מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדות של סבא וסבתא – עולמות שונים

סבתא וסבא וניר בתכנית
סבתא וסבא
הרבג'ו שמייר וגרשונוביץ שרה נולדו במקומות ובזמנים שונים,זהו סיפור ילדותם.

כשסבא שמריהו נולד בתאריך 23.12.1930 בעיירה סאוון שבחבל מולדביה, שבצפון מזרח רומניה – הוריה של סבתא שרה עדיין חיו בנפרד בפולין: סבא רבתא יעקב גרשונוביץ בעיירה ראווה מזוביצק שליד לודג' וסבתא רבתא הדסה בראון בפראגה , פרבר של וורשה הבירה.
סבא היה הילד השביעי שנולד למשפחת הרבג'ו יצחק, בעזרתה של מיילדת שהגיעה לביתם החד קומתי לאחד משלושת החדרים בו שכבה האם אנה. הבית פנה לרחוב הראשי ומולו השוק של העירה. התקופה היא שנות המשבר הכלכלי העולמי 1929-30 בו איבדו אנשים רבים את כספם ורכושם.רוב תושבי העירה סאוון היו יהודים ו-90% מהם בעלי- מלאכה עניים. בתקופת המשבר לא הגיעו איכרי הסביבה לקנות בעיירה ולכן לא נמצאה פרנסה לבעלי-המלאכה. סבא שמריהו זוכר את אביו החייט עומד בפתח ביתו שפונה לרחוב ומחכה לאדם שיעבור ויוכל להציע לו לתפור את בגדיו. 
בתמורה לעבודתו קיבל סבא רבא יצחק כמה קילוגרמים של קמח תירס, כי הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם של התושבים והאיכרים. באותה תקופה, במרץ 1932, התקיימה בפלסטינה המכבייה הראשונה, בתל אביב ויהודים מכל העולם באו לראות את התחרויות, ביניהם גם הוריה לעתיד של סבתי שרה שהשתייכו לתנועת פועלי ציון שמאל.
הם הוציאו אשרות כניסה מהקונסול הבריטי בורשה, שאפשר להם לשהות בארץ ישראל חצי שנה. אך החליטו בהיותם ציונים להישאר בארץ. הם טיילו בתל אביב וראו את הגמלים נושאי הזיפזיף שהשתמשו בו לבנייה, ירדו לים המלח, לסדום ובית הערבה, שטו סביב ים המלח, ירדו בגדה המזרחית וטיילו בנחלי ארנון ויבוק. בתום מחצית השנה לשהותם בארץ נאלץ סבא רבא לשנות את שמו מגרשונוביץ להללי כדי שלא ייתפס כבלתי ליגאלי (חוקי) בארץ.
באותה תקופה סבא שמריהו הגיע לגיל ארבע מוכן ללמוד בחדר, ששכן במבנה בית הכנסת. היה בו שולחן ארוך עשוי לוח עץ שנשען על זוג רגלי עץ ולצדיו שני ספסלי עץ עליהם ישבו הדרדקים. המלאמד עמד בראש השולחן והיה אומר: אולף-בית' והילדים חזרו אחריו. בהפסקות הילדים הציקו לשמריהו מכיון שעורו היה שחום משל רוב הילדים וכינו אותו ציגינער (צועני). לכן סרב ללכת לחדר ובכל בוקר הודיע כי הוא נשאר בבית. אביו הרכיב אותו על כתפיו והיה מביא אותו אל המלאמד כדי שישלב אותו בין הילדים. בגיל שבע הלך לבית הספר שהשתייך לקהילה היהודית. את המחברת החזיק ביד כי לא היה לו תיק לאחסון. בסתיו ובחורף סבל מקור כי נעליו שירש מאחיו נקרעו ומי הגשם והשלוליות חדרו לנעליו והרטיבו את כפות רגליו. כשחזר הביתה ייבש את רגליו ונעליו ליד תנור המטבח שהיה בחדר האחרון. לא היה לו שולחן להכנת שיעורי הבית מכיון שהחדרים היו רצופים במיטות לשינה. לכן לקח את קסת- הדיו ועט עם ציפורן שאיתה כתב וכאשר נשפכה הדיו כעסו עליו על שלכלך את המצעים או הרצפה.
בשעות אחר הצהריים היה משחק ברחוב מכיון שבבית לא נמצא מקום מתאים להזמנת חברים. בקיץ היה רץ ברחוב אחרי גלגל שכיוון את תנועתו בעזרת חוט ברזל שוו בקצהו אותו כיוון אל דופן הגלגל. בחורף היה גולש במגלשה לאורך הרחוב אך נזהר מלפגוש בשוטרים שסבבו ברחוב ושמרו על העוברים ושבים שלא יפגעו מתנועתן המהירה של המגלשות.עם חשכה היה חוזר לביתו שהואר בעזרת עששית נפט גדולה שהשתלשלה בחוט מהתקרה.בחדר השינה של הילדים נפרשו מצעים ובצפיפות רבה ישנו כולם יחד. 
באותו זמן בארץ ישראל התמודדו הוריה של סבתי שרה עם בעיות הפרנסה. הם שכרו חדר בדירת שני חדרים בבית אבן שהיה שייך לערבי ברחוב חסן שוקרי בחיפה.סבא רבתא יעקב חיפש עבודה, הוא שמח לכול יום עבודה שהוצעה לו, כמו בניית-צריפים לאכסון בנמל חיפה שנבנה בשנים 1929-1933.
 
