מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו של נרייה חיים באוזבקיסטן

בצעירותי
ביום נישואי
העלייה לארץ הקודש

נולדתי בעיר מרגילן באוזבקיסטן בבית גדול ומרווח העשוי מעץ עם שבעה חדרי שינה, שני חדרי סלון וחצר ענקית. לאבי קראו שלום והוא היה עובד במסחר (סוג של חנות), לאמי קראו אסתר והיא לא עבדה, בעבר נשים התמקדו יותר בגידול ילדים ובחינוכם והגברים התמקדו יותר בפרנסה.

בילדותי למדתי בבית ספר שאיני זוכר את שמו. הייתה לנו שם תלבושת אחידה ולמדנו מקצועות מוכרים כמו: מתמטיקה, מדעים, פיזיקה ובנוסף למדנו את השפה הגרמנית, עבודת עצים וכלי נגרות. אני הכי אהבתי את שיעורי ספורט, עבודת עצים וכלי נגרות. בבית היו המון משחקים כמו טניס שולחן, סניקרס, דמקה, דומינו, חמש אבנים וכו'.

בילדותי בבית הספר

בבית הספר לא היה חדר אוכל, היו מסיבות וטיולים קטנים לבריכות שחייה ולמוזאונים. בזמני הפנוי הלכתי לעזור לאבי בעבודתו במסחר ובנוסף עזרתי לאמי בבית, מכיוון שהייתי הבן הבכור גם הרגשתי צורך להיות לעזור וגם הייתי חייב לסייע להוריי.

בחורף היינו צריכים לדאוג לעצים ופחמים כדי שלא יהיה לנו קר, לא היו מזגנים אז, עיקר החימום התבסס על אח שבתוכו היינו שמים קרשי עץ ומדליקים אותם, זה הפיץ לנו חום.

סעודת שבת הייתה בדרך כלל: ביצים, סלטים, דגים ובשר. המאכל האהוב עליי הוא אוש פלוב, על האש וגוש-גישדה. מאכלים עשירים באורז, בשר וירק (בעיקר גזר).

למדתי שלש שנים בתיכון ושבע שנים באוניברסיטה. באוניברסיטה הייתה משמעת מאוד קשה והמורים היו קשוחים אבל באופן כזה למדנו רצינו והשקענו.

המוסיקה ששמענו הייתה בעיקר מוסיקה בוכרית, גרוזינית, אשכנזית. שמענו גם להקות מסוימות ומוסיקה ברוסית, רקדנו ריקודי עם שייק וטויס.

ביום חתונתנו

ביום נישואינו – תמונה משפחתית

אני ניגנתי באקורדיון ולימים הכרתי את אשתי והתחתנתי איתה והיא מנגנת בפסנתר.

אני מודה לה' על שזכיתי להכיר את אשתי אני מעריך אותה וביחד הקמנו משפחה לתפארת.

בצעירותנו

הזוית האישית

סבא נריה חיים יעקובוב: אני מודה לה' על שזכיתי להכיר את אשתי אני מעריך אותה וביחד הקמנו משפחה לתפארת.

מילון

ב
ס

ציטוטים

”אני מודה לה' על שזכיתי להכיר את אשתי ביחד הקמנו משפחה לתפארת“