מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע שלי

סבתא אבריל
סבא דני וסבתא אבריל
הזהות היהודית שלי

המסע שלי – הזהות היהודית שלי

ההורים שלי נולדו באנגליה. הוריהם ברחו מהפוגרומים שהיו במזרח אירופה בתחילת המאה ה-19. אבא שלי היה אחד מ- 13 אחים ולאמא שלי שני אחים.

נולדתי בלונדון שנתיים אחרי סוף מלחמת העולם השנייה.

אבא שלי שירת בצבא הבריטי כל תקופת המלחמה ולא היה בבית חוץ מחופשות קצרות. לא היכרתי את הסבים שלי טוב ולא היה לי קשר איתם כמו שיש לנכדים ולסבים היום, שזה חבל,  הם גם נפטרו כשהייתי צעירה מאוד.

יש לי אח שהוא מבוגר ממני ב-10 שנים והקשר בנינו לא היה קרוב עד גיל מבוגר בגלל שהוא עזב את הבית ללמוד באוניברסיטה כשהייתי בת 8.

כאשר חגגתי יום הולדת 60 והוא חגג את יום הולדתו ה-70 יצאנו ביחד לטיול מגבש לאוסטרליה שהיה מרגש ביותר. מכיוון שהוא חי באנגליה אנו מדברים ב SKYPE כל שבוע.

ילדותי באנגליה

לא גדלתי בסביבה של מסורת יהודית, אבא שלי לא היה הולך לבית כנסת ואפילו לא חגגו לו את בר המצווה. אני הבנתי שזה היה קשור לחוסר באמצעים, אבל לאח שלי חגגו את בר המצווה.

אנחנו חגגנו את החגים של הגויים: חג מולד, פסחא ועוד. לא היתה לנו זיקה ליהדות וחוץ מלדעת שאני יהודיה לא היה שום דבר באורח החיים שלנו שסימן שאנו יהודים, אבל החברות הטובות שלי היו יהודיות והסביבה כולה היתה יהודית. בביתנו לא דיברו על יהדות ואת ההתוודעות שלי ליהדות עשיתי בעצמי.

בגיל 11 הלכתי לתיכון רק של בנות. בבית הספר היה ריכוז גדול של בנות יהודיות שדווקא הן גדלו בבית מסורתי. התארחתי אצל החברות שלי והתחלתי לראות ולגלות מה זה יהדות ומסורת.

בגיל 13 התחלתי ללכת למועדון רק של נערים ונערות יהודים ושם היה לי המגע הראשוני לציונות ולישראל ובנוסף פגשתי את הסבא של שקד, שמשפחתו שמרה על המנהגים והמסורת.  התחתנו בבית כנסת ב-1967 והמשכנו לגור באנגליה עוד 7 שנים עד שעלינו לארץ ב1974 למרכז קליטה בגבעת ברנר ובסוף התיישבנו בבית גוברין.

החיים בקיבוץ

הייתי קוסמטיקאית וסייעת לרופא שיניים בקיבוץ. הכנתי קרמים לכל חברי הקיבוץ.

ההורים שלי היו מגיעים לביקור כל שנה לחודשיים. אבא שלי תפר את כל הווילונות לחדר האוכל. אמא שלי הייתה עובדת במחסן בגדים.  קליטה בקיבוץ ובארץ לא היתה קלה. הגעתי לקיבוץ מרוחק כששום דבר אינו זמין וזה היה בניגוד למה שהייתי רגילה בלונדון הגדולה שבה העיר מציעה הרבה אפשרויות ויש תחבורה נוחה והכל זמין.  הייתי עם שני תינוקות ופתאום נאלצתי להשאיר אותם בבית הילדים, דבר שלא הייתי רגילה אליו. מזג אוויר שונה, שפה חדשה, תרבות אחרת. קיבלתי חדר קטן וצפוף בקיבוץ מלא בג'וקים. כאשר דיברתי בעברית היו עונים לי במהירות ולא הבנתי.  הרבה חברי קיבוץ רצו לדבר אנגלית . אני למדתי לקרוא דרך סיפורים מספרי ילדים. כל תפקיד בעבודה בקיבוץ הוסיף לאוצר המילים שלי. לאט לאט רכשתי את השפה. היום אני קוראת ומדברת שוטף אבל עדיין צריכה לשפר את הכתיב.

