מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע לארץ ישראל של משפחת שרעבי

סבתא ואני במהלך התכנית
סבתא רבתא מרים
עלייתה של המשפחה במבצע מרבד הקסמים

שלום, אני שובל זפרני, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי עמליה. בחרנו לספר את סיפור העלייה מתימן של סבתא מרים, שהיא סבתא של סבתא עמליה, ואני שובל היא החימש במשפחה (הבת של הנינה של סבתא מרים).

ניתן לראות בתמונה את כל חמשת הדורות

סבתא מרים (אימא של סבתא ימימה), סבתא ימימה (אימא של סבתא עמליה), סבתא עמליה (שהיא סבתא שלי) , אימא עדי (אימא שלי) ואני תינוקת בידיים של אמי.

המסע לארץ ישראל

סבתא מרים (נג'מה) נולדה בשנת 1927 בתימן, לאמה רחל שהייתה בת 12 בלבד ואבא יפת שהיה בן 26.

סבתא מרים וסבא יפת

סבתא מרים הייתה ילדה בכורה מבין עשרה ילדים – הם היו חמש בנות וחמישה בנים ואימצו ילד נוסף. לאבא של סבתא מרים היה בית מלאכה לאריגת בדים ובנוסף היה לו מזקקה ליצור ערק. היו לו אדמות שעליהן גידל דורה, תירס, דוחן ודג'ור. משפחתה הייתה נחשבת עשירה. סבתא מרים התחתנה בגיל 14 בשנת 1941 עם שלום אהרון וילדה עשרה ילדים – הראשונה ביניהן סבתא ימימה שהיא סבתא רבתא שלי (שובל).

העליה במבצע "מרבד הקסמים"

בשנת 1949 עלתה משפחתה של סבתא מרים לארץ ישראל במסגרת מבצע "מרבד הקסמים". היום שנבחר ליציאה הוא יום שלישי ("פעמיים כי טוב") י"ב באלול 6.9.1949 בשעה שלוש וחצי. המשפחה שלה השאירה בתימן את כל הרכוש (בתים, אדמות, פרות, בית מלאכה) מבלי לקבל כסף עבורם ולקחה איתה רק מעט כסף וספרי תורה. במשך מספר ימים המשפחה צעדה מהכפר שבו גרו לכפר בשם "קעידה", שם הם נשארו כחודשיים כיוון שהבריטים סגרו את שערי העלייה לארץ ישראל. אחרי חודשיים בכפר "קעידה" המשפחה שוב יצאה למסע לכיוון מחנה גאולה, אליו הגיעו בתאריך 9.11.1949, שם קיבלו אוהל ומעט לחם לבן. הם היו במחנה גאולה 8 ימים, ובתאריך 17.11.1949 סוף סוף עלו לארץ ישראל עם המטוסים שהגיעו מארץ ישראל במסגרת מבצע "כנפי נשרים". לפני העלייה למטוס הם התבקשו למסור את כל הכסף וספרי התורה שהביאו איתם, כדי שהמטוס לא יהיה כבד מדי ויוכלו להמריא. ולכן כל ספרי הקודש העתיקים נשארו בתימן. לאחר 13 שעות טיסה בלי אוכל, המטוס נחת בישראל בתאריך 18.11.1949. היהודים ירדו מהמטוס ונישקו את האדמה.

אנשי הסוכנות היהודית חיכו לעולים מתימן, הם הפרידו בין הנשים והגברים, ואת הילדים שלחו עם האמהות. כולם נשלחו למחנה "עין שמר" על יד כרכור, לא רחוק מהעיר חדרה, שם נפגשה כל המשפחה. מחנה "עין שמר" היה מעברת אוהלים. במחנה רשמו את כולם, חילקו להם לחם עם מרגרינה וקצת ריבה, וכל משפחה קיבלה אוהל. כמו כן, כל משפחה קיבלה תלושי אוכל עפ"י גודלה. עם התלושים הם היו הולכים לחדר האוכל המרכזי, ומקבלים את האוכל בחלון הקבלה. הגברים עבדו באחזקת המחנה.

