מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדה היתומה מהשואה – צלפית ומלוות השיירות לירושלים

עם הנכדה שקד ניר ומאי רבין
מחוויות הלינה המשותפת
מהמגורים בדיר החזירים בו ההורים לא שרדו עד הפלמ"ח ולליווי שיירות לירושלים כצלפית

העולם השנייה נלקחה המשפחה למחנה עבודה, שם הם גרו בדיר חזירים. כשהייתה בגיל 7 נפטרו שני הוריה – אמה מרעב ואביה מזיהום. איילה נותרה עם שתי אחיותיה, והן שמרו זו על זו. כדי לשרוד אחותה הגדולה לימדה אותה לסרוג בשביל לקבל קליפות תפוחי אדמה. ארגון הגו'ינט הוציא אותה ואת אחיותיה ממחנה העבודה בסרביה והן עברו ברכבות לרומניה, שם היא למדה בבית ספר יסודי.

עד היום איילה מדליקה תמיד את הנרות בטקסי יום השואה. בגיל 13, לאחר 6 שנים ברומניה, עלתה איילה לארץ בעליית הנוער, ושהתה במשך שנתיים במשק הפועלות בפתח תקווה, שם גם עבדו וגם למדו. משק הפועלות הזה צמוד לשכונת מחנה יהודה שבפתח תקווה, שכונה שבה שוכנו עולי תימן. איילה זוכרת שבתקופת זו היא פחדה מהתימנים כי היא חשבה שהם ערבים ונהגה להסתתר מהם.
משחקי הילדות שהיא זוכרת הם חמש אבנים, קפיצה בחבל ומאוחר יותר רכיבה על סוסים. מזה כ-65 שנה היא גרה בקיבוץ ראש הנקרה. היא הייתה חלק ממייסדי ראש הנקרה. בנערותה השתייכה איילה לתנועת הנוער העובד, וכבר בגיל 16 הצטרפה לפלמ"ח, ובמלחמת השחרור ליוותה שיירות לירושלים, ובנוסף גם עברה קורס צלפים. תקופה מסוימת בפלמ"ח היה יצחק רבין המפקד שלה. בקיבוץ התחתנה אילה עם שלום שקד ("שכבר 13 שנה איננו איתנו"), ונולדו להם שלוש בנות – אורנה ,דלית וסיגל. בנוסף, איילה ושולם אימצו ילד בשם יחיאל, אתו איילה שומרת קשר עד היום, והוא מגיע מדי פעם לבקרה ומביא לה פירות ופינוקים נוספים.
איילה עבדה בקיבוץ תחילה בתור מזכירה, ואחר כך עברה לעבוד בהנהלת חשבונות. בעלה של איילה, שוֹלֶם, עבד במוסך ובנוסף היה גם מומחה בתחום המים והיה אחראי על המים בקיבוץ ראש הנקרה. איילה זוכרת שיום אחד לא היה חשמל בכל הקיבוץ, והבנים כולל שולם היו במקלחת. רק שולם ידע איך להפעיל את החשמל. אז הבנים התערבו עם שולם שמי שרץ ערום לתקן את החשמל מקבל כסף. כמובן ששולם רץ לתקן את החשמל ושאר הבנים יצאו לראות, וכל הקיבוץ ראה את הבנים ערומים חוץ משולם. שולם קיבל את הכסף המובטח וקנה בו תכשיטים מזהב לאיילה אשתו. איילה מספרת שהיא פחות אהבה להתקלח במקלחת המשותפת. בנוסף, הרגיזה אותה העובדה שהחבר'ה בקיבוץ זלזלו במוצרים שחולקו לחברים על ידי הקיבוץ, כמו משחת שיניים, סבונים ועוד מצרכים רבים, לא שמרו עליהם ולא התייחסו אליהם כדברים בעלי ערך.
כיום אילה מגדירה את עצמה  כ"סבתא מרובת נכדים": יש לה 11 נכדים ו-5 נינים. בתה האמצעית דלית בחרה לקרוא לבתה בשם הפרטי "שקד", שהוא שם משפחתה של איילה, כדי שתהיה המשכיות למשפחה (כאמור, לאיילה בנות בלבד ולא בנים, ואז לא היה מקובל שבת תשמור על שם משפחתה לאחר חתונתה).
אילה אהבה מאד את החיים בקיבוץ, אך בנותיה "לא כל כך", בעיקר בגלל הלינה המשותפת של הילדים, ולא לינה בבית ההורים. לבת דלית זו הייתה ממש טראומת ילדות שבעצם לקחו לה את ההורים וניהלו לה את החיים מבלי לשאול איך היא מרגישה.
למשפחה של אילה הייתה כלבה נהדרת, בוקסרית בשם מיקה. היא שמרה היטב על בית המשפחה, אלא שיום אחד נסע בעלה לחיפה ולא שם לב שהכלבה נכנסה לרכב. במהלך הנסיעה גנבו את הרכב, וכשמצאו אותו הכלבה כבר לא הייתה בו. כיום  אילה מתנדבת בתכנית שנקראת "עמך" – בית שבו ניצולי שואה מתאספים יחדיו, הם כמובן לא מדברים רק על השואה, אלא יש להם הרצאות , סרטים, ועוד פעילויות חברתיות שונות. בנוסף, היא מתנדבת בבית החולים נהריה (במחלקה הנוירולוגית), שם היא מסייעת בעבודות שונות, כמו הגשת אוכל לחולים חלוקת בגדים לחולים וכדומה.
אילה מעידה על עצמה שהיא אוהבת מאד ממתקים , ועד היום היא מעדיפה ממתקים על מזון רגיל, ולמרות זאת  היא בעלת גיזרה דקה. כנראה יש לה גנים טובים, ואולי זה בגלל שהיא אוהבת מאד הומור. לפני כ-20 שנה היא ובעלה שולם ז"ל התחפשו לגיבן מנוטרדאם. הם הכינו את התחפושת בעצמם, זכו במקום ראשון וקיבלו כרטיסי טיסה לאילת.
כיום היא אומרת שהיא נהנית כשאחרים מתחפשים, כי היא נהנית לראות שמחת חיים, אך היא עצמה לא רוצה להתחפש בלי שולם. איילה דוברת, בנוסף לעברית, גם רומנית ויידיש. היא אוהבת מאד לראות סרטים, הצגות ואופרות. היא גם אוהבת מאד את המועדון בראש הנקרה. מתכנסים עם כיבוד קל, יושבים ומדברים, ולעתים יש גם הרצאות או חגיגות ימי הולדת. בביתה של איילה יש תמונת אומנות יקרת ערך היקרה מאד לליבה, כיוון שהיא נותרה לה כמזכרת מחמותה.
העשרה
קיבוץ ראש הנקרה: "ראש הנקרה או כפר ראש הנקרה הוא קיבוץ בצפון הגליל המערבי ליד הגבול בין ישראל ולבנון, מצפון לעיר נהריה. זהו היישוב הצפוני ביותר לחוף ימה של ישראל. הקיבוץ משתייך למועצה אזורית מטה אשר. נקרא על שם האתר ראש הנקרה".
תשע"ו

