מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדה מהיער

המורה אילנה וניר עם התלמידים בבית משען
חיה בצעירותה
הסיפור מבוסס על חיה של חיה משולם.

סיפורה של חיה משולם כפי שתועד במפגשי תכנית הקשר הרב דורי עם התלמידים: חן אורן, דסה מאי, עדן יעקובי, הילה רייס, מבית הספר קציר, חולון.

התלמידות מספרות על חיה משולם:

"הדיירת שלנו היא חיה משולם, דיירת בדיור מוגן – משען בחולון. חיה בת 85, אימא לשתי בנות, סבתא לחמישה נכדים וסבתא רבתא לחמישה נינים.

חיה נולדה בפולין, בעיירה קטנה רפלובקה. כשהגרמנים הגיעו אלינו בשנת 1940 אספו את כל היהודים מהעיירה לגטאות. הביאו אותם לגטו רפלובקה. יום אחד, לאחר תקופה ארוכה, אמרו שחופרים בורות על מנת להוציא את כל היהודים להורג. היהודים הוצאו להורג, אני ומשפחתי ברחנו, אבי שילם כסף לשוטרים והצליחו להבריח אותנו ליער. ביער הסתובבנו אני ומשפחתי מעל חודש, ישנו ביער על האדמה, אבי היה משלם כסף רב על מנת לקבל אוכל.

בערב יום הכיפורים, אמא ביקשה מהבנות פניה, רחל וממני, לצום "ואלוהים ישמור לנו על המשפחה". למחרת שמענו יריות וראינו שיורים בכל אחד. ראיתי את אבא רץ קדימה, רצתי אחריו ופתאום הוא נפל עם הפנים למטה, כדי שיחשבו שהוא מת. ואז הם צעקו לעברי "הנה עוד יהודייה" השארתי את אבא על הארץ וברחתי. רצתי לבד והתחיל להחשיך. לאחר מכן, חזרתי לאותו מקום ואבא כבר לא היה. רצתי שבועות וחודשים לבד ביערות בפולין. יום אחד, מצאתי את אחותי רחל בת 11, שאמרה לי: "חיה, בואי נסגיר אותנו לגרמנים, אין לנו סיכוי לחיות". פגשנו יהודים ביער, אשר אמרו לנו: "תסתלקו מפה. לא הצלחנו להציל את ילדינו – לא נציל אתכן". כך הייתי בחורף ובקיץ, בלי נעליים, עם סמרטוטים, סוחבת את אחותי על השלג. הייתי מבקשת חתיכת לחם לאכול. הייתה לי שקית עשויה מפשתן מלאה עם כינים והייתי שמה שם את פרוסת הלחם. לא התקלחנו רק ברחנו, הגענו לאזורים שלא הכרנו.

החלטתי כי אציג את עצמי שאיני יהודייה, הלכתי למשפחות של גויים והם שמרו עליי, הלכתי עימם לכנסייה. הצבא האדום הוציא אותנו מהיער בדרכם לחזית וריחמו עליי ועל אחותי וכך ניצלנו.

עם הזקנה אני ממשיכה לחיות. פתאום אני מרגישה את ערך החיים כואב לי למה אני נשארתי בחיים ואחיותיי לא!  כל החיים הרגשנו בדידות, ללא תמיכה, חוסר אימון…  נציגי ארגון הג'ויינט דאגו לנו, אספו את כל הילדים בבית ילדים, תמיד שאלו:  "איפה שתי הילדות הפרטיזניות ??"

לאחר סיום המלחמה, אספו את הילדים והכינו אותם לעלייה לישראל, בדרך האנגלים תפסו את האנייה ושלחו אותנו לקפריסין לשמונה חודשים עד קום המדינה. בתקופת קום המדינה עלינו לישראל לקיבוץ מסילות, ליד הסחנה. כאן מתחיל הפרק הבא של החיים בישראל.

קישור לקובץ תיעוד סיפורה של חיה משולם

הזוית האישית

סיפורם האישי של דיירי דיור המוגן "משען" בחולון, מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6 – בי"ס "קציר" – חולון בפרויקט "הקשר הרב דורי" מורים מובילים: אילנה יוחנן וניר מלכה.

חן אורן, דסה מאי, עדן יעקובי, הילה רייס:  סיפורה הקשה של חיה איך במהלך השנתיים בהם היא נדדה מיער ליער, היא הגיעה לעיירה לבסוף ושם ניסתה להסתתר בבתים של פולנים שהתנדבו לקחת אותה, אך מהר מאוד היא נזרקה מכל דלת מכיוון שהייתה מלאה בכינים וגם כדי שלא יגלו יהודייה בבית של פולנים.

מילון

רפלובקה
רפליבקה (באוקראינית: Рафалівка, בפולנית: Rafałówka, רפלובקה) היא עיירה במחוז רובנו שבמערב אוקראינה, בסמוך לנהר סטיר, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. העיירה מחולקת לשני חלקים נפרדים, המכונים "רפליבקה הישנה" ו"רפליבקה החדשה"... ב-4 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נסוגו הסובייטים מהעיירה, והשלטון בה עבר לידי המשטרה האוקראינית. במועד זה בוצע פוגרום ביהודי העיירה, תוך ביצוע מעשי התעללות ושוד ביהודי היישוב, וגיוסם לעבודות כפייה. ויקיפדיה

ציטוטים

”היא נזרקה מכל דלת מכיוון שהייתה מלאה בכינים “