מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע המופלא עם סבתי רחל

סבתא רחל והנכד דן
ברחובות ת"א סבתא ראשונה משמאל
תולדות חייה של סבתא רחל

סבתי רחל נולדה בתל אביב בשנת 1942, בתקופת המנדט הבריטי, בשלהי מלחמת העולם השנייה , כשהעולם היה סוער ועולה באש ותימרות עשן. 
 
הוריה, אסתר ואליהו מיכלסקי, ציונים צעירים בעלי חזון עלו ארצה בשנת 1937. אביה עלה בספינת מעפילים רעועה ששטה בים התיכון 40 יום מאחר ולא הורשתה לעלות ארצה מס פעמים. לבסוף אביה העפיל בלילה לאחד החופים בארץ. אמה , שהייתה נערה צעירה בת 16, עלתה ארצה עם סרטיפיקט ששלח לה אחיה, שעלה קודם לכן בשנת 1933.
 
בהגיעו ארצה אביה של סבתי עבד בסלילת כבישים בארץ.ההורים השאירו בפולין משפחות גדולות אחים ואחיות , אחיינים ,דודים ודודות שלא שרדו את מחנות ההשמדה. הורי סבתי, אביה בפרט, שמרו את כאב ליבם ולא סיפרו לסבתי על בני משפחתם שנספו בשואה. סבתי זוכרת  את החיילים הבריטים, "הכלניות"  מטילים עוצר על העיר תל אביב ומחפשים בבתים את לוחמי הארגונים המחתרתיים אצ"ל ולח"י על מנת לכלאם .
 
עם סיום המנדט הבריטי בארץ, נשאר נשק רב בידי הערבים. בשנת 1948 הוכרז על הקמת מדינת ישראל ומיד החלו הפרעות. אביה של סבתי השתתף במלחמת השחרור."תקופה זו רצופה בפרעות. משפחות יהודיות שהתגוררו בפאתי העיר יפו נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם למקום מבטחים.
 
משפחת שועה שמנתה ארבע נפשות השתכנה בדירתנו הקטנה בתל- אביב. הנחנו מזרנים על ריצפת החדר וכולנו מצאנו את מקומנו לאורך תקופת מלחמה. הילדים הצעירים הסתובבו בפחד מיריות הפורעים. החיים היום יומיים אחרי מלחמת יום העצמאות היו קשים מאוד, היה מחסור במזון ובמצרכים ראשיים, הייתה זו תקופת הצנע".  באותה העת אנשים קיבלו תלושים של מנות מזון  הגיעו עולים חדשים ניצולי מחנות ההשמדה  שהיו חסרי כל והיה צריך לשכן אותם לדאוג להם למזון  ולמצוא עבורם מקומות עבודה. 
 
סבתי למדה בבית ספר יסודי דתי לבנות "תלפיות" אותו החלה בשנת 1948 עם קום המדינה. היא הייתה תלמידה ביישנית וחולמנית. מלימודיה לא נהנתה, מורותיה לא היו סימפטיות בלשון המעטה שנעדרו אג'נדה חינוכית, אי לכך, העדיפה לקרוא ספרים מאשר להשקיע בלימודים. סבתי סיימה את בית הספר התיכון "עירוני ה" בתל אביב בהצלחה יתרה, הודות למורים מוצלחים וקשובים. בשנת 1960 סיימה סבתי את לימודית התיכוניים והתגייסה  לצה"ל ושירתה כספרנית בבסיס תל השומר. בתום שירותה הצבאי החלה את לימודיה האקדמאיים ב"אוניברסיטת תל אביב" בחוג לסוציולוגיה ומדעי המדינה . 
 
"הגורל מהתל בנו והפגיש באקראי ביני ובין בעלי למרות שלא היה בינינו שום דבר במשותף….וכך היו פני הדברים….  בת דודתי הגיעה מארה"ב על מנת למצוא בעל יהודי והפצירה בי לבוא עמה לבריכה בבית מלון יוקרתי בתל- אביב. שם פגשתי במקרה את בן זוגי לעתיד שהוזמן מצרפת כמומחה בהקמת בית חרושת לטקסטיל. בעלי ,סרג', שבמקורו היה קתולי התגייר לקראת החתונה".  אביו של סבי היה חבר במחתרת הצרפתית שנלחמה נגד הנאצים שכבשו את צרפת ונכלא במחנה מעצר בורכנוולד.
 
סבי וסבתי הגיעו לצרפת בעקבות עבודתו של סבי בשנת  1965, שם הם נשארנו ארבע  שנים לפני צאתם  למדגסקר."המפגש הראשוני עם צרפת היה די טראומתי מאחר ולא לפריז עיר האורות והתרבות הגעתי ,אלא, לעיר קטנה במערב צרפת. הצרפתית לא הייתה שגורה בפי וחיפשתי ספרים ועיתונים באנגלית ,אך, לצערי הרב לא מצאתי ובכורח הנסיבות התחלתי ללמוד צרפתית בעזרת קריאת ספרים עם מילון עברי- צרפתי לידי.
 
