מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הכמיהה של בוז'ה לעלות לארץ ישראל

שלום בוז'ה עם התלמידים
שלום בוז'ה
אתם העתיד שלנו ואילו אנחנו העבר

שלום בוז'ה לטניק היום בן ה-94. הוא נולד באוקראינה שהיתה בזמנו תחת השלטון הפולני בשנת 1924 בעיר רובנו.

ימי ילדותו זכורים לו כימי שלום בין כולם, יהודים נוצרים כולם היו כאחד. לא זכורה לו אנטישמיות כולם חיו בשותפות וחיי אחווה. הוא זוכר שכילד בן 7-8, הזמינו מטעם בית הספר את המשורר חיים נחמן ביאליק שפנה לתלמידים וחייך אליהם.

בשנת 1941, הכל החל להשתנות ואמו שהייתה בהריון ביקשה ממנו לברוח, כדי להצילו. בוז'ה השאיר את כל משפחתו ויצא לדרך. אמו צדקה, כל המשפחה נספתה כולה כעבור מספר חודשים (מילים אילו נאמרו ע"י בוז'ה בכאב רב ובאנחה כבדה).

בוז'ה ברח לקייב והוא רק בן 17. תשוש ומפוחד הוא התיישב על ספסל, ראה אותו אחד מתושבי המקום וסייע לו להתחבא ומשם הוא ברח לאוזבקיסטן. הוא הצטרף לצבא הרוסי ונלחם נגד הנאצים. הוא קיבל שלל עיטורים על הצטיינו בצבא האדום הרוסי. הוא הציג בפנינו את הז'קט עליו נישאים שלל סיכות ואותות גבורה משירותו בצבא.

בוז'ה ניזכר שבאחד הקרבות הם הגיעו לפינלנד והם הורידו את בגדיהם בקור מקפיא והתפלשו בשלג, וזאת על מנת לחזק את עצמם.

שלום בוז'ה היום בבית האבות הלפרין באשקלון

לאחר שיחרורו מהצבא הרוסי, הוא היגר לארגנטינה שם הוא שימש כמורה ליידיש ועברית ואף כיהן כחבר מועצה (שם נחשב התפקיד כמו חבר כנסת) בסלטה – פרובינציה בארגנטינה.

בשנת 1948 עלה ארצה. בארץ הייתה לו חנות רהיטים ובנוסף לעבודתו הוא שימש כשליח מטעם "קרן היסוד". מידי שנה הוא טס מטעמם לארגנטינה, על מנת לגייס כספים ותרומות עבור מדינת ישראל. את הכל הוא עשה מתוך התנדבות ומסירות לישראל.

בוז'ה הוציא ספר בספרדית "ANTE LA PUESTA DEL SOL" ובו הוא מגולל את כל סיפור חייו. דיירי בית אבות אף מוסיפים ומעידים שהוא אחד האנשים הציוניים ביותר שיש במדינת ישראל וחבל שלא יודעים עד כמה הוא תרם והתמסר למדינה ובזכותו נתרמו כספים ועלו אנשים ארצה. השליחות היתה מפעל חייו והוא מוכר מאוד כאיש שפעל רבות למען ישראל.

השירה היא אחד האהבות הבולטות אצלו. בכל מפגש הוא שר בפנינו שירי ארץ ישראל וכתב קטעי אהבה רבים למולדת ולאשתו.

בוז'ה דובר חמש שפות במפגשים הוא נהג לשיר לנו בכל מפגש שירים ישראליים. במהלך כל מפגש הוא פנה לתלמידים במסר עד כמה חשוב שיר.

שלום בוז'ה עם התלמידים

הזוית האישית

המורה רחל בובליל: במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, אימצו תלמידי כתתי בבית הספר רותם את האזרחים הותיקים בבית האבות הלפרין באקשלון.

בוזה היה אחד האנשים הציוניים ביותר שיצא לי להכיר בחיי הוא חי את השפה את התרבות היהודית המורשת וזה ניכר בו בכל רמח איבריו הוא תמיד דיבר על העלייה בהערצה והניצוץ בעיניו היה בכל מפגש ועל הכמיהה שלו לישראל עוד מקטנות פועלו והישיגיו הרבים למען המדינה הינם חשובים ביותר. ראוי שסיפורו ושמו יופץ ברבים בכל מפגש. תמיד בבית הוריו הייתה כמיהה להגיע לפלסטינה. בוז'ה ביקש מהילדים תמיד ישמרו על זהותם היהודית ויהיו גאים במולדתם ובמורשתם ויהדותם.

מילון

יהודי רובנו
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, בעת שהוורמכט פלש לפולין, נכנס הצבא האדום למזרח פולין עד לנהר הבוג המערבי, בהתאם להסכמה עם הנאצים שהושגה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ווהלין סופחה לברית המועצות ורובנו נמצאה שוב בשלטון רוסי. רובנו ששימשה כבירה המנהלית של אוקראינה הכבושה (Reichskommissariat Ukraine) ובה שכן מטהו של המושל הנאצי (Reichskommissar) אריך קוך. בזמן הכיבוש הנאצי פעלו בעיר וסביבותיה גדודי פרטיזנים. ביניהם התפרסמו במיוחד מדבדב, מפקד הפרטיזנים, וקוזנצוב, סוכן ריגול, שהוכרזו כגיבורי ברית המועצות. ויקיפדיה

ציטוטים

”במפגש האחרון הוא פנה לתלמידים במסר "אתם העתיד שלנו ואילו אנחנו העבר"“