מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

היציאה השמימית והנסית מגרוזיה

סבתא שמחה
הנכדה חייקי
לפתע הגיע ראש הק.ג.ב. הוא עצר, הביט באבי ושאל. "מי זה הזקן הזה שעומד מאחוריכם"?

שמי שמחה מושאשוילי ואני סבתא של חייקי אוחיון.

נולדתי בגרוזיה (גאורגיה) בעיר קולאשי להוריי יעקב ושרה מיכאלשוילי בשנת 1957.

גרתי בשכונה בין גויים. אבל הייתה לנו קהילה יהודית נפרדת, שקיימו חיי תורה ומצוות בהידור. ליד ביתנו היו הרבה עצי פרי, מיוחדים ותמיד נהנו לאכול מהם. בתקופת ילדותי למדתי בבית ספר ממשלתי בין גויים. היה אתגר עבורנו לשמור את השבת. הילדות שלי זכורה לי, כילדות נעימה לכל דבר, ידענו מה אנחנו עושים. תמיד סיפרו לנו הכל, והיו לוקחים אותנו לכול מקום. הייתה לנו משפחה מאוד שמחה, גרנו כולם אחד ליד השני. היו לי הרבה חברות בגרוזיה: חוה מיכאלשוילי, לאה דווראשוילי ציפורה מיכאלשוילי, רבקה טטרושוילי, חנה מיכאלשוילי.

התנאים הכלכליים בגרוזיה לא היו פשוטים, המחיה הייתה מצומצמת. אבא שלי היה יוצא מהבית ביום ראשון עד ליום חמישי, ונוסע רחוק לצורכי פרנסה.

סבי חכם שבתאי, היה תלמיד חכם גדול ולפרנסתו עבד כסנדלר. הוא היה מלמד תלמידים תורה בסתר – במחתרת. לצערנו, הוא נתפס על ידי השלטונות הקומוניסטים, שאסרו על למוד התורה. סבי נלקח למאסר למשך 14 שנה. בעקבות המרדף הקשה של השלטונות על משפחתנו, אבי החליט שהוא חייב לעלות לארץ ישראל ארץ הקודש.

קבלת אישורי היציאה מגרוזיה

העלייה לארץ הייתה רצופה בניסים מופלאים. כל סיפור העלייה לארץ  הסתכם בשלושה שבועות.

בתקופת שלטון הקומוניסטי, נאסר גם לשלוח מכתבים לארץ ישראל. למרות זאת פעלנו בערמה, כאשר הדוור וכן גורם נוסף באנשי המשטרה, קיבלו שלמונים (כסף) של מעט רובלים, ותמורתם הם היו מצניעים את דבר שליחת המכתבים לישראל.

עד שהדבר נודע במרתפי הק.ג.ב, כי אנחנו מתכתבים באופן רצוף עם משפחתנו מישראל. לאחר מספר ימים, באופן מפתיע למדי, אבי קיבל מכתב רשום על ידי ממשלת ישראל ובה ויזת כניסה לארץ הקודש. הציעו לנו לנסות את מזלנו, במשרדי הממשלה בעיר הבירה טיביליסי. על אבי ובן דודי הוטלה המשימה. הם נסעו והדרך עברה בהצלחה. שם הם מילאו את הטפסים ביעילות. ועכשיו היו צריכים לחכות שבוע ימים לקבלת הטפסים והאישורים.

בתום השבוע הם הגיעו בשנית אל עיר הבירה. הם נכנסנו לבניין בשעה 8:30 בבוקר. אבי ראה אנשים רצים מפוחדים ומבוהלים. בשעה שלוש בדיוק התייצבו בשערי המשרד שלושה אנשים, והושיבו כעין בית דין. תורו של אבי הגיע, הם נעמדנו מול השלושה בפחד.

