מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילד שניצל מחטיפה היום סבא לנכדים

שולמית ונרקיס בבית התפוצות
רחוב בכרם התימנים
סיפור חיי שולמית ושדי, ילדות, עלייה, מעברה והתבגרות

על עצמי
שמי הוא שולמית ושדי אני ילידת תימן שנת 1946.שמה של אמי שרה ז"ל ואבי סעדיה ז"ל.
הינו 10 אחים במשפחה. בשנת 1949, עשיתי עליה לישראל. עלינו למעברת ראש העין. שם גרנו במעברה באוהלים.
בבית ספר היסודי למדתי בבית ספר ממלכתי דתי רמב"ם. ובתיכון לא למדתי. הייתי חברה בתנועת הנוער העובד מגיל 10 עד גיל 16. אני אם ל- 5 ילדים וסבתא לשישה נכדים מקסימים.
 
זיכרונותיי
 
הזיכרון הראשון שלי, משנת 1949, כשהייתי בת 3 אמי הייתה בהריון לילד השביעי במספר.  הגענו למעברת האוהלים בראש העין, לכל אוהל הכניסו שלוש משפחות. היה זה חורף קשה והיה המון בוץ. האוכל היה דל (הימים היו ימי צנע), את האוכל היינו מקבלים בעזרת תלושים, קראו לזה תלושי מזון.
אמא שלי ילדה את אחי באוהלים בתנאים מאוד נחותים. אמא שלי כבר הרגישה ושמעה שהתחילו לקחת תינוקות ולא מחזירים אותם למשפחות. היא שמעה במרחצאות של הנשים והיא ראתה נשים בוכות והן סיפרו לה על זה שנעלמו להן הילדים ולקחו אותם ואמרו שהם חולים והם מתו ואז אמא שלי הבינה. היא ילדה  בבית ולא בבית חולים בשביל שלא ייקחו את אחי הקטן.
איך ידעו בבתי חולים שידעו שיש ילודה באוהלים?
כי היה ביקור אחיות באוהלים אצל כל המשפחות. האחיות היו מבחוץ טובות ונחמדות והיו רוכשות את אמונם של העולים והאימהות. הן היו מבקשות לקחת את התינוקות לבדיקה שגרתית והבית חולים היה בקרבת מקום של האוהלים והיה שם גם ביתן אנגלי והיו מאשפזים את הילדים. אחי התינוק היה בן חודש ואחות באה לאוהל היא באה לדבר עם אמא שלי וניסתה להסביר לה שהוא צריך לקבל טיפול בבית חולים אמא שלי לא הבינה אותה בדיוק כי היא לא ידעה עברית טוב.
 
בסוף אמא שלי הכניסה אותו לבית החולים אבל אמא שלי לא הייתה בטוחה ושקטה בזה. היא אשפזה אותו יום ונשארה שם לשמור עליו אבל הם סילקו אותה אחר הצהריים ואז כשהיא חזרה לאוהל היא הבינה שמתחילים להתלחשש ולדוד שלי לקחו שני ילדים תאומים. היא גייסה את אחי הגדול והיא סיפרה לו את הסיפור שהתחילו לקחת ילדים וכל הנשים התחילו לבכות באוהלים מחוסר ידע ומעשה והיא ביקשה ממנו עזרה.
 
הוא גייס עוד שני חברים שלו ואז הם התארגנו בלילה ללכת להציל אותו. היה שומר אחד בלילה בחוץ אחד דיבר עם השומר והסיח את דעתו והשני היה מאחורי הבניין והוא חיכה מתחת לחלון שאמא שלי תעביר לו את אחי התינוק. אמי בקשה להיכנס בשביל להניק. היא נכנסה פנימה היה לה של רחב בשביל לכסות את אחי היא הסתירה אותו והעבירה אותו אל מחוץ לחלון לקרוב המשפחה וככה אמא שלי יצא והם חזרו אל האוהל.
 