מילון

ג'וינט
ארגון הג'וינט העולמי (joint distribution committee - jdc) הוא הארגון היהודי הומניטארי הגדול בעולם. הג'וינט הינו ארגון א-פוליטי, ללא מטרות רווח, אשר הוקם כדי לעזור ליהודים ולקהילות יהודיות ברחבי העולם, בעיקר בעתות חירום או משבר. הג'וינט פועל לחיזוק הקהילות היהודיות המקומיות ברחבי העולם וכן לשימור ופיתוח החיים היהודיים בקהילות אלו. הג'וינט נוסד בשנת 1914 כדי לסייע ליהודים בארץ ישראל ובמזרח אירופה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הג'וינט המשיך לסייע לתושבי ארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי והחל מקום המדינה מסייע לתושבי מדינת ישראל.

עליית הנוער
תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

משק הפועלות
התנועה הייתה מושתתת על שלושה עקרונות: עבודה, לימודים וחברה.

שכונת מחנה יהודה בפתח תקוה
השכונה נוסדה בשנת 1913 על ידי המשרד הארצישראלי כמושב עצמאי עבור עולים שהגיעו מתימן. הבניה הופסקה בזמן מלה"ע הראשונה ונמשכה במהלך שנות העשרים. ב- 1937 צורפה כשכונה לעיר פתח תקוה.

פלמ"ח
ראשי תיבות של "פלוגות מחץ" שהיה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית בדרך, בארץ ישראל בשנים 19411948. לוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית בדרך, בארץ ישראל בשנים 19411948. עם הקמת המדינה וצה"ל ב-1948, פורק מטה הפלמ"ח ויחידותיו שולבו בשורות הצבא הסדיר.

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא.

חמש אבנים
חמש אבנים הוא כינוי לחמישה עצמים קטנים ומרובעים, המשמשים לסוג של משחק ילדים הדורש זריזות ידיים ומיומנות בזריקה ותפיסה של חמש אבנים. מותאם לשחקן יחיד או יותר. מקור המשחק הוא ככל הנראה בהודו, שם הוא מוכר בשם גיטה.

"עמך"
מרכז ישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובני משפחותיהם, כולל בני הדור השני והשלישי. המרכז, שהוא עמותה, נוסד בשנת 1987 על ידי ניצולי שואה כמרכז קטן לסיוע עצמי. בין המקימים היו מנפרד קלפטר, ד"ר נתן דורסט ופרופ. חיים דסברג.

מקלחת משותפת
מקלחת בקבוצים בה התקלחו ביחד בנים ובנות, נערים ונערות

ציטוטים

”כדי לשרוד בשואה, אחותי הגדולה למדה אותי לסרוג - בתמורה קבלנו קליפות תפוחי אדמה“

”עד היום מעדיפה ממתקים מאשר מזון בריא ובכ"ז אני דקת גזרה. כנראה הגנים טובים.“