חברי הקיבוץ הנחמדים באו לכבד אותנו בעוגות טעימות כל יום אחר הצהרים ואני שאלתי אותם איפה הם קנו את העוגות הטעימות. הם הסבירו לי שהם לא קונים הם אופים עוגות. וכך גם אני למדתי לאפות עוגות בסיר פלא על פרימוס. בקיבוץ חגגנו כל החגים ולמדתי על ההיסטוריה של העם היהודי וכך הידע שלי התרחב.

החיים בעיר

עזבתי את בית גוברין בשנת- 1996 והתחתנתי פעם שניה. עברתי לרעננה ויותר מאוחר לתל מונד וזו היתה חוויה חדשה, כך גם קיבלתי משפחה נוספת.  הבעל שלי היה דתי קל וחבש כיפה. כאן הידע של היהדות והמסורת התרחבו עוד יותר. אני ובעלי אירחנו את כולם (שתי המשפחות והחברים) בכל חג. הבית שלי היה מרכז לשמחה, חום ולכידות ושייכות למשפחה ולעם ישראל.  ההפך מהחיים שלי באנגליה. אבל ביום אחד כל זה נעלם כשבעלי נפטר.

אחרי שנה וחצי מכרנו את הבית בתל מונד ואני בחרתי לעבור לנתניה.  שם היו לי הרבה חברים ותמיכה וגם קרוב לעבודה. בשבילי זאת הייתה תקופת מעבר והסתגלות לסטטוס החדש שלי – אלמנה.  שם גם למדתי שחברים טובים חשובים מאוד מאוד. אבל הייתי רחוק מהילדים שלי. הם דאגו כי אני הייתי לבד ,כשהייתי חולה הם לא יכלו להגיע אלי.  יש להם ילדים קטנים וקשה לעזוב אותם בין רגע.

חזרה להתחלה

באוקטובר 2017 סוף סוף אני עברתי קרוב לבנות שלי.  חזרתי לאזור שאני מכירה טוב. התחלתי את החיים שלי בארץ בקיבוץ בית גוברין ועכשיו אני גרה בדיור מוגן בנאות אחווה בבית דומה לבית שהיה לי בבית גוברין (מאוד מסודר ובלי ג'וקים).  אני נמצאת חמש דקות נסיעה מבת אחת ו 15 דקות מהבת השנייה. יש הרבה מפגשים אצל הבת הגדולה – יש מרכז חדש למפגשי המשפחה. אני מקבלת את זה בשמחה. כך זה המשכיות של הדורות והעולם.

הכי חשוב אחרי הרבה זמן אני והנכדים זכינו להכיר אחד את השני יותר טוב והקשר התחזק מאוד. האהבה גדולה.  הדובדבן בקצפת.

מסלפי לתמונה

התמונה הזו מספרת סיפור של שלושה דורות במשפחתי ושתי דרכים שונות לקשר. אני בתי ונכדתי. הקשר ליווה אותי כל החיים ויצר שפה משותפת לי עם חבריי, משפחתי ועם עצמי .


הזוית האישית

אבריל – התוכנית הציבה בפני אתגר גדול והיתה מסע רגשי בשבילי כאשר שחזרתי את סיפור חיי ושמעתי את סיפוריהם של האחרים בקבוצה. זה היה זמן איכותי בישבילי עם שקד, ראיתי אותה ממקום אחר וזה נתן לי לראות ולהכיר אותה יותר טוב. שקד – למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא. סיפוריה היו מעניינים ומרגשים.

שקד – למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא. סיפוריה היו מאוד מעניינים ומרגשים.

מילון

פרימוס
מכשיר בּישוּל (מיושן) מיטַלטֵל הדולק בּאֶמצָעוּת אֵדֵי נֵפְט

סיר פלא
כּלי לַאפִייַת עוּגות על אֵש פּתוּחה

SKYPE = סקייפ
היא תוכנת טלפוניה המבוססת (כיום) על תשתית-ענן, ומסרים מידיים.

ציטוטים

”What did your last servant die of?=תקום ותעשה בעצמך!“