מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע של שושנה לישראל

רון ושושנה שותפים בפרויקט הקשר הרב דורי
מזכרות מבית אבא ואמא בילדותי
העליה שלי לארץ בשנת 1949 והקליטה בארצנו

שמי שושנה פרל, אני מתגוררת בבירייה, אני בת 74 ומשתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. זהו סיפורי:

רקע לעלייה לארץ

נולדתי בנובמבר 1944 בלונדון לקראת סוף מלחמת העולם השניה. אמי קלרה שנולדה בהונגריה עזבה את בית הוריה ונסעה לאנגליה כדי ללמוד שם באוניברסיטה, מפני שבהונגריה היא לא התקבלה ללימודים כי הייתה יהודיה. אבי אלכס שנולד בסלובקיה הגיע כחלוץ לארץ ישראל ב1936 והצטרף לכוחות בנות הברית במלחמתם נגד הנאצים. מכאן יצאה הבריגדה לאנגליה ונלחמה בחבל הארדנים שבבלגיה נגד האויב הנאצי. באחת החופשות שלו מהצבא הוא פגש את אימי במקום מפגש של יוצאי הונגריה בלונדון' הם התאהבו והתחתנו בשנת 1943. כשנה וחצי אחר כך נולדתי. אני בת יחידה, אין לי אחים. אבי חזר לצבא ולא היה נוכח כשנולדתי. כשהמלחמה הסתימה ביוני 1945 והוא השתחרר מהצבא, ואז הוא ראה אותי בפעם הראשונה: הייתי בת 7 חודשים.

אביה של שושנה פוגש את בתו הקטנה לראשונה

תמונה 1

אחרי השחרור הוריי נסעו לצ׳כיה. אבי עבד בשרות המדינה ואמי הייתה עקרת בית. כשהתחילו רדיפות אנטישמיות בצ׳כיה הורי החליטו לעלות לארץ ישראל. לא גרנו בשכונה יהודית לא באנגליה וגם לא בצכיה, כך שהרגשנו את האוירה העוינת היטב.

זכרונות הילדות בארץ

הגענו ארצה בחודש מאי 1949 ממניעים ציוניים. הגענו באונייה לחיפה ומשם לשער עלייה, זה מחנה בית ליד, ומשם עברנו למושב בארותיים כמיקימי הישוב. את השפה העברית למדתי בגן הילדים ובבית הספר. ההרגשה שלי הייתה קשה, הקליטה הייתה קשה. גרנו בהתחלה באוהל ואחר כך בבית קטן. בבית הספר בנתניה בכיתה ב׳ הילדים קצת צחקו על לבושי הגלותי והחגיגי, כשלבשתי חולצה לבנה וחצאית קפלים כחולה עם לבבות. לעגו קצת לשפה העברית הדלה שבפי, ולשגיאות הכתיב הנוראיות שהיו לי, אבל התפעלו מאוד מהשגיי בחשבון. בעת הכרזת המדינה חייתי עדיין בצ'כיה. בבארותיים ההורים שלי היו חקלאים. אחרי שגנבו לנו את הפרות עזבנו ועברנו לנתניה. אבי היה מהנדס בניין ואמי מורה לאנגלית. כשהגעתי לתחילת כיתה ח׳ באנו לצפת, ובה אני נמצאת עד היום.

כשהגעתי ארצה בגיל 5 היתי בגן חובה במושב בארותיים ומשם עליתי לכיתה א׳. הייתה לי חברה טובה בשם מרים. כשעזבנו את המושב למדתי בנתניה בבית ספר ביאליק. היו לי הרבה חברים, הלכנו הרבה לים ולתנועת הצופים. בשעות הפנאי ניגנתי בכינור ולמדתי בבית ספר למוזיקה. משחק הילדות שלי היו מעט שונים ממשחקי הילדות של היום: שיחקנו הרבה במחניים, בתופסת ובחמש אבנים. משחק הקופסא האהוב עליי היה "ריכוז" (מונפול של היום). שיחקנו גם דומינו ו״ארץ עיר״. בבית הספר למדנו עברית, חשבון, תורה, מוזיקה, ציור, חקלאות והשתתפנו במקהלת בית הספר, במסגרתה הופענו בתחרויות זמרה. לא הייתה משמעת חזקה במיוחד. העונשים היו הרחקה מהכיתה, עמידה בפינה, העתקת פרקים בתנך מספר פעמים, ולמידה בעל פה של שירים ודיקלומם מול כול הכיתה. לא היתה תלבושת אחידה. היו טיולים בסביבה הקרובה. בכיתה ו׳ יצאנו לטיול שנתי של יומיים לאיזור הר תבור. הטיול הזה היה מיוחד מאוד כי זו היתה הפעם הראשונה שכל החבר׳ה ישנו יחד מחוץ לבית. כשהינו בכיתה ז׳ התחילו מסיבות בת מצווה ובר מצווה בימי שישי בערב, והיו מסיבות כיתה בחנוכה, בשבועות ובפסח. מסיבות מאוד מושקעות.

