מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הלם תרבותי

דוד ושני במפגשים
דוד מנגן בחלילית בצעירותו
מפגש בין חייל צה"ל פשוט לתרבות האנגלית הוויקטוריאנית

השנה היא 1964- אני מגויס לשרות סדיר. באותה עת הייתה פעילות שנקראה חילופי נוער בינינו לבין נוער באנגליה. קראו לזה "גשר" (1). הייתה מיועדת לגילאי י"א-י"ב אך מאחר והיינו הקבוצה הראשונה של בני קיבוץ כפר הנשיא, הוחלט שאנחנו נשתתף בפעילות זו. מאחר והייתי זקוק לשחרור מצה"ל כדי לצאת לחו"ל המתנתי בסבלנות מהולה בצפייה לאישור. האישור לא הגיע ועל כן יצאתי חזרה לצבא ביום א' לבסיס שלי במחנה שיבטה לקורס המ"כים (2) בו השתתפתי.

אחה"צ יצאנו לתרגול מחלקתי שהיה מסע של 20 ק"מ צפונה למקום שנקרא "קמפ אשרף" שם התארגנו למטווח לילה ושינה באוהלי סיירים. אני עומד להיכנס לאוהל שלי ושומע קריאה "אלמן למ"פ!" (3). "מה עשיתי?" אני שואל את עצמי אבל נגשתי והמ"פ (מיכה) שואל "אתה אמור לנסוע לאנגליה?". הסנטר שלי הגיע לרצפה כנראה אבל עניתי "כן"  והוא אמר לי "יש לך 6 דקות להגיע למשאית שנוסעת לבסיס". לקח לי 3 דקות והמשאית לוקחת אותי לבסיס. בבסיס כולם ישנים ואני אמור להחזיר ציוד. עזרה לי אחת הקשריות(4) והודיעה לי שבשעה 3:00 לפנות בוקר יוצא אוטובוס צבאי לכוון אשקלון. אני באוטובוס ושם לב שהנהג נוסע באיטיות מחרידה. לשאלתי, הוא עונה שהמנוע מתחמם והוא לא יכול לנסוע מהר.

יש לציין שאני עדיין לא באשקלון והאנייה שלנו יוצאת מנמל חיפה בשעה 10:00. כמו כן אין לי שום  דבר חוץ מהבגדים שעלי.

כיצד הגעתי לחיפה ממש לא זכור לי אבל מצאתי עצמי על מדרגות הדירה של הקיבוץ בעיר זאת כשאני תוהה מתוך שינה, מה יהיה? לפתע מופיעות לפני שתי דמויות מוכרות. אבא שלי ועוד אחד מהוותיקים כשבידיהם שתי מזוודות גדולות. לא זכור לי מה היה אבל בשלב מסוים מצאתי עצמי רחוץ ובידי דרכון קבוצתי ואני עולה בכבש האנייה. הגעתי לתאי ונרדמתי. התעוררתי רק אחרי קפריסין.

באנגליה התחלקנו לקבוצות ולפעילויות שבועיות שונות. עקב היותי בצה"ל בחרתי בפעילות של ניווטים שסקרנה אותי מאד, איך שזה עובד באנגליה. צורפתי לקבוצה של 4 נערים אנגליים והתחלנו ללכת. כל יום מישהו אחר ניווט והוא היה מוביל את הקבוצה. שמתי לב שהם היו עובדים לפי מצפן ולא התייחסו להרים או גבעות…. ביום האחרון אני הובלתי והלכתי לפי תוואי השטח. כל הדרך הם שאלו למה אני לא הולך לפי מצפן. ניסיתי להסביר שאמנם הדרך ארוכה במעט אבל קצרה בהרבה מבחינת הזמן ואמנם הגענו מוקדם מאד באותו היום.אפשר לומר שהם למדו משהו. בשבוע אחר התארחנו אצל משפחות אנגליות בלידס (5). אני התארחתי אצל זוג מאד מבוגר ומאד "אנגלים" מבחינת הנימוסים.

בארוחת הערב ישבנו ליד שולחן מאד ארוך בערך 5 מטר. אני בקצה בצד אחד. הוא בצד השני והיא בראש השולחן. כל הכלים היו מסודרים כמו בתכנית צבאית והכל היה מכוסה. בעלת הבית הרימה את המכסה הגדול שלידה ומתחתיו שלפה פעמון גדול. היא צלצלה בפעמון ופנימה נכנסה ה"משרתת" בלבוש כמו בסרטים, עם עגלה עמוסה באוכל. אני ניסיתי לחקות אותם בצורת האכילה כי לא הבנתי את החוקים. בסוף הארוחה קבלנו  כוס תה אנגלי כמו בספרים. המון כלים וכולם מכוסים ואני לא מעז לשאול היכן הסוכר.

בעלת הבית הבינה כנראה את הבעיה והחלה מרימה מכסה אחר מכסה כאשר לפני מתגלות צורות שונות ומשונות של סוכר: קוביות, גרגרים, סוכר חום, לבן וכו'…..בסוף התבייתי על סוכר הקוביות החום ונרגעתי. לאחר הארוחה ישבנו בסלון ועל השולחן הייתה מונחת חבילה של שוקולד נהדר. הושטתי ידי לקחת ובעלת הבית זועקת: "לא! אל תיגע!" נבהלתי. לא ידעתי מה עשיתי לא בסדר. היא הסבירה לי: "זה השוקולד של הכלב. אביא לך מהארון".

בלילה ישנת בחדר משלי ולבקשת בעלת הבית שמתי את נעלי מחוץ לדלת. בבוקר קמתי ולא מצאתי נעלים. אותה "משרתת" עברה במקרה במסדרון ושאלתי אותה. היא פנתה לחדר צדדי והוציאה משם את נעלי שהיו מצוחצחות עד כדי מצב של ראי. יצאתי מהבית לפגוש את שאר החבר'ה ודבר ראשון לכלכתי ביסודיות את הנעליים שרק לא יתפסו אותי עם נעלים כל כך מבריקות.

הטיול נמשך 7 שבועות. חזרנו ארצה ואני חזרתי לצבא ולסדרה בדיוק במקום שבו עזבתי.

הזוית האישית

שני: נהנתי מאוד להיות עם דוד ולחוות איתו את חוויותיו מהסיפורים שלו.

מילון

"גשר"
תנועת גשר ביו ילדי ישראל ובין ילדי אנגליה

תנועת מכי"ם
מפקדי כיתות בצה"ל

מ"פ
מפקד פלוגה בצה"ל

קשריות
חילות קשר בצה"ל

לידס
עיר באנגליה

ציטוטים

”"זה השוקולד של הכלב. אביא לך מהארון".“