מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זכרונות ילדות ונערות ממפריז

גיל 6
גיל 16
לימודים בבית הספר

שמי יעקב רפופורט נולדתי בתאריך 30/07/1949 בפריז, צרפת. עליתי לישראל באוגוסט 1968.

חוויות ילדותי  מפריז מגיל שש, בין השנים 1955 עד 1960

אני נולדתי בפריז ממשפחה יהודית מסורתית של שני ילדים, אחי צעיר ממני בשנתיים. בבית היינו מדברים בעיקר בצרפתית אבל גם משתמשים במילים ביידיש שלפעמים היו מתאימות יותר, כך שעירבוב שתי השפות היה הרגל מיוחד שלנו וגם עם סבא וסבתא. אבל בחוץ היינו מדברים אך ורק בצרפתית.

נכנסתי בגיל 6 לכיתה א' בבית ספר עירוני לבנים ששמו "לאקול דו קומרס". במוסד זה לומדים חמישה ימים בשבוע ב' ג' ד' ו' ושבת. בימים א' וה'  לא למדנו בבית הספר, הייתי הולך לבית הכנסת הקרוב ללמוד בחדר בבוקר.

התחלנו ללמוד בבית הספר בשעה 8:30 עד 12:00 ואז אמא או סבא היה בא לקחת אותי כדי לחזור הביתה ולאכול ארוחת צהוריים. בשעה 13:30 מתחילים שוב ללמוד וגומרים בשעה 16:30. בסוף יום הלימודים אמא באה לאסוף אותי וחוזרים הביתה. תמיד היו לנו שיעורי בית וגם למידה בעל פה.

בהפסקות היינו משחקים: גולות, תופסת, קלאס, חמש אבנים. בעיקר משחקי חצר. בימי חמישי אחרי הצהריים הייתי הולך אצל חברים או מזמין אותם לביתי שם שיחקנו ביחד: ברכבת חשמלית, מונופולי, הרכבת חלקים [מקאנו]. כמעט כל החברים שלי היו יהודיים. ביום ראשון אחרי הצהריים, יצאנו לטייל ב'שדה של מרץ' פארק גדול הנמצא קרוב למגדל אייפל. שם היו הרבה משחקים עבור הילדים כגון הרכבת על סוסים, קרוסלה.

מדי פעם הייתי מבלה את כל היום הראשון עם סבא וסבתא שהיו באים לקחת אותי ישר מבית הכנסת והלכנו לביתם לאכול ארוחת צהריים ואחר כך יצאנו לטייל. תמיד היה בשבילי תענוג גדול להיות איתם כי הרגשתי מאד קרוב אליהם.

%d7%9c

סיפורי גיל נעורים – גיל 11 עד 18 –  בין השנים 1961 עד 1968

נכנסתי לבית ספר תיכון בשם 'בטיסט סה' בפריז בגיל 11 לכיתה ו'. שם למדו כ 800 תלמידים מכיתה ו' עד יב'.  בית הספר היה רחוק מהבית ונסעתי אליו במטרו 3 תחנות . זאת היתה חוויה, הפעם הראשונה שנסעתי בעצמי במטרו.

שם למדנו מ 8 עד 12 .אכלתי ארוחת צהריים בבית הספר וחוזרים ללימודים מ 2 עד 5 וגם לפעמים היינו  מסיימים ללמוד בשעה 6 בערב. זאת אומרת, קרוב ל 40 שעות בשבוע. הכיתה היתה מאוד עמוסה : יותר מ 40 תלמידים עם הרבה חברים חדשים ומורה שונה לכל מקצוע .היה קצת קשה להתרגל כי היה צריך לעבור כיתה כל שעה. למדתי 2 שפות זרות אנגלית וגרמנית .

בזמן שסבתא שלי נפטרה עברנו לגור בפריז למקום רחוק יותר ולקח לי שעה להגיע לבית הספר. קמתי ראשון בשש וחצי ויצאתי מהבית ב 7 בבוקר. לקחתי אוטובוס וגם מטרו. כך היה עד כיתה יב'. זאת היתה נסיעה ארוכה – שעתיים כל יום – אבל כמעט ולא הרגשתי את זה.

בשנת 1967 כשפרצה מלחמת ששת הימים בישראל, בהפסקות, כל החברים היהודיים היו מתאספים ושומעים את החדשות על טרנזיסטור. כל הקהילה היהודית הצרפתית הייתה קשורה ומרותקת לרדיו ומקשיבה לחדשות. הקהילה היהודית היתה מאוד מודאגת מהמצב בארץ.

בשנת 1968, הצטרפתי לארגון ציוני 'הבונים דרוד' וכמה מדריכים באו מקיבוצים. למדנו שירים וריקודים ישראלים, זאת היתה אווירה חדשה ומרתקת. לאט לאט הרגשתי משיכה לארץ ישראל והבנתי  שלהישאר בצרפת עלול לגרום להתרחקות מהיהדות. עלי היה לשכנע את ההורים.

הזוית האישית

אחרי הלימודים וסיום בחינות הבגרות, עליתי ארצה באוגוסט 1968 עם קבוצה של נערים  בני גילי.

תמונות מביקור בבית ספר נתיב אליעזר כרמל, חיפה

 

מילון

נעורים
שנים 11-20

הבונים דרור
הבונים דרור היא תנועת נוער יהודית, ציונית-סוציאליסטית עולמית. התנועה הוקמה בשנת 1980 כאיחוד של שתי תנועות נוער ציוניות - הבונים, שקמה בבריטניה ופעלה בעיקר במדינות דוברות האנגלית, ודרור, ששורשיה במזרח אירופה. התנועה דוגלת בערכי העבודה, הציונות והסוציאליזם. מטרותיה הן חיזוק הקשר של יהודי התפוצות עם ישראל והכשרת צעירים שיגשימו את עקרונות הצדק החברתי, השוויון והדו-קיום בישראל ובתפוצות.

ציטוטים

”איך לומדים בצרפת“