הגדול שביניהם ישב באמצע. "מה אתם רוצים". הוא שאל בפנים קשוחות ומטילות אימה. "באנו הנה" , השיב אבי בקול רועד, "אבי חכם שבתאי מיכאלשוילי קיבל היתר כניסה למדינת ישראל, באנו לבקש היתר יציאה מגרוזיה ולעלות לארץ". הגדול שבחבורה דפק בחוזקה על השולחן ואמר: "אני לא מאמין למראה עיני, אני חי פה בעיר טיביליסי שנים, ולא היה אדם שביקש לצאת, ועוד לישראל? אתם עומדים פה מולי וללא שום פחד? מבקשים לצאת לארץ ישראל? לא יקום ולא יהיה". הוא צווח באותם רגעי אימה, כשמול אבי יושב איש הק.ג.ב הענק והאימתני מהפך בראשו מה לגזור? לפתע הגיע ראש הק.ג.ב האחראי על כל האזור. הוא עצר, הביט באבי ושאל. "מי זה הזקן הזה שעומד מאחוריכם"?

אבי הביט לאחור , ולא ראה דבר "אני לא רואה דבר", השיב לו אבי. "הנה שמו של אבי ואני רק רוצה לבקש היתר יציאה עבורו. "אמר לו אבי בתמימות, "אתה משקר" הוא אמר. "אני רואה אדם מאחורייך אדם זקן ונכבד, כיצד אתה אומר לי, שאינך רואה איש?".

ואז נזכר אבי בסיפור אתונו של בלעם, כאשר בלעם בעצמו לא ראה את המלאך המכה באתון. רק האתון זכתה לחזות בדמותו. הרי שלפני נס גלוי, וודאי אותו גוי מנהל הק.ג.ב זכה לראותו את פניו של הרבי .

לפתע המנהל פנה אל אבי ואמר: "תן לנו את הניירות שלכם, את כולם". בשאלון היה סעיף למלא, היכן  אנו רוצים לגור? אבי בכוונה לא מילא. ואז המנהל שאל. "היכן חפצים אתם לגור"? "בכפר חב"ד", ענה לו אבי. "מדוע לא בתל אביב, עיר הבירה של ישראל"? אבי לא ענה לו. "איך אתם יודעים מה זה כפר חב"ד בכלל". שאל אותו המנהל "קראתי בעיתונים על חב"ד" השיב אבי. "האם אתם מקבלים מכתבים מישראל? האם יש לכם קשר עם ישראל"? שאל המנהל. "אנחנו מקבלים מכתבים מישראל, מקרובי משפחה, שיש לנו שם" ענה אבי. "האם הם שייכים לאנשי חב"ד"? שאל המנהל שוב. "איני יודע עם קרובי משתייכים לחב"ד, אנו מתכתבים עמם רק עקב העובדה שהם קרובנו". ענה אבי. המנהל פנה אל מזכירו, ואמר "תוך שבוע ימים, אני רוצה שכל הדרכונים שלהם יהיו מוכנים". שאר הנוכחים בחדר הנהנו בהסכמה. "אני לא רוצה לראות אותם עוד" צעק המנהל. אבי נשא בליבו תפילה לבורא עולם. הם יצאו מהבניין, עם כל הטפסים הנדרשים, ויצאו לדרך. בדרכונים אותם קיבלו, היה רשום זמן יציאה מגבולות המדינה: תוך 3 חודשים.

המסע לארץ הקודש

ברוך ה', ביום כ"ה בסיוון תשכ"ז, יצאנו ממחוז קולאשי. נסענו עד סמטרדיה, לאחר מכן נסענו, מסמטרדיה למוסקבה ברכבת ישירה. ממוסקבה נסענו 3 ימים לווינה. טסנו במטוס מווינה לוונציה. מוונציה לישראל עלינו לאנייה שהפליגה לנמל חיפה  בארץ ישראל. הפלגנו מיום שישי עד יום שלישי. זכור לי במהלך ההפלגה,  בשבת בבוקר התחוללה סערה חזקה בים. הורו לנו ללבוש חגורות הצלה למקרה שיקרה אסון. כולם נבהלו, הילדים הקטנים לא הבינו מה קורה. הם שאלו את הוריהם, הם אמרו להם שיתפללו לה'. אני הייתי בין הילדים. ראינו את המבוגרים שיודעים לקרוא קוראים תהילים. ואנחנו בליבנו נשאנו תפילה לה' שדרכנו תעבור בשלום! כעבור חצי שעה, פסקה הסערה. כולם הודו לה'. ברוך ה' הדרך עברה בנעימים. הגענו לנמל חיפה בשלום!

