ספרים במשך שש שנים. למדתי, עבדתי, עזרתי לדודים שלי ולכל מי שהיה זקוק לעזרה, ללא הכרת תודה או תמורה. לימדתי באוניברסיטת תל אביב במשך 30 שנה בנושא חומרים וחוזק. תלמידיי היו מגוונים מאוד, יוצאי צבא, אוכלוסיות נחלשות, עולים חדשים וותיקי הארץ. לכולם התייחסתי באותה מידה של הבנה וחסד. עזרתי לקליטתם של מרצים עולים חדשים לצוות ההוראה של היחידה שלי באוניברסיטה.

אלוהים בירך אותי ביכולת נתינה ללא חשבון ותמורה ואני נהנית מכל רגע! כבת של שורדי שואה שאיבדו הכל פעמיים, אני אדם שלם ומאושר, וזה לא פחות מנס.

תקוותי היחידה שמשפחתי הענפה תלמד ותשכיל ללכת בדרכי. חברה זה כיף גדול וכדאי.

הזוית האישית

סוניה ועידו: היה לנו כיף מאוד בכל החוויה ושנינו נהנינו.

מילון

צֶלֶם אֱנוֹשׁ
תכונות המאפיינות בן אדם, ובעיקר התנהגות מוסרית וטוהר מידות. (ויקימילון)

סוֹבִּיבּוֹר
סוֹבִּיבּוֹר היה מחנה השמדה בגליל לובלין בגנרלגוברנמן, פולין הכבושה, שפעל בשנים 1942–1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקו חלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו בין 170,000 ל-250,000 בני אדם. למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים. זה היה אחד משלושה מחנות המוות שפעלו במסגרת "מבצע ריינהרד". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הוריי פיתחו אצלי את הטעמים הריחות ומשמעות של חיי“

”כל דבר שרציתי הגשמתי, אף פעם לא ויתרתי או שיניתי כיוון“