מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המוזיקה בחיי

תמונה משותפת בפעילות של יום המשפחה.
תמונה מקונצרט בפרנה1961 .
סיפורים ואנשים אליהם נחשפתי דרך המוסיקה

שמי חמדה, את הסיפור המשפחתי העליתי באתר זה לפני כשנתיים כאשר נכדתי מיקה, עסקה בתכנית זו.

הפעם בחרתי לספר על התפקיד שהמוזיקה תופסת בחיי ובחיי משפחתי:

אני תמיד אומרת, שהמשפחה היא חיי ואילו המוזיקה היא החמצן שלי. לא היו לפניי מוזיקאים קלאסיים במשפחה, אבל גם מצד אמי וגם מצד אבי היו במשפחה אנשים הקשורים למוזיקה- מוזיקה יהודית, וליתר דיוק, היו חזנים – הסבא רבא שלי ודוד של אבי. המשפחות של שני הוריי הגיעו לארגנטינה מרוסיה בתחילת המאה ה-20 בעזרתו של הנדבן הברון משה הירש. הם התיישבו בעיירה מוזס ויל, שרוב תושביה היו יהודים, ונקראה 'ירושלים של ארגנטינה'. עד היום נקראים הרחובות הראשיים בעיירה מדינת ישראל ותיאודור הרצל.

למרות שהחיים לא היו קלים: אנשים שגדלו בעולם הישיבות היו צריכים עכשיו לעסוק בחקלאות, מבלי שקיבלו כל הדרכה – החינוך זכה לחשיבות רבה בעיירה. יש עד היום ספרייה מפוארת ובה מיטב ספרות העברית והיידית. היה בעיירה תאטרון ומחזות מוזיקליים הועלו לשמחת התושבים. וכן היה בית ספר יהודי ובית מדרש למורים עבריים. עד היום, אחד מבני דודיי גר בעיירה ועוסק בחקלאות.

לימים הוריי עזבו את העיירה לטובת העיר הגדולה. כאשר הייתי ילדה קטנה נשלחתי ללמוד בלט, ובהמלצת המורה נרשמתי ללימודי פסנתר. בסופו של דבר בחרתי בפסנתר ובנוסף לכך ביקרתי בשעות הצהריים בבית הספר היהודי כדי להתחבר לשפה ולהיסטוריה של העם היהודי. בגיל 9 הופעתי לראשונה בקונצרט פומבי בתאטרון עירי, פרנה.

אני בהופעה

מקונצרטים אלה נתרמו מגביות לטובת מדינת ישראל. הקהילה היהודית החמה בעירי ובערים אחרות בהן הופעתי תמיד נרתמה לא היסוס לטובת המדינה. מאז הופעתי רבות עד עלייתנו ארצה. ההכנסות ממכירת הכרטיסים הופקדו לטובת ישראל. חלק אחר מההכנסות נתרמו לבית חולים לילדים עם שיתוק ומוסדות ארגנטינאים שונים. באחד הקונצרטים, שהכנסותיו היו תרומה למגבית למען ישראל, זכיתי להכיר שליח של המדינה- לימים האלוף יצחק פונדק. לפני עלייתנו ארצה הופעתי בבואנוס איירס בקונצרט למען ארגון הנשים ויצ"ו. בסוף הקונצרט נגשה אליי גברת מבוגרת, מידידי המשפחה, והגישה לי שי – סיכה ששנים רבות קודם לכן יצר אביה שהיה צורף לרגל אירוסיה. הסיכה היפיפייה נמצאת ברשותי עד היום ויקרה לי מאד.

הסיכה שהוענקה לי

כאשר הוריי החליטו לעלות ארצה, הציונות וגל האנטישמיות שהתעורר בארגנטינה בעקבות חטיפתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן היו בעלי משקל בהחלטה לעלות. עתיד החינוך המוזיקלי שלי היה גם הוא גורם מכריע. עלינו בשנת 1962. בארץ לימדו אז מורים יוצאי מרכז אירופה, בעיקר מגרמניה והונגריה, מוזיקאים בעלי שם עולמי. ואכן, זכיתי לקבל מהם חינוך מצוין. בשנת 1963 עבדתי עם המלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ (בן זוגה של מורתי לפסנתר) על יצירתו "סויטה שמית". גם המלחין וגם היצירה הם אבני דרך במוזיקה הארצישראלית. לימים הופעתי בארץ ובעולם וזכיתי להפיץ יצירות מאת מלחינים ישראליים, חלקם ילידי הארץ וחלקם התקבצו מגלויות רבות. בין המלחינים שאת יצירותיהם ביצעתי: יחזקאל בראון, בן ציון אורגד, ורדינה שלונסקי, בנימין יסופוב ורבים אחרים.

אני מרגישה שזו זכות גדולה להפיץ את פניה היפות של התרבות הישראלית בארץ ובעולם. מאז היותי בת 19 אני עוסקת בהוראת מוזיקה ובתרפיה במוזיקה וגאה שכל כך הרבה מוזיקאים מעולים הם בני ארצנו.

הזוית האישית

חמדה- אושר גדול לחלוק בחוויות מחיי משפחתנו עם נכדי האהוב אסף שמחה שהתיעוד יישמר ויעשיר ידע של בני נוער.

אסף- היה לי מעניין ללמוד על ספור משפחתי, ודרך זה להכיר נושאים מתולדות העם והמדינה.

מילון

חזנות
חזנות הוא כינוי לקריאה של פרקי דת יהודית, בצורה מוזיקלית. החזן הוא שליחו של הציבור לומר ולשיר את פרקי התפילה. ב-200 השנים האחרונות, ובמיוחד באירופה, עלה מעמדו של החזן לדרגת אמן המבצע לחנים מקוריים המהנים את קהל השומעים, ויוצר אווירה של קדושה הסוחפת את המתפללים לחוויה עמוקה ומרגשת. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני תמיד אומרת: המשפחה היא חיי ואילו מוזיקה היא החמצן שלי“