גרנו במרחק קצר מחוף הים האטלנטי, בקיץ הראשון נסענו לחוף הים ובשמחה רבה קפצתי למים, נעתקה נשמתי והרגשתי שאני על סף התקף לב משום שטמפרטורת המים הייתה בין 12 15 מעלות". "באחד מסופי השבוע הגענו לאי מעניין noirtmoutier שהתחבר בזמנו ליבשה רק בשעות השפל, שהתרחשו פעמיים ביום בלבד. כשרצינו לשוב לביתנו בשעות הערב, עברנו בכביש המחבר בין האי ליבשה . גאות הים החלה וגלי הים הקיפו אותנו כסוסים דוהרים העומדים לבלוע אותנו בים הסוער … כמעט וטבענו. היה עלינו להסתובב  ובקושי רב  לחזור לאי ולחכות לשפל הבא.
 
החיים במדגסקר
"בשנת 1970 סבי נקרא להקים בית חרושת במדגסקר. "בעלי, אני וילדנו טסנו למדגסקר, לגביי היה זה  ממש סוף העולם שמאלה". הפגישה הראשונה עם האי הקסום הזה הייתה הלם תרבותי מוחלט בעבורי. לא ציפיתי לראות אנשים הולכים יחפים, לבושים במעין יריעת בד העוטפת את חלציהם וכובע קש לראשם, בידיהם נושאים אשכולות בננות או פירות אחרים ואפילו תרנגולות הקשורות ברגליהם .
 
"בסופי שבוע נהגו לטייל באי ופגשו לראשונה חיות בלתי מוכרות שמוצאם מהאי בלבד. חלק מהחיות הטילו פחד על אמי ודודי. כך נתקלו בתנינים, למורים, זיקיות ענק וצבים ענקיים.לעיתים שטו בסירות קאנו קטנות באגמים בסביבות טננריב, בירתה של מדגסקר, על מנת להכיר טוב יותר את  המקומיים ותרבותם.
 
מוצאם של המדגסקריים המקומיים הוא: ערבוב של אינדונזיה, הודו, פיליפינים, אפריקאים סינים וערבים.  המקומיים חיו בבקתות בנויות על עמודי עץ מתוך חשש  ופחד משדים ורוחות שיחטפו אותם. "גרנו בבית מוקף בשדות אורז וכל בוקר היינו רואים את האיכרים מעבדים את שדותיהם ורגליהם שקועות בתעלות מים בוציות עד הברכיים המחזות הללו היו כל כך ציוריים שהשאירו עקבות חרוטים בזיכרוננו."
 
"פעם בשנה המקומיים היו מוציאים את מתיהם מהקברים, עוטפים אותם בתכריכים נקיים ולבנים, נושאים אותם על כתפיהם ומטיילים איתם בכפר, כדי שיהיו מעורים במתרחש בחיי הכפר"
 
החיים בחוף השנהב
שוב נקרא סבי להקים בתי חרושת לטקסטיל בחוף השנהב על מנת לספק תעסוקה למקומיים. העבודה בטקסטיל אינה דורשת מיומנות מיוחדת, כך שגם אנשים נעדרי השכלה מסוגלים היו לעבוד ולפרנס את בני ביתם. סבתי שאהבה מאוד את מדגסקר לא התלהבה בתחילה לעבור לחוף השנהב, בשל הלחות הגבוהה והחום הקשה. בחוף השנהב נרשמה ללימודים אקדמאיים באוניברסיטה מקומית. בד בבד רקמה קשרים חברתיים, בעקבותיהם קבלה הצעות עבודה בתחום העסקי . 
 
"בחוף השנהב החיים היו קלים ביותר. מוקפים היינו בטבחים  גננים, נהגים, מנקים, מפלות בילדים, כך שהיה לי חופש פעולה מוחלט להשקיע בעבודתי" . בחוף השנהב נקרא סבי לשמש כיועץ לשר התעשייה המקומי על מנת לעזור בפיתוח המדינה שהשתחררה מעול הקולוניזציה הצרפתית וזקוקה הייתה לעזרת מומחים בכל התחומים. עבודה זו הייתה מאד מאתגרת, משום שדרשה משאבים מרובים להקים תעשיות ותעסוקה למקומיים.
 
"בחופשות, נסענו לטיולים בחוף השנהב ופגשנו נופים ואנשים משבטים אתניים שונים. אנשי הדרום, שנקראים "אנשי הלגונות" מאחר ויש בדרום הרבה לגונות (זרוע ים שנכנסת ליבשה) הם עסקו בעיקר בדיג בסירות הבנויות מגזע עץ פשוט , אותו עיבדו אנשים בעבודה סיזיפית , על ידי הוצאת ליבת העץ מתוך גזע העץ." דתם של אנשי הדרום ברובם היא נוצרית אבל הם שומרים הרבה מאוד מנהגים אנימיסטיים. המורפולוגיה של אנשי הדרום היא מרובעים ושריריים. הצמחייה היא טרופית עשירה בשל מזג אוויר מאוד חם ולח. לכן, רוב הזמן חיו עם מזגנים. 
 
