מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע ממקסיקו לישראל

אופק עם סבא וסבתא
מאלבום התמונות
סיפור עלייתם של ריטה וראובן קחמוביץ' ממקסיקו לישראל

סיפור העלייה לארץ מפי סבא וסבתא:

"כשהתחתנו במקסיקו, החלטנו שאנו נעלה לארץ. נולדה לנו בת, אוריתי, אימא של אופק, ויחד איתה עלינו בשנת 1976. הגענו ישר לקיבוץ מגל, שהיה אז קיבוץ קטן. החלטנו לבוא למגל כי ידענו שבקרוב יעברו ללינה משפחתית ואכן, כעבור עשרה חודשים עברנו ללינה משפחתית.

באותה התקופה ראובן, סבא של אופק, שירת בצבא בהנדסה קרבית, שישה חודשים וריטה, סבתא של אופק, נשארה עם אוריתי בקיבוץ. אחרי שנה התקבלנו לחברות. ראובן עבד כמה שנים בהודיה, היה פעיל בתנועת החלוץ למרחב ואח"כ במפעל נטפים. ריטה עבדה כמטפלת בגיל הרך ואחר כך כמורה למוסיקה בגיל הרך וגם כמורה לגיטרה ופיתוח קול. הקליטה במגל לא הייתה קלה. קשה להגיע למקום חדש, לעזוב את המשפחה ולהתרגל לחיים חדשים לגמרי, אך עם הזמן הרגשנו ישראלים לכל דבר ואף פעם לא שקלנו לרדת מהארץ. בשנת 1982 נולד אדיר, דוד של אופק והשלים את המשפחה. התברכנו גם בזה שההורים של ריטה והאמא והסבתא של ראובן עלו לארץ, כמו גם אח ואחות של ראובן.

החיים בקיבוץ מגל

כשהגענו למגל, כאמור, הוא היה קיבוץ קטן, עם מעט חברי קיבוץ: פחות משמונים וגם מעט ילדים.

חדר אוכל: כל המבוגרים אכלו שלוש ארוחות בחדר האוכל, שהיה ממוקם אז בצריף ארוך. הילדים אכלו בבתי הילדים ורק את ארוחת הערב אכלו בחדר האוכל. היו תורנויות בארוחות ערב, בארוחות ששי ושבת ובחגים. את הכלים שטפו אז ידנית. כשעברנו לחדר האוכל החדש, השתפרו התנאים: מכונת שטיפת כלים…. אבל התורנויות המשיכו, עד שהגיע ההפרטה.

בתי הילדים היו הרבה פחות ממה שיש היום. בפעוטונים היו רק חמישה ילדים בכל יחידה. אוריתי הייתה שישית ולכן חילקו את הפעוטון לשני בתים של שלושה. כשעדיין ישנו בבתי הילדים אז בגן, בגיל 4-5, היו ישנים כל ערב בבית הילדים זוג הורים תורנים, כי זה גיל עם הרבה פחדים, שומרת הלילה, שהייתה משגיחה על בתי הילדים, לא יכלה להיות רק בגן.

ילדי גיל בית הספר היו לומדים בגבעת חיים. כתה א' למדו בבית הילדים במגל ומי שהגיע לתיכון למד במעגן מיכאל.

חיי התרבות הקיבוציים היו מאוד עשירים. חוץ מלחגוג את החגים, היו קבלות שבת והרבה ערבי תרבות בימי ששי בלילה. ערבי התרבות היו מיועדים לחברי הקיבוץ, ללא הילדים, שהיו במסגרת ועדת חינוך ורק היו מצטרפים לקבלות שבת ולחגים.

עבודה, תורנויות וגיוסים: כשהגענו למגל לא היו עובדים שכירים בקיבוץ ולכן, מלבד העבודה, היה צורך בתורנויות וגיוסים. חוץ מתורנויות בתרבות, מטבח וחדר אוכל ובתי ילדים, בשבתות בבוקר הגברים עשו תורנויות בענפים שונים, למשל – במפעל ליד המכונות הייתה העמסת הודים, בהודיה. היו גם גיוסים (במפעל לגברים ובענפים אחרים גם לנשים: בבננות ובכותנה). באותם הגיוסים עבדנו קשה, אבל תמיד היה צ'ופר ליד הגיוס: ארוחת בוקר מפנקת בשטח, כולל לחם טרי, שוקולד למריחה ולעיתים אפילו קרטיבים מרעננים…"

הסומבררו שהביאה סבתא לכיתה במסגרת פעילות אודות חפץ מיוחד במשפחה

ריטה קחמוביץ (שם נעורים: אוסטריאק) נולדה במקסיקו סיטי שבמקסיקו בשנת 1952 ועלתה ארצה עם ראובן בשנת 1976. ריטה וראובן חיים בקיבוץ מגל.

הזוית האישית

אופק: נהניתי שסבא וסבתא באו לבית הספר ואהבתי לשמוע את סיפורי העלייה שלהם.

מילון

סומבררו
סומבררו (בספרדית: Sombrero) הוא כובע מקסיקני בעל כיפה גבוהה ושוליים רחבים מאוד, שבשימושו המקורי נועד להגן על האיכר החובש אותו מפני השמש. הסומבררו הפך לסמל מקסיקני לאומי ותרבותי, והוא משמש לעיתים קרובות בחגיגות המקסיקניות המסורתיות, בעיקר על ידי הקהילות מחוץ למקסיקו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הקליטה לא הייתה קלה... עם הזמן הרגשנו ישראלים לכל דבר ומעולם לא שקלנו לרדת מהארץ“