כשהגיעה זמנה של סבתא רבתא ללדת, הלכה ברגל כשני קילומטר מביתה לבית חולים "עזרא" שנמצא ליד גן הבאהאים. שם נולדה סבתי שרה בשושן-פורים ב-27/2/1937. היות ולהדסה לא היה די חלב להניק את הפעוטה שנולדה, היא הפסידה ממשקלה עד שנאלצו לעטוף את גופה בצמר גפן כדי לשמור על חומו. ואז החליטו להזינה בחלב פרה. השתייה בכפית לא ערבה לפעוטה והעלייה במשקל הייתה איטית, כך נשארה עד לבגרותה.
בעיות הפרנסה טלטלו את סבא רבא יעקב דרומה לתל נוף. לפני שעזב את חיפה העביר את המשפחה לרחוב הרצליה שרוב תושביו היו יהודים. עבור חדר אחר בדירה משותפת עם עוד משפחה, שלם שלוש לירות, מחצית שכרו החודשי והוא הגיע לביקור משפחתי פעם אחת בחודש.
 
בינתים פרצה מלחמת העולם השנייה. האזעקות נשמעו גם בחיפה והיו לילות בהם ישנו התושבים במקלטים. מספר פצצות נפלו על מסילת הברזל שליד "חוות הזרע" שבין תחנת רכבת מזרח לצ'ק פוסט. המטוס עלה בלהבות ובער במשך ימים והלהבות השתקפו בזכוכית החלון שליד מיטתה של סבתי שרה. היא פרצה בבכי בכול פעם שראתה זאת וזה הניע את אימה להחלטה להתקרב למקום עבודתו של אביה.הוא שכר בית פרטי ברחובות, בשכונת התימנים שעריה. שרל'ה זוכרת את נסיעתה במשאית ישובה עם אמה בתא הנהג, כשעל המשאית הרהיטים וכלי הבית. לפני הכניסה לרחובות ראתה מרחוק אדם בצד הכביש מנופף את ידו לעצירה, היה זה אביה שעלה על המשאית וכיון אותה למקום המגורים החדש. הבית היה מוקף חצר גדולה זרועה פרחי בר ושובך יונים.מדי יום הלכה בליווי אמה לגן הילדים. בגן היו משחקים רבים ובכל יום למדו שיר בליווי בתנועות וריקודים וסיפור בהמשכים. זכורה לה היטב הופעתה של הזמרת ברכה צפירה באולם הקולנוע בפני כלל ילדי הגנים.
כשסבא רבא יעקב סיים את עבודתו בתל נוף היה זה בסמוך ליום הולדתה הרביעי של שרל'ה. אמה דאגה לתחפושת של ליצן והגננות הכינו מסיבת פורים ויום הולדת לפרידה בה לקחו חלק כל ילדי הגן בשירה וריקודים במעגלים גדולים בחצר. המשפחה חזרה לחיפה לאזור הדר הכרמל הגבוה, לרחוב ארלוזורוב 45 לדירת שני חדרים שהאחד למשפחה והשני למשפחה אחרת שלה שני ילדים קטנים.
שתי המשפחות חלקו מטבח, חדר אמבטיה ושירותים משותפים. בקדמת הבית השתרעה מדרכה רחבה שמשכה אליה למשחקים את כול ילדי הסביבה בכל יום, כמובן אחרי השעה ארבע. המשחקים היו מגוונים: משחקי כדור כמו עמודו! מחניים, תחנות, אחד שתיים שלוש וחצי; קפיצות בחבל אחד ובשני חבלים, סוס ארוך, מחבואים, מחבואי לילה, משחקי בלורות (גולות): גומה, משולש; מלחמה עם מסמר, חמש אבנים, קלאס של שש ושמיים.
 