בצפון  השבט האתני העיקרי הוא סנופו. בני השבט גבוהים ורזים ומחזיקים בדת האסלאם. בזמן שהותנו בחוף השנהב האסלאם לא היה כה קיצוני כפי שהוא היום. כיום, באפריקה המוסלמים רוצחים ושורפים בני דתות אחרות ללא הנד עפעף.
 
בחוף השנהב נשארו סבי וסבתי כ-20 שנה .שנים אלה היו מלאות עשייה ועשירות בהיכרויות שונות ומשונות.סבתי פגשה אמונות שונות והקרבת קורבנות כגון: נוצות של ציפורים, לטאות מיובשות ,זנב של חזיר בר וכדומה . את הקורבנות הקריבו בכיכרות העיר למען קיום משאלות המאמינים, המבקשים מאליליהם בריאות , פרנסה והצלחה. היא פגשה מהנדס אפריקני שעבד כמנהל בחברת דלק שהאמין שדודו שחי במאלי (מדינה שכנה) הוא מכשף שרוצה לחסלו על ידי שליחת חרקים עם עוקץ ארסי . אנשים מלומדים מקומיים האמינו  על אף לימודיהם האקדמיים באירופה באמונות מקומיות של מכשפים והטלת עין רעה.
 
באחד הימים…יצאה סבתי מעבודתה בבית החרושת לטקסטיל בו עבדה ומצאה במכוניתה לטאה מיובשת ובה נוצות. בתחילה נבהלה מאוד ושאלה מומחה לפשר הדבר. נאמר לה שזה נעשה על ידי אחד העובדים המבקש לרכוש את ליבה.
 
בתום השירות בחוף השנהב בשנת 1990 חזרו סבי וסבתי לצרפת לעיר ניס שנמצאת בדרום צרפת בריביירה הצרפתית. באותה התקופה החלו לעסוק בתחביבים הקרובים לליבם והם מסעות בעולם ומשחקי ברידג' . במסעותיהם בקרו בארצות שונות כגון: הודו, תאילנד, נפאל רוסיה ,סרי לנקה, קניה ,שייט בספינת שעשועים , ברצלונה בספרד, קזבלנקה במרוקו ועוד. "בהודו ברגסטן , בערים הגדולות, התרשמנו מהארכיטקטורה הגרנדיוזית של המקדשים, הצבעים המרהיבים של בגדי נשים ( סארי). מהפילוסופיה של ההודים שמקבלים את החיים כפי שהם, בתקווה שבגלגול הבא יהיו להם חיים טובים יותר.
 
"התקשינו  לקבל את החברה המחולקת לקסטות (שיש חלק באוכלוסייה שהם בראש הפירמידה כמו הכוהנים במקדשים והלוחמים והטמאים בסוף הפירמידה)". נפאל נמצאת מצפון להודו. נפאל היא אחת מהמדינות העניות בעולם. ארץ יפיפייה השוכנת למרגלות רכס ההימליה. קטמנדו היא בירתה ובה  מקדשים מרשימים בארכיטקטורה שלהם. גילינו שם משהו מאוד מוזר, הם ממליכים מלכה אלה שבוחרים בה בגיל צעיר מאוד בין 5 ל 6 שנים לחייה ללא כל דופי בגופה, ילדה מושלמת. כולאים אותה בתוך ארמון בו היא נשארת עם אסור מוחלט לצאת ממנו עד בגרותה. תפקידה להופיע בחלון הארמון לפני המאמינים שסוגדים לה ובגיל 12, גיל ההתבגרות היא חוזרת למשפחתה ולחייה הקודמים. אין לה כל סיכוי להקים משפחה, כי על פי האמונה היא מביאה מזל רע. ביקרנו בשמורת טבע שנקראת שיטיואן, בה חיים הקרנפים האחרונים והנמרים ושם אף רכבנו על גב פיל ועשינו ספארי כדי לראות את הקרנפים והנמרים."
 
משוב של סבתא:
הרפתקה מופלאה עם נכדי, דן, שהראה התעניינות וסקרנות בחיי ובעברי להפתעתי הרבה משום שילדים בדרך כלל לא מתעניינים בחיי העבר של סביהם.עברנו 6 חודשים מעניינים בהם חזרתי לילדותי ולמחוזות רחוקים ומעניינים שהלהיבו את שנינו ולימדו את דן תרבויות שונות ומשונות. תוכנית הקשר הרב דורי, מחנכת ומעניינת ויוצרת קשר מיוחד בין נכדים לסבים.
 
משוב של דן:
היה לי מאוד כיף יחד עם סבתי , למדתי המון דברים חדשים ומעניינים עלארצות אחרות ועל החיים של סבתי למשל התחביב שלה לטייל בארצות אחרות והיה מאוד כיף.
תשע"ו 

מילון

כלניות
תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל קראו לחיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי "כלניות" על שם כומתותיהם האדומות.

ציטוטים

”בעלי, סרג', שבמקורו היה קתולי התגייר לקראת החתונה. “