המורה שזכורה לי במיוחד היא המורה מנוחה אילון שהיתה המחנכת שלי מכיתה ג׳ עד כיתה ה׳. היא עזרה לי מאוד בלימודי העברית כי הייתי עולה חדשה והתקשיתי מאוד בקריאה ובכתיב נכון. אהבתי מאוד חשבון ותורה. אהבתי פחות את שיעורי הלשון והתעמלות. לא היה חדר אוכל בבית הספר. המאכל האהוב עלי בתקופת הילדות היה פלפל וכרוב ממולא, ועוגות גבינה – עד היום. ממתקים היו מעטים מאוד. זכורה לי סוכריה על מקל בצורת תרנגול.

הווי נעורים

האזנו למוזיקה קלאסית, שירי ארץ ישראל ומוזיקה לועזית. הריקודים שרקדנו היו ואלס, טנגו, רוקנרול טוויסט וריקודים ארץ ישראליים. הזמרים והלהקות שאהבנו: הביטלס, הצלליות, הפלטרס, אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד ופרנק סינטרה. ובישראל הלהקות הצבאיות היו להקת הנחל פיקוד צפון מרכז ועוד. פגישות עם המין השני התנהלו בדיסקוטקים ובמועדוני סטודנטים. לבילויים אהבנו סרטים, הצגות, מחזות זמר, מפגשי חברים, קריאה מרובה ואמצעי תקשורת היו רדיו ותקליטים.

אהבה ומשפחה

חברויות נוצרו בכיתה בתנועות הנוער, באוניברסיטה ובטיולים. מבחינת חיזורים, היה קצת שונה: הצעת חברות התבצעה באמצעות חליפת מכתבים. זוגות צעירים לא חיו ביחד, החיזור היה מעודן, מקובל היה לתת פרחים ומתנות. בין הורים לילדים הייתה קרבה אבל הייתה גם משמעת: לא על כל דבר דיברו ילדים עם הוריהם, אבל ההורים היו מעורבים למדי בחיי הילדים. כמשפחה יצאנו לטיולים, צפינו בסרטים בקולנוע, הצגות וקונצרטים. בעלי ואני הכרנו במסיבת כיתה בביתי בכיתה ט׳. התחתנו אחרי 10 שנות חברות. נולדו לנו שני בנים ויש לנו כיום שבעה נכדים: 5 בנות ו2 בנים. הנכדה הבכורה היא חיילת בחייל האוויר, שלושה נכדים הם תלמידים, שניים בגן ילדים, ותינוקת אחת. בני שאולי הינו מורה לספורט, הוא גר בבארותיים. בני מיקי עובד כפלסן וגר בבירייה.

  • התמונה המצורפת לסיפורי מציגה שני פרטים מעברי: האחד, זוהי מברשת עשויה כסף עם ראשי התיבות של שמה של אימי לפני נישואיה: KT. החפץ השני הוא תמונה שלי שצולמה כשאבי חזר הביתה מהמלחמה וראה אותי בפעם ראשונה בגיל 7 חודשים. התמונה צולמה בלונדון, שם נולדתי.

המברשת עם ראשי התיבות של אמה של שושנה -KT

תמונה 2

הזוית האישית

רון: היה לי כיף ללמוד עוד על עבר מדינתי דרך סיפורה של שושנה.

שושנה: היה לי נחמד מאוד לפגוש נערים ונערות שמתעניינים בעבר המדינה, תוך שילוב סיפורים אישיים של האזרחים הוותיקים. העבודה עים רון הייתה מהנה.

מילון

המנדט הבריטי
תקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל עד מלחמת השחרור.

הבריגדה היהודית
הבריגדה היהודית (באנגלית בשמה הרשמי Jewish Brigade Group, ובעברית ידועה גם בשמות "חטיבה יהודית לוחמת" או בראשי התיבות, "חַיִ"ל", וכן בשם "הבריגדה העברית", ובפי רבים, בקיצור "הבריגדה") הייתה חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה כולה מיהודים, בעיקר מקרב אנשי היישוב מארץ ישראל, כחלק מהתנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”קצת צחקו על לבושי הגלותי והחגיגי, כשלבשתי חולצה לבנה וחצאית קפלים כחולה עם לבבות“

הקשר הרב דורי