מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המראה הראשון מהאנייה היה הכרמל

סבתא ואני
באניה לחיפה
מצרפת להתיישבות של סבתי רות וסבי משולם בסן בישראל.

הגעתי לארץ עם קבוצה של מתנדבים מצרפת כדי לעבוד בקיבוצים.  

המראה הראשון מהאנייה היה הכרמל, מראה נפלא. הגענו לנמל של חיפה כולם ירדו וחילקו אותנו לקבוצות. קבוצתי נשארה בנמל בגלל שאף קיבוץ לא רצה אותנו, עד שקיבוץ בשם "הגושרים" התנדב לקחת אותנו. דרך ארוכה עברנו עד שהגענו לקיבוץ המדריך שלנו "מר קטן" הסביר לנו בדרך את כל מה שראינו. זו הייתה התקופה שייסדו את כרמיאל. כל הדרך הסתכלתי על הנוף והכל היה יבש וחשבתי לעצמי ממה אנשים חיים פה?

הגענו בלילה לקיבוץ, וקיבלנו את הבתים החדשים שבנו. בחדרים לא היו צינורות  מים ולכן התקלחנו במקלחת ציבורית. ב 4:30 בבוקר היו מעירים  אותנו, שטפנו פנים שתינו כוס קפה והלכנו לעבודה – לקטוף תפוחים. בימי החופש נסענו לבקר בירושלים, בתל אביב והקיבוץ לקח אותנו לטיול ל-3 ימים באילת. באילת ישנו בשקי שינה תחת כיפת השמיים ובבוקר קרני השמש העירו אותנו. כשחזרנו לקיבוץ מאוד שמחנו לשמוע שהחיילים הפילו מטוס סורי על הכינרת. 

לאחר תקופת ההתנדבות חזרנו לצרפת ואני מיד התחלתי לעבוד כדי שאוכל לחזור שוב לישראל. חזרתי לישראל שנה לאחר מלחמת ששת הימים ומאז אני בישראל. בפעם השנייה שהגעתי לישראל, פגשתי על האוניה משפחה מרמת השרון שאימצה אותי אליה. אותה משפחה הייתה בעלת שורשים בירושלים דורי דורות, והם שיתפו אותי בסיפוריהם וכך למדתי רבות על ההיסטוריה לפני הקמת המדינה. נהגתי להצטרף  לטיוליהם ברחבי הארץ וכך במהלך ביקור חברים הם הכירו לי רופא צעיר מהעיר אשדוד אשר לימים הפך להיות בעלי. באותה תקופה גרתי ועבדתי בבית החולים הצרפתי ביפו בתור עוזרת לאחיות וביליתי עם צוות בית החולים ואנשי השגרירות הצרפתית.

בכדי להתקרב לאשדוד עזבתי את יפו ועברתי לקיבוץ קבוצת יבנה. הייתי בקיבוץ כשנה ועבדתי בענפי משק רבים: בשדות ובחדר אוכל. בשנת 1970 התחתנתי ועברתי לגור באשדוד עם בעלי שהיה הרופא הראשון של העיר. בניגוד לעלייה שלי שהייתה קלה הסיפור של בעלי שונה לחלוטין: כרופא צעיר לא נתנו לו לעזוב את בולגריה ארץ מולדתו, בנוסף לכך, עצרו אותו והאשימו אותו כבוגד בגלל שכתב מכתב להוריו שגרו כבר מחוץ לבולגריה ובו סיפר להם שבכל יום ראשון הוא הולך ועומד בתור לקניית מעט פחם בשביל לחמם את חדרו. הוא נשאר לבד בבולגריה וכל בני משפחתו כבר עלו לישראל. 

לאחר כמה שנים, ממשלת בולגריה הסכימה לתת לו לעלות לישראל. נסיעה מאוד ארוכה הייתה לו עם הרבה מתח: הוא עלה לרכבת בלי דרכון, הבטיחו לו שיביאו לו אותו באמצע הנסיעה, עבר זמן מה ועדיין לא הביאו לו. בדיוק בזמן שהכרטיסן בדק את כרטיסי הנסיעה, נתנו לו את הדרכון וכך הצליח להמשיך לנסוע ברכבת לאיטליה. באיטליה הוא עלה על אנייה לחיפה ופגש את משפחתו בנמל.            

לאחר שבוע של מנוחה הוא התחיל לעבוד כרופא צבאי במושבים קרובים למקום שהיה אמור להיות אשדוד. בתקופה זו הביאו בלילה את העולים החדשים בתוך מחולות כבית. כאשר הם התעוררו וראו איפה שמו אותם הם התחילו להתלונן, אז בעלי בא והבטיח להם שהוא יבוא כל יום או יומיים וכך נהפך ל"מתווך" בין העולים החדשים לבין אנשי הסוכנות היהודית. אחרי זמן מה בנו צריפים לעולים החדשים. בעלי עבר לגור באשדוד וחי בלי חשמל שנתיים. היום אני גרה באשדוד עיר גדולה ויפה לא כמו לפני שישים שנה.

מילון

הסוכנות היהודית
ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל, הפועל מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל.

ציטוטים

”בכל יום ראשון הוא הולך ועומד בתור לקניית מעט פחם בשביל לחמם את חדרו.“