מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הכמיהה לעלות לארץ ישראל בראשית דרכה

"אשדוד ים" בשנת 1957
תעודת "אסיר ציון" של אב המשפחה
סיפורה של משפחה ציונית שעלתה ממצרים לחולות אשדוד

כשסבי, ניסים לוי, נולד קראו לו "בוב" אך כעלה ארצה נדרש ע"י הסוכנות היהודית לעברת את שמו על כן נקרא ניסים. הוא בנם של רגינה וסלם לוי, נולד ב- 28 באוגוסט 1946. על שם המשפחה לוי: הלוויים היו מבני שבט לוי משנים עשר שבטי ישראל.
 
סבי נולד באלכסנדריה שבמצרים, שם התגוררו הוריו טרם עלייתם ארצה. בביתו דיברו בשפה הצרפתית. אם סבי הייתה דוברת כמה שפות: ערבית, ספרדית, איטלקית, צרפתית ומעט יידיש. לאבי סבי קראו סלם לוי ז"ל, על שמו אני נקרא. לאם סבי קראו רגינה לוי ז"ל. סלם ורגינה הגיעו לאשדוד בדרך הים, דרך יוון מנמל פורט סעיד במצרים. אמה של רגינה הצטרפה אליהם, ויחד עם שני בניהם השתכנו באחד הפחונים של המעברה. העיר אשדוד היתה בחיתוליה. מים זורמים היו בבחינות מותרות, צריך היה ללכת מרחק רב כדי למלא מים בדוודים לצריכה היומית. המים הגיעו ממושב דתי בסביבה, ובשבתות נותק הזרם. אז הצטרכו להכין מלאי ליומיים. על חשמל רק חלמו לאור העששיות המלאות בנפט. פעם ביום הייתה חלוקה של קרח,נפט וחלב. בתור הארוך שהזדנב בחלוקה היה מפגש יומי שכונתי מאוד צבעוני – כולם אז היו חדשים מרומניה, פולניה, מרוקו ומצרים. גם השירותים היו אז מרוחקים מהבית. בלילות הסופה חששו שהרוח תעיף את הגגות – הכול היה ארעי.
 
סרט ראו אחת לשבוע, ברציף ההסתדרות – בית הקולנוע הראשון. סלם, אבי סבי, היה אסיר ציון שנכלא בכלא המצרי משום שאביו עסק בפעילות ציונית להעלאת יהודים מתימן ארצה. בשל גילו המתקדם של סב סבי, אבי סבי נכלא במקומו. הוא שהה בכלא המצרי כשנתיים ימים כשבבית חיכו לו אישה ושני בנים. פרנסה היתה אז בדוחק רב. אבי סבי עבד בעבודות דחק ובבניין. אם סבי הייתה פועלת הייצור הראשונה במפעלי רוגוזין. ימים ולילות נשמה טקסטיל. תחנת הכוח נפתחה באותם ימים בעיר, ואבי סבי הצטרף גם הוא לעובדים במשמרות. היו ימים שלא נפגש כלל. מזל שאמה של אם סבי טיפלה בילדים. לפני עלות השחר הסכימה אם סבי לאפות פיתות לילדים לארוחת הבוקר.
 
בשנת 1971 הומרצה אם סבי ע"י המזכירה הראשונה של ארגון אמהות עובדות באשדוד לעזוב את עבודת הייצור ולעבור לטפל בילדים. 15 שנים עבדה במה שמכונה כעת מעונות היום של נעמ"ת, הילדים הראשונים שעברו דרכה הספיקו להביא לה גם את ילדיהם לטיפול.
 
לימים, פתח אבי סבי חנות לממכר צרכי כיבוי אש בנוסף לעבודתו בחברת החשמל.
לסבי אח גדול ממנו בשנה וחצי ושמו גבי לוי. כמו סבי גם הוא נולד באלכסנדריה אשר במצרים. גבי יצא לגמלאות אחרי שעבד בנמל כמו סבי. שניהם התחילו לעבוד בנמל בשנת 1966. שניהם צמחו לתוך עולם הכדורגל וגבי הפך ברבות הימים לשופט מוכר וידוע.
 
סבי גדל בעיר אלכסנדריה אשר במצרים. כשהיה בן 11, בשנת 1957, עלה עם משפחתו ארצה. המשפחה עלתה על אניית עולים מן העיר פורט סעיד ועשתה דרכה ליוון ומשם לנמל חיפה. סבי ומשפחתו היו שותפים לבנייתה של העיר אשדוד. סבי למד בבית הספר הראשון שנבנה בעיר – "גאולים" אשר קיים עד היום. עד היום נמנה סבי עם תושביה של העיר אשדוד.
 
אשדוד בימי ילדותו של סבי הייתה רק חול וחול, מגרשי משחקים לא היו מנת חלקם של הילדים. לפיכך, הרבו לשחק בחול ולאלתר לעצמם משחקים. המשחק האהוב עליו במיוחד היה כדורגל. ברבות הימים היה אחד משחקניה של קבוצת הכדורגל הראשונה בעיר, "הפועל אשדוד".
 
אחרי "גאולים" המשיך לבית הספר התיכון. סבי לא המשיך בלימודים גבוהים, שכן הוצע לו לעבוד בנמל אשדוד מיד עם סיום בנייתו. 
 
עד היום סבי עובד בנמל אשדוד ובעוד מספר שנים ייצא לגמלאות.
 
בשנת 1965 התגייס סבי לצה"ל, ליחידת תותחנים, הוא נטל חלק במלחמת ששת הימים, ויום הכיפורים. סבי מספר כי מלחמת יום הכיפורים פרצה כשאמי הייתה בת שנתיים, באמצע הצום נשמעה אזעקה, מיד הדליקו את הרדיו על מנת לקבל פרטים, בכלי התקשורת ניתנה הסיסמה שקראה ליחידתו להתגייס. סבי מתאר מלחמה קשה עם קרבות עקובים מדם, למרות שבסופה ניצחנו.
 
סבי הכיר את סבתי על חוף ימה של העיר אשדוד. השנה הייתה 1969. הם התחתנו ב- 9 ב ספטמבר 1970. אמי נולדה שנה אחר כך. בחתונה לבש סבא חליפת חתן מהודרת, ונראה בה שמח ומאושר. בחתונה השתתפו בני משפחה וחברים רבים. אשדוד הייתה אז קטנה מאוד וכולם הכירו בה את כולם.
 
2015, תשע"ה

מילון

אסיר ציון
אדם שהושם במאסר בגלל פעילות ציונית

ציטוטים

”"החיים בימיה הראשונים של העיר אשדוד היו לא קלים אך מאושרים"“