מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדה מרומניה שעלתה לבאר שבע

חנה וביתה עופרה
חנה להב במפגש
בשנת 1961 זכינו לממש את החלום, בהיותי בת 13 עליתי עם הוריי ואחי

שמי חנה להב, נולדתי ברומניה בעיר סוצ'בה בשנת 1947 להוריי ולמשפחת זיידה.

החיים תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה

חמישים אחוז מכלל האוכלוסייה בעיר סוצ'אבה היו יהודים. על אף המשטר הקומוניסטי ששרר אז, ניתנה ליהודים האפשרות לחיות כרצונם. משום שהם הוגדרו כנתינים זרים מלכתחילה, ולכן זכו לחופש דת. לצערי, הייתה התבוללות גדולה, שבאה לידי ביטוי בנישואי תערובת. משפחתנו הייתה מסורתית והחגים היוו עבורנו שיא החיים החברתיים. דיברנו וכתבנו בעיקר ביידיש, כדי לא להתבולל. אחר הצהריים למדנו בבית כנסת.

אבי היה פעיל ציוני והיה בקשר עם שליחים מישראל, שהיו מגיעים לרומניה כדי לעודד עליה לארץ ישראל. אבל עם עליית הקומוניסטים לשלטון הפעילות הציונית נאסרה ואף נחשב למסורב עליה בגלל זה. הייתה לנו שאיפה תמידית לעלות לארץ ישראל. חלומנו היה להגיע ל"בית שלנו". ברומניה הייתה חרדה גדולה מפני העתיד הלא ידוע. עקב המשטר התקיף שהיה שם.

השיא היה בתקופת הרודן צ'אושסקו, שהיה המנהיג האחרון שם, שמלבד תקיפותו ועריצותו הנוראה הוא היה אדם תחרותי והשגי ביותר, במיוחד בתחום הספורט. הוא אסר ילודה של יותר מילד אחד, הנתינים סבלו ורעדו מפניו. התקוממות הכורים גרמה לכך שמשטרו התמוטט, הם הגיעו לבוקרשט, בירת רומניה, ופרצו לארמונו. לארמון היו מחוברות מנהרות ובונקרים. הם רימו אותו ואמרו לו שייקחו אותו למקום מבטחים, הוא האמין להם וזו הייתה בעצם מלכודת עבורו. כך הסתיים שלטונו הנוראי. ארמונו המפואר, בנוסף  להיותו בשימוש עבור השלטון החדש – חלק ממנו הפך להיות גם אתר תיירות למבקרים. האווירה והמתח גרמו לנו לעשות מעשה ולעלות לארץ.

העלייה לישראל

שני אחיו של אבי וכן דודתי מצד אמי, ששרדה את מחנות ההשמדה, עלו לארץ בשנת 1950. שמרנו איתם על קשר מכתבים ואף שלחנו להם תמונות משפחתיות כדי שיידעו "מי אנחנו"… בשנת 1961 זכינו לממש את החלום, בהיותי בת 13.5 עליתי עם הורי ואחי, שגדול ממני בארבע שנים. לפני העלייה מכרנו את כל תכולת הבית. נשארנו רק עם מעט בגדים. את הבית הלאימה הממשלה לטובתה. נסענו ברכבת במשך שבוע ימים עד שהגענו לים. עלינו על אונייה והפלגנו במשך ארבעה ימים.

הגענו לנמל חיפה באמצע הלילה. שם העלו אותנו על אוטובוסים ופיזרו את העולים במקומות שונים בארץ. לא ידענו לאן נוסעים , רק ידענו שיש לנו קרובי משפחה בחיפה ובאשקלון.

ההתאקלמות בארץ

הגענו למעברה בבאר שבע, היא הייתה ממוקמת בשכונה ה'. שיכנו אותנו בצריפים שהיו בנויים מאזבסט. היינו שם שנתיים, וכדי להקל על ההורים נשלחנו לפנימיות בקיבוצים. אני הייתי בקיבוץ "משמר הנגב" ואחי בקיבוץ "ניר עם". ההתאקלמות לא זכורה לי כמשהו טוב… בלשון המעטה. ילדי הקיבוץ התעלמו מילדי העולים וכלל לא התייחסו אלינו. אבא הגיע לבקר אותי, בכיתי ורציתי לחזור הביתה להיות בקרבת הוריי. חזרתי ולמדתי במקיף א בבאר שבע.

הרגשנו שינוי גדול באווירה, ממשטר של דיכוי הגענו לחופש! חשנו כציפורי דרור… ההתרשמות הראשונה הייתה, שיש שפע מזון בארץ (ביחס לימים ההם) בהשוואה למצב ברומניה. שם היה מחסור חמור במזון ובגדים, שהיו קשים מאוד להשגה. בכל זאת ההתאקלמות בארץ הייתה קשה, לא הייתה אוזן קשבת. הפקידים מטעם הסוכנות לא ידעו לדבר רומנית ולא היה מי שיבין לליבנו. בצריף החיים היו קשים מאוד, לא היינו רגילים למזג האוויר החם בארץ.

אני הגעתי לאשפוז עקב הפשפשים הרבים שהיו בצריף, זה הזיק לי. יום אחד אימא שלי שמעה קול מוכר מחוץ לצריף, היא יצאה וראתה שני אנשים שעובדים לתקן את צינור המים, היא התקרבה אליהם כדי לבקש קצת מים עבורנו, תוך כדי דיבור התברר, שאחד מהם הוא קרוב משפחתנו. השמחה הייתה גדולה, לפגוש מישהו מוכר בארץ החדשה.

שנתיים היינו בצריף. ובזכות ההכרה של המדינה, בהיות אבי פעיל ציוני ברומניה, זכינו  לקבל דירה בבניין חדש, שנבנה עבור עולים חדשים בתשלום שכירות.

המסר שאני רוצה להעביר לכן, בנות הדור הצעיר:

תזכרו את החוויה ולא את הפחד, הפחד לא עוזר!

לי לא היו סבא וסבתא כי הם נספו בשואה, לא הייתה לי החוויה הזו, תנצלו את העובדה שיש לכם סבא וסבתא, הם עצמם מתנה יקרה מאד!

אתם דור השפע תדעו להעריך את העובדה הזו! אל תקבלו את הכול כמובן מאליו, תהיינה עקביות ונאמנות לדרך שחינכו אתכן!

הזוית האישית

חנה: אני מאד שמחה שעופרה בתי עובדת כמזכירה בבית ספריכן, טוב לה כאן ב"ה! היא אוהבת את המקום הנפלא הזה! שמחתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי.

מילון

הלאמה
הפך נכס בבעלות פרטית לקניין ממשלתי, תמורת תשלום או מתוקף חוק.

קומוניזם
הקומוניזם היא שיטה כלכלית שבה הכול שייך לכולם, כלומר למדינה. לפי הגישה הזו כל אמצעי הייצור במדינה הם של המדינה ואין בעלות פרטית על אמצעי ייצור. בפשטות - לאיש אין בעלות על דברים שמייצרים ערך וכסף, כמו מפעלים, שדות וכדומה.

ציטוטים

”תזכרו תמיד את החוויה ולא את הפחד, הפחד לא עוזר!“