מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"המסע לאמריקה", 1947

אני וסבתא במרפסת של דוד שלי רונן.
סבתי בצעירותה עם שמלה חגיגית ושיער מסודר
מפגש בין אימא, סבתא ונכדות.

שמי אורה זרנקין, נולדתי בחנוכה, בשנת 1941, בחיפה.

עד תקופת הצבא, גדלתי והתחנכתי בקריית חיים, הייתי חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד, שהקנתה לי ערכים של שיתוף, חברות ואהבת הארץ. אני רוצה לציין, שחלק ניכר מחברי הקבוצה, חיים עד היום בקיבוצים נחל עוז, וכפר עזה, חלקם מהמייסדים.

מגיל 7, אהבתי מוזיקה, והתחלתי ללמוד פסנתר, עד שירותי בצבא לא הפסקתי לנגן על הקלידים, וזו אהבתי עד היום.

אמי עלתה לארץ מפולין לבדה, כאשר כל משפחתה נסעה לאמריקה. בארץ, היא למדה בבית ספר חקלאי לבנות, והגיעה לקיבוץ איילת השחר, שם פגשה את אבי, שהיה רועה צאן, לאחר כמה שנים בקיבוץ, הם עברו להתגורר בחיפה, קריית חיים, שם אני ואחותי, נולדנו וגדלנו.

כאמור, הקשר בין אמי למשפחתה היה קשר של מכתבים בלבד, ואז החליט אבי שמואל, שמן הראוי שאמי תיסע לפגוש את אימה לאחר למעלה מ- 20 שנות פרידה.

אמי, אחותי ואני, יצאנו למסע לאמריקה, באנייה רוסית, (לדברי אחותי הגדולה, האנייה הייתה בעברה האנייה של היטלר, כלומר אנייה גרמנית שהוחרמה על- ידי הרוסים.) במשך למעלה משלושה שבועות, שטנו, בתנאים קשים, במטרה אחת, להיפגש עם המשפחה של אמי.

באמריקה, פגשתי את סבתי בת ה- 82 שלא הכרתי מעולם, לא יכולתי לתקשר עם סבתי, מכוון שהיא דיברה יידיש בלבד, קשה לתאר את תחושת ההתרגשות שאמי ואני ואחותי חווינו, פגשנו אישה מבוגרת, דקיקה, וכפופה.

שאלתי את עצמי, איך נתקשר? סבתי גרה עם שתי דודות שלי, אחיות של אמי, בני דודים וכולם עזרו לנו לנסות לפתח יכולת תקשור וקרבה.

היינו באמריקה כשלושה חודשים, נפגשנו עם כל בני המשפחה של אמי, משפחה גדולה וענפה, זו הייתה חוויה מיוחדת עבורי. לאורך השנים, שהתבגרתי, התחלתי להבין את משמעות ביקור זה, בעיקר עבור אמי, כמו גם, עבורי ועבור אחותי.

מאז, כל בני המשפחה של אמי, באו וביקרו בארץ, אין- ספור פעמים, עד היום ישנו קשר עם צאצאי המשפחה מאמריקה.

לאחר המפגש, עד היום, אני מעריצה את אבי על הרעיון שהציע, ובנוסף, אני מברכת ומקדשת את נושא המשפחה.

הזוית האישית

מילון

רואה צאן
רועה צאן- רועה את העיזים, כבשים ועוד..

הקיבוצים- כפר עזה ונחל עוז.
- שמות הקיבוצים, כיום בעוטף עזה.

ציטוטים

”"הפעם היחידה בה אתה אמור להסתכל לאחור, היא כדי לראות כמה רחוק הגעת."“

”"הבית הוא האנשים, לא המקום."“