בשעות הבוקר הלכה סבתי לגן שהיה במרחק חמישים מטר מביתה. על הכתף נשאה תיק אוכל חום בתוכו כריך מרוח בגבינה עם מלפפון ופרי. הגננת גיסיה, הייתה קרובה של חיים נחמן ביאליק וכאשר למדה את שיריו הזמינה אותו לגן וכל הילדים קיבלו את פניו בשירה אדירה ונרגשת של שיריו: נדנד, פרפר פרח חי, יש לי גן ועוד.
סבתי אהבה מאוד לשחק בפינת הבובות, לבנות מגדלים מקוביות- לבנה, בפינת חיות הצמר עם העיניים הגדולות והנוצצות אך הסתייגה מארגז החול פן תתלכלך. בכל יום שישי עמד שולחן מכוסה במפה ועליו גרמופון עם אוזן ענקית שמתוכו נשמעו צלילי המארש הטורקי או סימפוניית-הצעצועים או מפצח-האגוזים, לידו עמדה הקופסא הכחולה של הקרן הקיימת. התורן היה עובר בין הילדים וכל אחד שלשל לקופסא את התרומה שהוריו נתנו לו. לאחר מכן התקיימה קבלת שבת התכבדו בדברי אוכל ומתיקה ויצאו לחופשת שבת.
מדי יום כשחזרה סבתא מהגן ישבה עם אמה לאכול צהריים, לרוב מרק עוף עם אטריות ועוף עם תפוח אדמה, או מרק ירקות וחתיכה דקה של צלי בשר. הרחוב סיפק את כול צורכי המשפחה: מחלק הקרח היה שובר גוש קרח בהתאם לדרישת הקונה, הקרח היה נמס לאיטו והמים היו נאספים למגירה שבתחתית הארון. אבל רק סבתא רבא הדסה זכרה לרוקן את מגירת המים ולהשתמש בהם לשטיפת המטבח האמבטיה והשירותים. סבא רבא יעקב היה מביא מהנגרייה עצים לחימום דוד-המים ואז הייתה השכנה נכנסת עם ילדיה לרחצה ומשתמשת ברוב המים החמים ולמשפחת גרשונוביץ' נותרו המים הפושרים והקרים. 
בכל בוקר היה החלבן מגיע וממלא חצי ליטר של חלב לתוך כד שהשאירה סבתא רבא במדף החלון. המכולת סיפקה את המצרכים וביניהם חמאה אמריקאית צהובה עם ריח שהגעיל את סבתי ולכן העדיפה מרגרינה. סבתא רבא העדיפה לקנות ירקות אצל הערבי שהגיע עם חמור עמוס בארגזי ירקות טריים, או שירדה לשוק תלפיות שם יכלה לבחור את מבוקשה.את הדרך בחזרה עשתה באוטובוס.לאוטובוס מאחור היה סולם ברזל כדי שנוסעים יוכלו לעלות ולהניח על גגו מזוודות או משאות כבדים שלא נכנסו לחלל האוטובוס. סבתא זוכרת כיצד חכתה ליד התחנה עם חבריה וכשהאוטובוס עצר היו נתלים על הסולם ו"תופסים טרמפ" על האוטובוס מאחור שהסיעם לתחנות הבאות.
אילו היו ימי-ילדות מאושרים, מלאי ענין ופעילות. העונש הקשה ביותר  לסבתי היה איסור ירידה למדרכת המשחקים כשקולותיהם של הילדים המשתעשעים מגיע עד למרחוק. קולות המלחמה באירופה הגיעו לעיתונות היומית וסבא רבא יעקב קיבל מכתב שבו נודע לו כי אחותו רחל ואחיו מאיר ברחו מפולין לרוסיה. כאשר נגש לדואר במטרה לשלוח כסף להוריו בפולין, כפי שנהג במשך שנים, הודיע לו הפקיד שהדבר אינו ניתן, לכן גברה הדאגה מכיוון שהקשר עם משפחתו נותק.
בארץ הכינו את המקלטים ניקו אותם ודאגו להכניס מצרכים, מים וספסלי עץ עליהם יכלו לשבת או לישון. היו לילות שסבתא ישנה על ספסל מרופד בשמיכות. כשהייתה התפרצות איבה בין ערבים ליהודים, הכריזו האנגלים על עוצר בית כדי למנוע תנועה ודיכוי המהומה. לעומת זאת רוחות המלחמה בעיירה סאוון היו שונות לחלוטין. 
תשע"ו

מילון

צ
צ

ציטוטים

”צ“