מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הכוח של הוקרת תודה

יעל דוביניו
יעל בילדותה
סיפור חיי, משוויץ לארץ ישראל

אבא שלי עלה לארץ מרומניה בשנות החמישים. אימא שלי ילידת מצרים וכשגירשו את היהודים בשנת 1956, אחרי המון מקומות, היא עברה לשוויץ. בשוויץ היא פגשה את אבא שלי, שקיבל פרס מהטכניון וממשלת שוויץ הזמינה אותו לעשות דוקטורט בשוויץ. אבא היה מהנדס אזרחי. הם נפגשו במסיבת פורים בבית כנסת, התחתנו והקימו משפחה. כך נולדתי.

כילדים גדלנו כמו בגטו, כל הזמן ניסו לסגור אותנו, כי אבא שלי פחד שנהיה עם הילדים הלא יהודיים. בבית הספר היינו היהודים היחידים. נולדנו במקום לא יהודי, אבל רציתי להישאר נאמנה ליהדות וזה היה ממש קשה. תמיד שאלתי למה אנחנו לא גרים בישראל ואבא כל הזמן אמר: "כשאני אקבל דיפלומה נוכל לעבור."

עשיתי תואר בעיצוב גרפי ובמסגרת הלימודים בכל הזדמנות שהייתה לי טסתי לישראל. כשהתקרבתי לסוף הלימודים, שנמשכו חמש שנים, הלכתי לסוכנות היהודים ונרשמתי לאולפן, וכך הגעתי לישראל.

בכל יום, כשהייתי נוסעת ברכבת בדרך לבית הספר, אחד מחבריי מהכיתה כל הזמן אמר לי: "את חייבת להכיר את הבחור הזה, הוא גאון, נחמד ומדהים." אבל לא רציתי להכיר אף אחד, רק רציתי לעבור לישראל. באחד הימים כשהייתי בכיתה וסידרתי את הדברים שלי הבחור עבר במסדרון והבנתי שזה הוא. יצאתי למסדרון ושאלתי: "האם זה אתה, החדש?" והוא אמר "כן, קוראים לי ניקולאי." כל הלילה לאחר מכן לא הצלחתי לישון, התאהבתי בו.

יום אחרי כן בבית הספר דיברתי אתו וגיליתי שהוא גרמני. חשבתי לעצמי שאני לא יכולה לדבר אתו וזה היה נורא. לא רציתי לספר לאבא שלי על כך כי הוא היה ממש קשוח ופחדתי. עליתי לארץ בלי ניקולאי ועם לב שבור.

 

האהבה מנצחת

באולפן רזיתי 12 קילו וממש סבלתי. אני מאוד רגישה ותמיד היה לי קשה. אחרי שנה וחצי חזרתי לשוויץ כדי להגיד לאבא שלי שאני רוצה להתחתן עם ניקולאי. אבא שלי גירש אותי ולא ראיתי אותו שנים אחר כך. כל הזמן ניסיתי להסביר לו למה, אבל הוא לא הבין. לא כעסתי עליו, הבנתי אותו, אבל זה היה עצוב.

חזרתי לירושלים. ניקולאי סיים את הלימודים. רצינו להתחתן, אבל הייתי צריכה להתחתן נישואים אזרחים כדי שמדינת ישראל תקבל אותנו כזוג. כך ניקולאי קיבל תעודת זהות ועבד. ממש סבלתי, כי בישראל הייתי עם מישהו לא יהודי וגרמני, אבל בסופו של דבר הבנתי שאהבה מנצחת, אהבה יכולה לשבור מחיצות, דעות, עקרונות. אני לא יודעת איך עברתי את זה כי כולם היו נגדי.

 

ארבעה ילדים

נולדה לנו הבת הראשונה שלי. היה לנו קשה מבחינה כלכלית, אבל תמיד המשכתי בעקבות הלב. גם לניקולאי היה קשה, אבל הרגשתי בלב שאני צריכה להישאר. גרנו בירושלים, אחר כך עברנו לתל אביב ובקיסריה קנינו דירה קטנה בשכונה שלוש.

אחרי שהילד השני נולד ביקשתי מאבא שלי לבוא אליו לשוויץ כדי להכיר את הילדים. ראיתי שזה היה לו קשה, אבל הוא קיבל אותנו מאוד יפה. הוא ניסה מאוד להיות אבא מבין, אבל הרגשתי שזה היה לו קשה. ביקשתי ממנו גם להכיר את ההורים של בעלי והא הסכים אפילו לארח אותם.

בהיריון השלישי ביקשתי מהם לבוא. אני זוכרת שילדתי את הבת שלי מרים והוא ממש שמח כי קראתי לילדיי בשמות מהתנ"ך, לכבודו. אחרי הלידה הם באו לבקר אותי בקיסריה, הוא נכנס וראיתי מסביבו הילה, ממש פחדתי, שאלתי אותו אם הוא בסדר ושאלתי את חברה שלי אם היא גם ראתה את ההילה והיא ראתה. שבוע אחרי זה הוא נפטר. הייתה בתוכי תחושה של חיים ומוות, הבת שלי נולדה ואבא שלי נפטר. זה היה מבית היולדות לבית הקברות.

כשהייתי בהריון עם הילד הרביעי עשיתי חישוב ואמרתי לאימא שלי שאני חושבת שהתינוק ייוולד בחודש הלידה של אבא שלי. אני בחודש התשיעי, התחלתי לקבל צירים והבנתי שזה היה יום ההולדת של אבא שלי, 11 במרץ. הבנתי את זה רק כשהגעתי לחדר הלידה. אמרתי למיילדת שזה יום ההולדת של אבא שלי. הגיע הערב והיא אמרה לי שאם אני רוצה שהילד ייוולד ביום הולדת של אבא שלי אני חייבת להזדרז, בצחוק כמובן. הוא נולד ב23:55 וגם ביום שישי כמו אבא שלי. קראתי לו בשם של אבא שלי.

 

תודה

אחרי כמה שנים ממש סבלתי, הרגשתי חולה, אבל כל רופא שהלכתי אליו אמר שאני בסדר גמור, אז הלכתי לרב, שלצערי אני לא זוכרת את שמו, והוא אמר לי שאני סובלת בפנים ושאני צריכה לנוח. אז נחתי. עברתי מסע פנימי והבנתי את הכוח של הוקרת תודה. התודה היא גם לקושי, לכאבים ולדברים הקשים. סובלים, אבל מתגברים ואומרים תודה על המכשול, כדי להראות לנו עד כמה אנחנו חזקים וסבלניים כלפי עצמנו וכלפי לאחרים.

בשנים האחרונות התנדבתי כעוזרת לידה.

 

הזוית האישית

יעל: הרגשתי בנוח לספר לאלינור את הסיפור שלי ואני אוהבת לספר ולהעביר הלאה. עכשיו יש אנשים נוספים שמכירים את הסיפור שלי.

אלינור: היה לי מאוד מעניין וזה סיפור שלא שמעתי עוד במסגרת הרב דורי.

מילון

גטו
שכונה או רובע של יהודים מגודר בחומה ומופרד משאר האוכלוסיה בתקופות שונות

ציטוטים

”הבנתי את הכוח של הוקרת תודה“