מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המעבר מהקיבוץ לעיר

אלה עם סבתא דורית.
סבתא ואחותה עם ההורים בקיבוץ
מקיבוץ לוחמי הגטאות לעיר נהריה

סבתא שלי רוצה לספר על ילדותה:

לאחר שמשפחתי עזבה את קיבוץ לוחמי הגטאות לנהריה, גרנו בצריף. עברנו לנהריה מפני שאימא שלי החליטה שהיא לא רוצה יותר לחיות בקיבוץ. היא לא אהבה את הלינה המשותפת, היה לה קשה חברתית בקיבוץ. אבא שלי היה נהג אגד. כשעזבנו את הקיבוץ הוא המשיך לעבוד באגד. בקיבוץ לוחמי הגטאות גרנו מיום הקמת הקיבוץ עד שהייתי בת שש.

החיים בזמנים עברו

הצריף בו גרנו לאחר המעבר לנהריה, היה ישן, היה בו חדר וחצי, מטבחון קטן, שירותים קטנים. אני אחותי וההורים גרנו כולם באותו צריף. הריהוט היה ממש דל. הייתה לי מיטה שעשויה מברזל עם מזרון קש. במטבח היה מקרר שהכיל בלוק של קרח שהיינו קונים מאוטו שהיה עובר בשכונה. הוא מכר את הקרח לפי משקל, ככה שמרנו על הקור במקרר. החלבן באותם ימים היה איש שעובר מבית לבית ומניח ליד הדלת בקבוק זכוכית שבתוכו חלב. בחורף חיממנו את הבית עם תנור נפט, שאבא היה קונה לפני גלון. בקיץ היה מאוד חם בצריף שבעצם היה עשוי מקרשים, ובחורף היה קר מאוד. בקיץ בעיקר שיחקנו בחוץ, הצריף היה מוקף בגינה פראית. לא היה אז גנן. למרות הפשטות והדלות היתה לי ילדות מאושרת. אבא שלי היה נהג באגד (היה חבר אגד) אז יכולתי לנסוע באוטובוס ללא תשלום.

מאוחר יותר בילדותי כבר היו קייטנות של אגד ואני השתתפתי בהם. אימא שלי עבדה בבית, היא גידלה אותי ואת אחותי הגדולה. כעבור כמה שנים עברנו לשכונה אחרת בנהריה. מכיוון שגרתי ליד המושב הייתי הולכת עם אימא שלי לרפת לקנות חלב שלא היה מפוסטר. השכונה שעברנו אליה נקראה על שם טרומפלדור. הבתים כבר היו בתי אבן, היו לנו שני חדרי שינה, סלון קטן, מרפסת קטנה והחיים נראו אחרת.

היינו הולכות לאיש שמקצועו היה שוחט: היינו בוחרות תרנגול מהלול והוא היה שוחט אותו, מנקה את הנוצות ומוכר לנו. פעם בכמה זמן היינו מקבלים מחברים שנשארו בקיבוץ דגי קרפיון. אימא שלי היתה מכניסה את הדגים לאמבטיה מלאת מים. לפני השימוש היא הייתה דואגת לתת להם מכה בראש עם מערוך, כמובן שזה מראה ממש לא מלבב. היו לנו שכנים שהנערה שבבית אהבה לשיר, לימים התפרסמה ושמה: צילה דגן. מי שליווה אותה באקורדיון היה בחור בגילה שקראו לו פנחס, זה היה תענוג מוזיקלי גדול.

כעבור כמה שנים עברנו למרכז נהריה ושם התחלתי ללמוד בבית ספר ויצמן. היתה לי מחנכת ושמה רבקה צימרינג ז"ל. היא חינכה את כיתתי 5 שנים מכיתה א׳ עד כיתה ה׳. זו הייתה מחנכת יחידה ומיוחדת. אהבנו אותה אהבת נפש.

כאשר גרנו בבית החדש נולד לי אח ושמו יאיר, הוא נקרא כך על שם סבא שלי שנקרא מאיר. הייתה שמחה גדולה בבית, אפילו אבא שלי קיבל חום גבוה לשם הבשורה שנולד לו בן. כשאח שלי נולד בעיר מאוד שמחתי עם זה שהוא נולד ושיש לי אח קטן וחמוד. הפרש הגילאים בינינו הוא 10 שנים. תמיד פינקתי אותו ושמרתי עליו.

משפחתי

בין כל מעבר הבתים הרגשתי בסדר גמור. תמיד היו לי חברים וחברות, ותמיד ממעבר בית לבית שמרתי על הקשר עם החברים והחברות. למרות זאת תמיד התגעגעתי לקיבוץ. כל חופש הייתי נוסעת עם חבר שגם משפחתו עזבה את הקיבוץ, לימי החופשה בקיבוץ.

הזוית האישית

הנכדה אלה: היה לי כיף לשמוע את הסיפור של סבתא, זה היה ממש מעניין לדעת על הילדות שלה ומה שקרה לה פעם. היה לי מאוד כיף לעבור איתה את התוכנית הקשר הרב דורי, זה היה מהנה מאוד!

סבתא דורית: הכתיבה עם אלה נכדתי היתה חוויה גדולה. פעם ראשונה שיכולתי לספר לה מקצת על ילדותי.

מילון

פִסטור
פִסטור הוא תהליך, הקרוי על שמו של לואי פסטר, ובו מחומם נוזל כדוגמת חלב במהירות עד קרוב לטמפרטורת הרתיחה ואז מקורר במהירות. מטרת התהליך היא להרוג נגיפים ואורגניזמים מזיקים כדוגמת חיידקים, פרוטוזואה ופטריות אשר נמצאים בנוזל מבלי לפגוע בטעמו או בערכו התזונתי. התהליך מאריך את חיי המדף של הנוזל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תמיד להאמין בעצמך ולהישאר אופטימי - זה המשפט שההורים תמיד היו אומרים לסבתא דורית“

”אימא שלי היתה מכניסה את הדגים לאמבטיה מלאת מים, לפני השימוש היא הייתה נותנת להם מכה בראש עם מערוך“