למחרת האחות באה ותחילה לבכות ושאלה איפה הילד ואמא שלי עשתה פרצוף של לא יודעת והחביאה את הילד. כעבור 4 שנים הוא כבר היה בגן והיא פגשה את האחות שרצתה את הילד, אמא שלי כבר ידעה עברית והיא אמרה לה : "זה הילד ההוא שניסתם לחטוף אותו". הילד הזה היום הוא סבא ל 3 נכדים והוא אבא לחמישה ילדים.
 
את סבא של נרקיס הכרתי בשנת  1965 הכרתי אותו בתל אביב דרך אחותי. אמא שלו הייתה חברה של אחותי ותוך חצי שנה התחתנו. הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה אצל אחותי ויצאנו לקולנוע ומאז התחברנו. נישאנו ב1966 גרנו בכרם התימנים הבן הבכור נולד בשנת 1968. 
 
בעיקר מה שעשיתי היה הדאגה לילדים. הייתי חברה בוועד ההורים ופעילה, בכל מיני אירועים וטיולים של בית ספר. בשנת 1984 יצאתי לעבוד בליטוש יהלומים, למדתי 8 חודשים ואז עבדתי במפעל עם מכונות אוטומטיות. אחרי 10 שנים של עבודה ביהלומים  החלפתי עבודה. עברתי לעבוד בעיריית תל אביב כסייעת בגני ילדים. לפני מלחמת המפרץ עבדתי כממלאת מקום בארבעה גנים ואז אחרי תקופה של 4 חודשים פרצה מלחמת המפרץ ועבדתי במוקד כטלפנית ואז עברתי לעבוד כסייעת בגן קבוע למשך 22 שנה עם אותה הגננת.
 
פרשתי מעבודתי בעיריית תל אביב, בספטמבר 2013 עכשיו אני גמלאית וניהנת מהנכדים ומהילדים. בילדותי אני זוכרת שהייתי מאוד מפונקת, קיבלתי אהבה מאחיותיי ואחי ובעיקר מאבי שתמיד פינק אותי. במשך ילדותי והתבגרותי רוב הזמן התגלגלתי לאותם המקומות עם אותם האנשים. כולנו היינו ביחד בגן, בשכונה, בבית ספר ובתנועה. גדלנו ביחד כמו משפחה.
 
 סבתא ונרקיס בבילוי משפחתי
 
העשרה
כרם התימנים: " כרם התימנים היא שכונה הממוקמת בדרום-מרכז תל אביב, בין הרחובות אלנבי, גאולה, הכובשים והכרמל. בבתיה הראשונים אשר נבנו מצפון לעיר יפו בשלהי המאה ה-19 התיישבו יהודים שהגיעו לארץ מתימן בגלי עליית אעלה בתמר (1881-1882).‏ היא מאחת־עשרה שכונות מגורים נפרדות שנבנו לפני "אחוזת בית – תל אביב" "בין השנים 1903 ו-1909".‏ בתרפ"א (1921) הצטרפה השכונה, עם שכונות יהודיות נוספות, לתחום העיר תל אביב."
תשע"ה  

מילון

תלושי מזון
תלושי מזון הינם כרטיסים אשר מחלקים לכל משפחה לפי מספר הנפשת בה. תלושי המזון הוא כמו כסף שאתה נותן ומקבל עבורו אוכל

כרם התימנים
כרם התימנים היא שכונה הממוקמת בדרום-מרכז תל אביב, בין הרחובות אלנבי, גאולה, הכובשים והכרמל. בבתיה הראשונים אשר נבנו מצפון לעיר יפו בשלהי המאה ה-19 התיישבו יהודים שהגיעו לארץ מתימן בגלי עליית אעלה בתמר (1881-1882).‏[1] היא מאחת־עשרה שכונות מגורים נפרדות שנבנו לפני "אחוזת בית - תל אביב" "בין השנים 1903 ו-1909".‏[2] בתרפ"א (1921) הצטרפה השכונה, עם שכונות יהודיות נוספות, לתחום העיר תל אביב.

ציטוטים

”ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני ברת מזל שזכיתי למשפחה תומכת.“