מתמקמים בארץ

לאחר שישה חודשים במחנה עין שמר, המשפחה הועברה למושבה גן יבנה, למעברת אוהלים. בהתחלה לא היו מספיק מיטות וחלק מבני המשפחה ישנו על רצפת החול באוהל. אחרי חודש שישנו על הרצפה סיפקה הסוכנות היהודית מיטות ומזרנים לשאר בני המשפחה. חורף שנת 1951 היה חורף קשה מאוד, האוהלים קרסו מהרוחות והצבא לקח על עצמו את האחריות לשקם את האוהלים. בגלל החורף הקשה פינו את הילדים למקומות יותר מוגנים וכך שלחו את האחים של סבתא מרים לכל מיני פנימיות במקומות שונים בישראל. באותה שנה החלו הסוכנות היהודית ומשרד השיכון לבנות דירות לעולים. משפחתה של סבתא מרים קיבלה דירת שני חדרים על שטח של דונם וחצי. הדירה לא הייתה מחוברת לרשת החשמל. הביוב והמים התנקזו לבור בטון בחצר הבית. השנים הראשונות בארץ היו קשות מבחינה כלכלית. בעלה של סבתא מרים עבד בסלילת כבישים וסבתא מרים עבדה בעונת הקטיף בקטיף כותנה. בין לבין היא ילדה וגידלה עשרה ילדים.

סבתא ימימה הייתה הבת הבכורה במשפחה, סבתא הגיעה בת 6 מתימן ולמדה בבית ספר "סיני " בגן יבנה. בהיותה נערה הכירה את סבי שמואל אהרון ז"ל בתנועת נוער בגן יבנה. סבא (שמואל) וסבתא (ימימה) התאהבו והחליטו להתחתן, סבא שמואל הלך "לבקש" את סבתי מההורים שלה (מסבא שלום וסבתא מרים). סבא שלום מיד הסכים שכן סבא שמואל היה בחור חרוץ עם עבודה, והוכיח לסבא שלום כי הוא מסוגל להקים משפחה ולפרנסה בכבוד. בהיותם זוג צעיר, סבתא ימימה עבדה בעבודות מזדמנות עד להיותה סייעת בגני ילדים, בבסיס חיל האוויר חצור. סבא שמואל עבד כטכנאי קרקע, במוסד הטכניון  למחקר ופיתוח.

שושלת המשפחה

לסבתא ימימה ולסבא שמואל נולדו חמישה ילדים (ארבע בנות ובן). סבתא עמליה נולדה בת שנייה מתוך החמישה. סבתא עמליה שימשה כמנהלת משאבי אנוש במגזר הציבורי ופרשה לאחר הפרטת החברה. סבא אלי הנו הבן השני מתוך שמונה ילדים בבית משפחת דהן, סבא נולד בעיר דמנאד שבמרוקו ועלה לארץ בשנת 1955. סבא אלי עסק רוב שנותיו כמורה לנהיגה ברכב כבד וכן ברכב פרטי, כיום משמש כבוחן נהיגה. לסבא אלי וסבתא עמליה נולדו חמישה ילדים. אמי עדי היא הראשונה מתוך חמשת הילדים.

הזוית האישית

סיפורה של עמליה דהן תועד על ידי שובל זפרני שהשתתפו בתכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר הבילויים בגדרה, התש"ף, בהנחיית המורה מירי יעקב.

מילון

חימש
בן הנין, ועל⁻פי גרסה אחרת נכד הנין (מילוג)

סופת דצמבר 1951 ישראל
באמצע חודש דצמבר 1951 פקדה את ישראל סופת רוח וגשם חריגה בעצמתה. הסופה, שנמשכה כ-11 ימים ברציפות, פגעה במרבית חלקי המדינה למעט הנגב הדרומי וגרמה להצפות נרחבות ולנזקים כבדים ברכוש. פגיעה קשה במיוחד נגרמה לעשרות מעברות עולים ברחבי המדינה וכן לעיר תל אביב-יפו, שכמה משכונותיה הוצפו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבא שמואל הלך "לבקש" את סבתי מההורים שלה“