מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הליטוף ברגל – ועוד חוויות מבית הילדים

דוגמה לינה משותפת זמנית
פלה משתתפת בתוכנית
ילדה נעלמה בשעת האזעקה כשחזרה קבלתי ליטוף ברגל

קוראים לי פלה שרון. ונולדתי בפולין בעיר וורשה ב1938, עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 אני עם ההורים ברחנו לרוסיה. היינו 6  שנים ברוסיה נדדנו בהרבה מקומות בשביל לשרוד היה חוסר אוכל חוסר דיור, וכל הזמן הזה אבא שלי היה בצבא רוסית. בשנת 1947 אבא שלי לקח אותנו לפולין, למדתי בבית ספר יהודי עד גיל 12. בבית ספר תיכון למדתי הנהלת חשבונות.
הגעתי לקיבוץ עין המפרץ בשנת 1957 עבדתי עם תינוקות מגיל 0-4 בבית ילדים שיתופית, שם הילדים היו מבלים את שעות היום ואת הלילה. קראו לזה "לינה משותפת" וכך היה בקיבוצים בעבר. תינוקות היו מגיעים לבית הילדים ושם היו גדלים יחד עם קבוצת הגיל שלהם. העבודה הייתה קשה אבל מעניינת הם ישנו שם וגרו שם. אני הייתי אחרית וכך עברתי הרבה חוויות עם הילדים שליוויתי אותם שנים.
 
יום אחד, הגעתי בבוקר לבית ילדים מצאתי בבית תינוקות תריסים פתוחים. כל הילדים אמנם שוכבים במיטותיהם אבל כול הבית היה מוצף מים, כולל כמובן הבגדים שהיו במים. ברגע ראשון לא ידעתי איך נסתדר, הלכתי הצידה ספרתי עד 10 בשביל להירגע וכך יכולתי לחושב ולתכנן. מצאתי עגלת תחפושות שלו התרטבה. אמרתי לילדים למצוא תחפושת  ולהתלבש. חילקתי להם מקלות גומי והתחלנו להוציא את המים. עבדנו מאוד קשה. כל חברי קיבוץ וכל ההורים שלהם ראו אותם עם תחפושות ושמחו על יום הפורים המיוחד, באמצע השנה. כל הילדים שהיום הם בני 40 , כאנחנו נפגשים ונזכרים את "יום הפורים" שהיה.  
זכורה לי עוד חוויה, הרבה פחות משעשעת. בששת הימים הייתה מלחמה. שני מטוסים הפגיזו על הקיבוץ שלנו, הייתה אזעקה היינו צריכים להיכנס למקלט. היה לחוץ גדול, וברגע זה גיליתי שחסרה לי ילדה מבין ילדי בית הילדים שלי. אני הייתי מאוד לחוצה, הייתי צריכה להיות עם הילדים, לא יכולתי לעזוב אותם. הרבה אנשים רצו מהמקלט לחפש את הילדה שנעלמה ולא מצאו אותה. כמובן כולנו היינו מאוד מודאגים. כעבור חצי שעה בערך הרגשתי ליטוף נעים ברגל. בהתחלה לא הבנתי מה זה. זאת הייתה הילדה שנעלמה. כל הזמן הזה היא התחבאה מתחת לספסל בפינה. איזו הקלה זו הייתה. עד היום כשאנחנו נפגשות, היא עושה לי את הליטוף הזה ברגל.
 
תשע"ה

מילון

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הלכתי הצידה ספרתי עד 10 בשביל להירגע וכך יכולתי לחשוב ולתכנן“