ההתאקלמות בכפר חב"ד

כשהגענו לכפר חב"ד, הכפר היה נראה כמו עיירה קטנה של יהודים. אנשי הכפר באו לקבלנו, אנחנו התרגשנו מאוד, ברוך ה' התרגלנו לכפר. כשהגעתי לגיל 12, ערכו לי את הבת מצווה בביתי, רק עם החברות . אמרתי דבר תורה לאחר מכן, נטלנו ידיים, אכלנו פרוסת לחם עם ממרח וירקות, הייתה עוגה וקצת ממתקים. כך חגגתי את ה"בת מצווה" שלי.

כשהגעתי לגיל נישואין התארסתי, בגיל 19 וחצי. חתונתי הייתה מאוד מרגשת. כל תושבי כפר חב"ד הגיעה לחתונה. פעם היו מזמינים, אוטובוס וכולם היו עולים ומגיעים לחתונה. החופה הייתה מאוד מרגשת, הריקודים היו מאוד שמחים . זה היה גם חתונה מאוד מרגשת בגלל שזו הייתה החתונה השנייה מכל החברות.

כעבור שנה נולדה לנו בת ראשונה. אחריה נולדו לנו עוד 6 בנות, ובן, השמחה הייתה גדולה. כיום אני סבתא ל 29 נכדים, מקסימים ומקושרים לרבי!

הזוית האישית

הנכדה חייקי: תודה לך סבתא על החומר הנרחב והמרתק על המשפחה הנפלאה.

מילון

ק.ג.ב.
הוועדה לביטחון המדינה של ברית המועצות (ברוסית: Комите́т Госуда́рственной Безопа́сности‏[1], בראשי תיבות: ק.ג.ב.) היה הארגון החשאי שהופקד על בטחון הפנים של ברית המועצות, שהחליף שמות רבים במהלך קיומו. הארגון הוקם בשנת תרע"ח בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה כאשר המפלגה הבולשביקית השתלטה על המדינה, והתקיים עד לפירוקה הסופי של ברית המועצות בשנת תשנ"ב.

שלטון קומוניסטי
עם קומו, החל השלטון הקומוניסטי בהטלת הגבלות על הפצת יהדות ברוסיה, נאסר לחנך חינוך יהודי ליותר משלושה ילדים ביחד והוטל חוק חינוך חובה בבתי ספר הממשלתיים, בתי כנסת ומקוואות נסגרו על ידי השלטונות והשחיטה הכשרה נאסרה. לצורך אכיפת החוקים הללו יסד הג.פ.או. (המשטרה החשאית של רוסיה[11]) את היבסקציה (המחלקה היהודית) שהורכבה מיהודים שירדו מהדרך וניסו בכל דרך לרדוף את מוסדות הדת, הללנו סתמו מקוואות, נעלו בתי כנסת, ריגלו ועקבו אחר כל מוסדות הדת על מנת לאסור את החסידים שהפעילו את השרותים הדתיים, אלו שנאסרו נגזרו עליהם שנות גלות רבות בסיביר עם עבודת פרך, ואלו שנחשבו ל"מסוכנים" יותר הוצאו להורג. אדמו"ר הריי"צ שלח שלוחים לכל מקום אפשרי על מנת לפתוח "חיידרים" מחתרתיים בעלי חינוך יהודי, כמו כן הזהיר את כל יהודי ברית המועצות שלא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים עקב הסכנה הרוחנית העצומה שבדבר למרות סכנת עונשי מאסר וגלות חמורים שהטילו השלטונות על אלו שעברו על החוק, כן פתח רשת ישיבות מחתרתיות בערים רבות בברית המועצות. בתקופה ההיא הוטל "מסך הברזל" שמנע כל אפשרות לעזוב את ברית המועצות.

ציטוטים

”כל החיים חיינו את הרבי ונמשיך לחיות אותו! מודה לה' שילדיי ונכדיי ממשיכים בדרך זו.“