מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע לארץ ישראל של סבא אברהם (חשה)

אני עם נכדיי
אני בצעירותי
בשנות החמישים עלייה לארץ
אני בצעירותי כשעליתי לארץ ישראל

אני אברהם (חשה) דוד והגעתי לארץ ישראל בתאריך 24/6/49. אני נשוי לברתה שמש ויש לי 6 ילדים ו-23 נכדים.

עליתי לארץ כילד מעיראק. ההכנות לנסיעה לארץ ישראל היו מרגשות ומאוד משמחות בשבילי. תמיד היה לי רצון רב לחיות בארץ ישראל. נסעתי ארצה ילד בן 16 בדרך לא חוקית לבד ללא משפחתי. לקחתי מזוודה מאחי וחיבקתי את אמי, מאבי לא הספקתי להיפרד אך ציפיתי שגם הם יעלו ארצה. לא ידעתי מתי זה יקרה אבל בלבי תמיד ידעתי שזה יקרה.

אמי עזרה לי עם ההכנות האחרונות, לסדר את חפצי האישיים והלכתי לפגוש את שני חבריי לעלייה. היינו צריכים להגיע לתחנת המכוניות בחנקין ועלינו כולנו לאוטובוס ונסענו לחנקין. הגענו בערב למקום שבו היינו צריכים לשים את חפצנו. חיכינו ליד שדה ולפתע בא אדם האומר לנו ללכת אחריו ואנו צועדים אחריו, שלושה נערים צעירים ומחכים שיצטרף חבר ששמו דוד. ראינו את ראש המבריחים והוא הסביר לנו על הדרך העומדת לפנינו והמכשולים הרבים העוברים בדרך. הוא הכין אותנו לתלאות הרבות בדרכנו לארץ ישראל.

הלכנו בדרך וכבר ירד הלילה וראינו כביש, כאשר ראינו מכונית נשכבנו על הרצפה והסתתרנו כדי שלא יראו אותנו. שכבנו על הרצפה וחיכינו עד שיבואו לאסוף אותנו. השמש התחילה לזרוח ואני שומע שריקות וקולות, אלו היו יהודי המקום "קצר שרין". הם אירחו אותנו בשמחה ונתנו לנו מקום לנוח. כעבור שלושה ימים עזבנו. כאשר אמרו לנו שאנו צריכים להמשיך בדרכנו יצאנו מהכפר, ולפתע תפס אותנו חייל והביא אותנו למנהיג שאמר שיחזיר אותנו לאיפה שמצא אותנו מכיוון ששילמו לו מראש. המשכנו בדרכנו ועברנו המון מכשולים עד שבאה מונית לאסוף אותנו לעיר ששמה "כרמנשאה", אל משפחה יהודית אשר קיבלה אותנו בחום. המשכנו במסענו לארץ ישראל והגענו לטהרן, שם קיבלו אותנו יהודי בבל שלקחו אותנו לבית עלמין שהיה מחנה עולים חדשים מעיראק, ונשארנו שם כחודש.

ההמתנה במחנה העולים הייתה ארוכה ומתישה, היה לנו רצון להמשיך במסענו לארץ ישראל ולהגשים את חלומנו אבל הבנו את המורכבות וחיכינו בסבלנות עד שהגיע הזמן לטוס לארץ ישראל. נחתנו בנמל התעופה לוד בארץ, אנשים אחדים רצו להגיע לפריז שבצרפת אך אני לא רציתי מכיוון שתמיד חלמתי ורציתי להגיע לארץ ישראל בהקדם האפשרי וכך גם חבריי שעברו איתי את המסע.

אני שמח ומאושר שהגעתי לארץ ישראל והגשמתי את חלומי לחיות ולהקים כאן משפחה לתפארת, עליתי כנער בודד ללא משפחה בדרך לא חוקית ועברתי קשיים רבים, אך לעולם לא ויתרתי ולא התייאשתי מכיוון שתמיד ידעתי שארץ ישראל היא המקום הנכון עבורי לחיות בו ולהקים משפחה. משפחתי עלתה לארץ בעלייה הראשונה, חיכיתי להם ותמיד בלבי ידעתי שהם יגיעו ונחיה יחד כמשפחה מאוחדת. נפרדתי מהם כנער ולא היה ביטחון שהם יצליחו ויעלו גם לארץ ישראל.

המסר שלי הוא שלא משנה מה הדרך, העיקר שבסופו של דבר אתה משלים את המטרה, אם תאמין ותרצה תגשים את כל חלומותייך. למרות שלא נולדתי בארץ ישראל, עבורי היא בית, חופשיות, זכויות וביטחון!

 

הזוית האישית

סבא אברהם: לי אישית היה נחמד מאוד לעבוד עם נכדיי והיה לי כיף להכיר אותם יותר.

הנכדים מיקה ושוהם: לנו היה כיף לעבוד עם סבא והיה מאוד מרתק ללמוד על העבר שלו.

מילון

כרמנשאה
עיר בעיראק

ציטוטים

”תמיד צריך להמשיך ולהידבק במטרה ולא לוותר אף פעם“

”לקחתי מזוודה מאחי וחיבקתי את אמי, מאבי לא הספקתי להיפרד אך ציפיתי שגם הם יעלו ארצה“