מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדים הראשונים בעין שרה

מהמפגשים בכיתה
סבתא יעל בת 5 בערך
הפגישה של ילדי הקיבוץ עם הבריטים

שלום, שמי יעל. נולדתי בשנת 1941 והסיפור שאספר התרחש בשנת 1946 בקיבוץ עברון שליד שכונת עין שרה בנהריה.

חברי הקיבוץ התאספו בחוף הים של נהריה, הם עבדו בבניה ובחקלאות. איש יהודי עשיר בשם ליברמן החליט למסור את האדמות שלו באזור זה לחברי הקיבוץ, כדי שיעבדו את האדמה וישמרו עליהן. חברי הקיבוץ בנו על השטח צריפים ואוהלים לכל החברים. מדינת ישראל עוד לא הייתה קיימת אז, והבריטים שלטו במדינה.

לאט לאט נולדו ילדי הקיבוץ הראשונים וביניהם אני.

בשל חוסר בתנאים גידלו אותנו בקבוצה ובזמן שהורינו עבדו בעבודות המשק, היו מטפלות שטיפלו בנו. פעמים רבות הלכנו עם המטפלות לטייל לחוף הים מכיון שהוא היה קרוב. יום אחד יצאנו לטיול והלכנו לאורכו של הכביש. פתאום שמענו צפירות של מכוניות. כולם הסתכלו וראו מכוניות אנגליות עם חיילים אנגלים נוסעות לכיוון נהריה וצופרות. כשהמכוניות עברו על-ידנו הם זרקו עלינו אבנים. אנחנו בכינו ונבהלנו, מיהרנו להסתתר מאחורי המטפלות. כשהמכוניות חלפו לכיוון נהריה מיהרנו אל השביל לראות מה זרקו עלינו – וראינו שאלה חבילות של מסטיקים. אז, בתקופה זאת, עוד לא היו בארץ מסטיקים, ואנחנו לעסנו אותם בהתלהבות והבנו שהחיילים האנגלים רק רצו לגרום לנו הנאה.

המטפלות הציעו שנחזור לגן שלנו בעין שרה ונחלק גם לילדים האחרים מסטיקים והשמחה הייתה גדולה מאוד.

הזוית האישית

ענבר: היה לי מהנה להיפגש ולשמוע סיפורים מסבתא. למדתי דברים חדשים שעוד לא ידעתי. אני מאחל לסבתא שלי בריאות, אושר והנאה.

מילון

לעבוד את האדמה
לגדל יבול.

עֶבְרוֹן
עֶבְרוֹן הוא קיבוץ ליד נהריה המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי. נקרא על שם היישוב המקראי עברון ששכן בנחלת שבט אשר. הוקם ב-1936 על מגרש בן דונם ורבע בנהריה, על ידי קבוצה של כ-30 חברי השומר הצעיר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאט לאט נולדו ילדי הקיבוץ הראשונים ביניהם - אני“